פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נישואינו לאן: "ערב שקופיות" פורטת באומץ על מיתרי הזוגיות

      המחזה של יפתח קליין המתעד מנקודת מבטו את תהליך התרופפות נישואיו, הוא ניסוי מעניין וחכם בשברי זיכרון. בעוד סרטי אהבה עושים אידיאליזציה לאהבה הגדולה שאבדה, בזו של קליין המשברים נוכחים תמיד לצדה. לנשואים שבקהל יישאר הרבה חומר למחשבה אחרי סיום ההצגה

      ערב שקופיות יפתח קליין (יח"צ , אפרת כהן)
      יחסי אהבה זה מורכב לפעמים. יפתח קליין וטלי שרון מתוך "ערב שקופיות" (צילום: אפרת כהן)

      ביולי האחרון תפסו יפתח קליין ושירי ארצי את כותרות מדורי הרכילות. אחד הזוגות היותר שקטים ויציבים בתעשיית הבידור החליט להיפרד לאחר שקליין "נבעט" כהגדרתו מהבית. על פניו, זו ידיעה צהובה לכל דבר, אבל במקרה הזה היא רק הייתה פרק שנכתב עבור מחזה שכבר רץ בזמן אמת. בתגובה לידיעה אמר אז קליין ל"ישראל היום": "יחסי אהבה זה דבר קצת מורכב לפעמים, ומי שזה באמת מעניין אותו מוזמן לבוא לראות את ההצגה שעשיתי על זה, 'ערב שקופיות'".

      אז החיים של קליין הפכו בזמן אמת למקדם מכירות, ואהבה היא באמת דבר מורכב, אחרת אי אפשר להסביר מדוע פרודתו מגיעה בעצמה להצגות "ערב שקופיות" בתיאטרון "צוותא" ובניהם יהלי ומיכאל כתבו את המוזיקה, עדות מוחלטת לכך שהעלאת המחזה מתקבלת באהדה גם על ידם. עם המידע הזה אפשר אולי לצפות ש"ערב שקופיות" יהיה מפגן השתפכות וקריאה בסגנון "קחי אותי בחזרה, שירי", אבל קליין לא מניח לעצמו לעשות את זה. בכנות מרבית הוא מכניס את הצופים לראשו של גבר באמצע העשור החמישי לחייו, בלי להתחנף ובלי להתייפייף, מציג את הקשיים והאשמה שלו, אבל לא פוסח גם על החלק שלה.

      ערב שקופיות יפתח קליין (יח"צ , אפרת כהן)
      מציג בכנות את הקשיים והאשמה (צילום: אפרת כהן)

      במרכז ההצגה עומד ירון בן ה-45, ומסביבו שתי הנשים הדומיננטיות בחייו: אמו (אסתי קוסוביצקי) ורעייתו נילי כבת הזוג הצעירה (אלישבע וייל) ובהווה (טלי שרון). כשהוא נע בין שלושתן, ירון עושה חשבון נפש פתלתל מהזמן שהיה ילד ועד לאותו רגע שבו נילי אומרת לו "עוף מהבית". בחשבון הנפש הזה אולי מוגשת גם חרטה, אבל לא כמנה עיקרית. התמונה שמצייר קליין יפה ואותנטית, מגיעה מהרבדים העמוקים ביותר של הנפש וממוטטת דעות קדומות. היית מצפה ליותר מובהקות בין היחסים של ירון עם נילי הצעירה והמבוגרת, אבל הפערים שהתגלעו כבר בהתחלה אינם משהו שמודחק מהזיכרון. זו כנות שלא רבים מרשים לעצמם. מרבית הסרטים והמחזות על משברים מבליטים את האהבה של פעם, זו שהייתה חסרת גבולות ולפתע דעכה. אצל ירון ונילי זה הפוך: האהבה תמיד הייתה שם והיא עדיין שם, אבל מאז ומעולם סבלה ממהמורות וממכשולים.

      "ערב שקופיות" הוא אחד ממושגי העולם הישן הטרחניים ביותר, אירוע שבו זוג היה מזמין את חבריו להקרנת תמונות מהטיול בחו"ל, בתקופה שבה לא היה כפתור share ושהצפייה בתמונות של אחרים עוד איכשהו הצליחה לעורר עניין. לא במקרה הרגע המרגש ביותר בהצגה היה, לטעמי, זה שבו הוקרן על המסך, כחלק מהוידאו-ארט של נירית אהרוני, קטע מהטיול האמיתי של קליין וארצי לפראג. זהו תיעוד בן כשתי דקות של בני זוג שנמצאים במקום שהכי לא היו רוצים להיות בו. הם נראים עייפים, משועממים ובעיקר מרוחקים. התוספת הקטנה הזאת הייתה הדובדבן שעל קצפת הרגש. קשה להאמין שמי מהזוגות הנשואים באולם לא הזדהה איתה.

      ערב שקופיות יפתח קליין (יח"צ , אפרת כהן)
      האהבה תמיד הייתה שם, אבל גם הקשיים (צילום: אפרת כהן)

      בצורה מסוימת, המחזה הצטייר לי כמו שילוב של טרילוגיית סרטי אורי זוהר משנות ה-70 – "מציצים", "עיניים גדולות" ו"הצילו את המציל". במשחק הזכיר קליין במיוחד את בני פורמן ב"עיניים גדולות". המוטיבים הבולטים בסרט - התערערות היחסים, ההתפרצויות ואפילו צפייה על מסך גדול במשחק כדורסל מארה"ב - הגיעו גם למחזה הזה. מה שהיה דומה יותר מכל הן הג'סטות והמוחצנות של קליין, שמאוד הזכירו את הדמות הסוערת של בני פורמן. אין להתרשם מכך שאני סבור שקליין העתיק או אפילו הושפע מזוהר, ספק אם סרטיו עברו בראשו כשכתב את המחזה. האמת הברוטאלית, האלימה והמוקצנת יוצאת ממך, כנראה, כשאתה משחק את עצמך, ויחד עם הצוות המסייע הצליח קליין להגיע לאותנטיות מרבית. וייל, בתפקידה הראשון על הבמה, עדיין מעט בוסרית אבל ניכר שתצמח להיות שחקנית טובה מאוד, שרון הוותיקה נעה היטב בין ביצ'יות לחמלה וקוסוביצקי מגלמת באמינות את תפקיד האמא, אם כי בתפקיד שלה חסר לדעתי מעט עומק.

      הטכניקה שבה משתמש קליין מעניינת. הסיפור קופץ בזמנים, לא בין תמונה לתמונה אלא בתוך המשפטים עצמם. ירון מדבר עם נילי הצעירה על נילי הבוגרת, ולפתע עובר לדבר אל נילי הבוגרת בעצמה. הוא מספר כל יודע, מספר עד ומספר גיבור, וכל זאת בהפרשים של שניות. כך נוצר לו סיפור שמונע על ידי זרם התודעה והופך את "ערב שקופיות" למיוחד. זו אינה הצגת מופת בלתי נשכחת, לא יצאתי ממנה בתחושה סוערת, אבל כגבר נשוי הצעיר מקליין בשנתיים בסך הכול, היא פורטת על המיתרים הנכונים וגורמת לך לחשוב הרבה לאחר סיומה. הבונוס הוא שבהתאם לנקודה שבה נמצא קליין היום, "ערב שקופיות", שממשיכה לעלות ב"צוותא", היא הצגה שלא רק סופה אלא כל מהותה עדיין עשויה להשתנות. כנראה ששווה לעקוב אחרי ההתפתחויות.

      ערב שקופיות יפתח קליין (יח"צ , אפרת כהן)
      משאירה את הצופים עם הרבה חומר למחשבה (צילום: אפרת כהן)