ראשונות בבידור

הנשק היעיל ביותר נגד הטלוויזיה הוא למרבה האירוניה הטלוויזיה עצמה. בימים לא נורמליים, כשהמילה "נשק" חוזרת למשמעות המקורית שלה והרייטינג מתנדנד בין החדשות המזעזעות לשעשועונים שמשכיחים אותן, "חלומות טלוויזיה" הוא משב רוח מרענן, שריד מהימים הלא רחוקים בהם נראינו כמו חברה "נורמלית". כלומר, כמו אמריקה הפסיכית.

הרבה תלאות ותהפוכות עבר הסרט: מה שהתחיל כמיני סדרה מוזמנת מטעם ערוץ 8 על "טעם ישראלי" הפך בסופו של דבר לסרט על חמש נשים ישראליות והקשר המוזר שלהן לטלוויזיה. הבמאית טלי שמש, שכבר עשתה בעבר סרט על מלכות היופי השמנות, הצליחה גם הפעם ליצור סרט נוגע ללב, תוך שמירה על הכבוד ועל העומק של הגיבורות שלה, ובעיקר עם הרבה רגישות ואהבה אליהן.

שמש הגיעה לרעיון אחרי שקראה סקר של אחד הזכיינים, שגילה שרוב צופי הטלוויזיה הם נשים. אחרי תחקיר ארוך היא מצאה חמש נשים, שמה שמקשר ביניהן הוא סוג של התמכרות כפייתית ובעיקר כמיהה למשהו שהן לעולם לא יוכלו להשיג. כוכבות "חלומות טלוויזיה" הן נעמי מקרית אתא, שמכורה לערוץ הקניות וממלאת את הבית בסירי טיגון ומחבתות פלא, כשהיא מעלימה מבעלה את תדפיסי כרטיס האשראי; נאדרה העיראקית, שמקליטה באובססיביות כמעט כל דבר שמשודר - מיצפאן, דרך סרטים מצריים עם הכוכב כמאל חינאווי, ועד הלוויות חשובות וסרטי תעודה על מפורסמים; אביבה הטרנסקסואלית, שמכורה לטלנובלה "בובה פראית" וחולמת על ילדים שמושכים לה בחלוק ובעל שמפצח גרעינים מול שידורי הכדורגל בשבת; עינב האנורקטית, שלא רוצה לאכזב את דודו טופז אחרי שלקח אותה תחת חסותו והבטיח שיעזור לה להיות שחקנית אם תשמין ותגיע ל- 45 קילו; ותמר התימנייה, שלא מפסידה את חידון התנ"ך, מתמוגגת מאבשלום קור ומתגעגעת לעולם של פעם, כשאנשים היו צנועים וחדורי אמונה.

אז בניגוד למה שעשוי להצטייר מהתיאור, לא מדובר בסרט על מסעודה משדרות. הכינוי המכוער והמתנשא שהמציא אלכס גלעדי מגלם בדיוק את הגישה הצינית של יוצרי הטלוויזיה כלפי הצרכנים - ובעיקר הצרכניות - שלהם. הסרט של טלי שמש הוא בעצם מעין כתב הגנה לנשים האנונימיות האלה, שמופיעות מדי שבוע כסטטיסטיקה בטבלת הרייטינג. רוב כוכבות הסרט הן נשים מעדות המזרח, כאלה שגרות בפריפריה ומאמינות שהטלוויזיה יכולה לעשות את העולם פחות רע ומשמים, להשכיח מהן את העליבות והעוני ולתת להן הזדמנות להציץ לרגע לעולם הנוצץ של העשירים. נשים אמיתיות שנושאות עיניים מעריצות לבובות מטלנובלות.

בידיים אחרות זה היה עלול לצאת סרט ציני ומתנשא. קל להיתפס לסטראוטיפים וללעוג לנשים התמימות, אבל טלי שמש לא נפלה למלכודת הזאת. מה שהופך את הסרט ליפה כל כך זה דווקא הפרטים והדקויות שמאפיינים כל אחת מהנשים האלה, פיסות חיים עדינות שיש בהן עצב, הומור וכמיהה לאהבה.

עדיף היה לראות את "חלומות טלוויזיה" על מסך גדול קולנוע, גם בגלל הצילום היפה של שרון דה מאיו וגם כמחאה נגד הטלוויזיה מרובת הערוצים שתספק לנשים האלה עוד אפשרויות התמכרות. אבל בסופו של דבר הטלוויזיה היא הבית הטבעי של הסרט הקטן והמקסים הזה, שחותר תחתיה. לא להחמיץ. הערב (שני) ב-21:30 בערוץ 8.