פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "יער אפל": ניקול קראוס מתמודדת עם מקומה במורשת הספרות היהודית

      הקול הספרותי הבוטח של ניקול קראוס מאפשר לה לתאר בני-אדם וסיטואציות בחדות מעוררת השתאות, תיאור אותנטי ומדויק שממש חי ונושם מול הקורא, וכשהיא דנה ברעיונות מורכבים מתחומי המיסטיקה והפילוסופיה, היא עושה זאת בבהירות נגישה שאינה שוללת מהרעיונות את מורכבותם

      ב"יער אפל", ספרה החדשה של ניקול קראוס, נשזרים שני מסעות במקלעת של שתי-וערב: שני גיבורים, אמריקאים-יהודים, מגיעים לישראל בעקבות משבר אישי ועוברים בה חוויה טרנספורמטיבית. ניקול, סופרת בת שלושים-ותשע שנישואיה עולים על שרטון, מותירה את בעלה ושני בניה בארה"ב ומגיעה לארץ כדי להתמודד עם מחסום כתיבה. אחרי פטירת הוריו וגירושים מאשתו, עורך-הדין ג'ולס אפשטיין בן השישים-ושמונה נתקף מחנק מהעושר החומרי שמקיף אותו, ומתחיל לרוקן את עולמו בשקדנות; הוא עוזב את עבודתו, מוסר את כל רכושו ומחפש אחר הדרך האידיאלית להנציח את הוריו בארץ ישראל. שני הגיבורים מתאכסנים במלון הילטון בתל-אביב וחולקים את הרצון להשתחרר מתבניות שכבלו אותם עד כה. אותו רצון משותף הופך את "יער אפל" לרומן ארס-פואטי מובהק, שעוסק ב'תבניות' מחזית ספרותית, פילוסופית ורוחנית. ברומן הזה קראוס וגיבוריה שואפים להתרחק מתבניות מו?כ?רות וללכת לאיבוד בתוך היער האפל של המסתורין והבלתי-ניתן-לידיעה. המהלך המרכזי של הרומן הוא הפיכת אי-הידיעה והיעדר-הצורה מחיסרון - ליתרון שמייצר חיבור עמוק ואותנטי יותר להוויה ולעולם.

      הבחירה של אפשטיין וניקול לנסוע לישראל אינה מקרית; קראוס מספרת כי האמריקאים חווים את ישראל כמרחב שבו הגבולות נמסים והוויכוח על צורתה של המציאות לעולם אינו מגיע לידי הכרעה. ואכן ישראל, בתור מגרשה הביתי של היהדות, מציעה לשני הגיבורים את זרמי תרבותה המסתוריים, תחומים ששואפים אל האינסוף כמו המיסטיקה היהודית, תורת הקבלה וחכמת הנסתר, שההעמקה בהם כרוכה בטרנספורמציה פנימית - ב'גלגול'.

      הקריאה ב"יער אפל" דומה לנסיעה נעימה וארוכה במכונית שבה נוהגת קראוס, נסיעה שבמהלכה צופים בנופים מתחלפים ומנהלים שיחה מרתקת, עדינה ומורכבת. בנהיגתה קראוס לוחצת במינון נכון על שתי דוושות: דוושת הרעיונות, שמרהטת את הרומן ברעיונות מופשטים ודיונים הגותיים, ודוושת העלילה, שמזרימה לתוכו התרחשויות ומתח. הקול הספרותי הבוטח והאלגנטי של קראוס מאפשר לה לשלוט בשתי הדוושות ביד רמה; היא מצליחה לתאר בני-אדם וסיטואציות בחדות מעוררת השתאות, תיאור אותנטי ומדויק שממש חי ונושם מול הקורא, וכשהיא דנה ברעיונות מורכבים מתחומי המיסטיקה והפילוסופיה, היא עושה זאת בבהירות נגישה שאינה שוללת את מהרעיונות את מורכבותם. המעברים בין הדיונים האינטלקטואליים לעלילה אמנם קולחים, אך כמות ההתייחסויות של קראוס למקורות טקסטואליים חיצוניים היא מוגזמת. התוצאה היא גודש רעיוני, שמעיב על הרומן ואף סותר את המטרה שלו, הקשורה לשחרור מתבניות.

      דמותו של פרידמן, איש מוסד לשעבר וחוקר ספרות, מכריז בפני ניקול כי כתיבתה "שייכת ליהודים"; ואכן קראוס מתמודדת ברומן הזה עם שאלת מקומה בתוך מורשת הספרות היהודית. היא מתארת את היהדות כתרבות שכובלת כל דור חדש למורשתה המפוארת, ואת ניסיון הכניסה לתוכה היא מגדירה כמעמסה המעוותת את 'הילד היהודי' כדי שיתאים לעבר. כיהודיה קראוס כבולה מראש למורשת הזאת, אך בה בעת מנסה להשתחרר מכבליה, ומתבניות קונבנציונליות בכלל.

      שני הגיבורים מבקשים לערער על תבניות קיימות. הם מתחילים את מסעם בהילטון, מבנה ברוטליסטי נוקשה שמכהן ברומן כשגריר התבניות המגבילות, אם תרצו. ניקול מתחילה את מסעה בשאיפה מסקרנת לכתוב רומן שיהיה בנוי לפי תבניתו של ההילטון, אך מחליטה להימנע מכך בטענה שמדובר בכפיית צורה על "דבר שאין לו צורה" ומגיעה בסוף אל המדבר, מרחב שאינו מציית לתבניות קשיחות. אפשטיין מנסה להשתחרר מהתבניות שהקיפו אותו בכך שהוא מרוקן את חייו מעבודה, ממסגרתם הזוגית ומתוכנם הגשמי, וצולל אל מעמקי הרוח בעקבות הרב קלאוזנר ותלמידיו בצפת.

      ניקול קראוס (יח"צ , גוני ריסקין)
      קראוס (צילום: גוני ריסקין)

      אך בסופו של דבר, ניתוץ התבניות המוכ?רות וחיפוש ה'אנטי-צורה' של קראוס מניב תוצאה הפוכה: קראוס מנסה לנטוש את התבניות 'של אחרים' דווקא באמצעות מהלך שסותר את מטרתה - בהיצמדות מופרזת לתבניות היהודיות: למחשבה ההגותית, לסיפורי המקרא ולספרות היהודית המודרנית. היא פונה אליהן כדי לקבל הנחייה כיצד להתמסר ל'אנטי-צורה', אך בפועל בונה שוב את יצירתה בתוך תבניות של אחרים. אפילו כשניקול מצליחה לפורר סביבה את תבניות הזמן והמרחב, היא עושה זאת בתוך "הבית של קפקא"; תחת חסותו של רב-אומן יהודי אחר. חלקים מסוימים בספר אף עברו מעין זיגוג תנ"כי: אפשטיין שמשתחרר אל הא?ין רק לאחר שנמזג לחלוטין לתוך דמותו של דוד המלך, בת הרב באמבטיה שמרמזת על דמותה של בת-שבע, ועצם התרחשות חלקים מהעלילה במדבר יהודה שהוא תפאורתם של סיפורי התנ"ך. אף על פי ששיבוץ התבניות הנצחיות ברומן מעניק לו עומק מסוים, אלו עדיין תבניות 'של מישהו אחר', וחבל שהרומן נכרך סביבן חזק כל-כך.

      אשר לקפקא, קראוס עוסקת בדמותו הביוגרפית, בודה גרסה מדומיינת שלו ומשתמשת במושג ה'גלגול' כדי למסגר את התהליך שהיא מעבירה את גיבוריה. בסיפור, ניקול מקבלת לידיה את כתביו הגנוזים ומתבקשת לכתוב סוף לטקסט לא גמור פרי עטו, אך בסוף לא נעתרת למשימה. בזאת קראוס מאפשרת לעצמה לפלרטט עם הפנטזיה להיות 'ממשיכתו של קפקא' (לאור היותם שני סופרים יהודים, חוץ-ישראליים, שנמשכים אל האינסוף ונמצאים 'גם כאן וגם שם'). התעוזה שלה להגשים כך פנטזיה ספרותית כזו בתוך העולם שהיא יוצרת היא מעוררת הערכה, אך אותו 'קדיש על קפקא', כפי שהיא מכנה אותו, מתגלה כיותר מוואלס-אוהבים שהיא רוקדת עם הסופר הענק. העיסוק ביצירתו, באלמנטים שהעסיקו אותו ובביוגרפיה שלו ממלא שטח כה נרחב ברומן, עד כדי כך שהוא חורג ממחוות הערצה וגולש אל היתלות מיותרת באילן גבוה.

      בעודה חותרת להגשמת שאיפתה הספרותית - 'לגעת באינסוף' - נדמה שההתייצבות של קראוס מול המורשת היהודית העניפה עוררה בה יראה, ואף חשש מלבצע את המשימה בגפה. כך הגיעה לכדי גיוס אותה חטיבה של מלווים: הוגים, סופרים יהודים ודמויות מהמקרא, שבפועל היא לא באמת זקוקה להם. כסופרת משכמה ומעלה, קראוס יותר מכ?שירה ליצור טקסט שנוגע בדרכו באינסוף מבלי שיאכלס תכנים חיצוניים בצפיפות כזו. ובכל זאת, למרות הישענותה על 'תבניות של אחרים', השימוש שקראוס עשתה בהן נעשה למטרתה הספרותית העצמאית, שאותה היא מנסחת בכתיבה שאינה פחות ממשובחת, ברומן חכם, מאתגר ויפה, שנקרא בתנופה וניצב כהישג מכובד שהשיגה לבדה.


      "יער אפל" / ניקול קראוס. מאנגלית: שאול לוין. מחברות לספרות, 255 עמודים.