נגיד, ואני לא אומרת שיש, אבל נגיד שיש כאן בארץ מישהו שגר פעם ברוסיה ורוצה לדעת מה העניינים שם בשנים האחרונות. נגיד. ונגיד שמישהו כזה קורא בעיתון שמציג על מסכי ארצנו סרט בשם "טייקון", שמתיימר להראות את הנעשה ברוסיה של 15 השנים האחרונות ואת המעבר הגס מן הקומוניזם אל הקפיטליזם. יכול להיות שהמישהו הזה יילך לראות את הסרט הזה? יכול להיות. ואם יסתבר שגיבור הסרט הוא גם יהודי שבחלק זה או אחר של הסרט נקראות בעקבותיו כמה קריאות אנטישמיות, זה יכול לעזור? יכול. אבל בעוד חיצי השיווק של הסרט "טייקון" ממוקדים לפחות כמו אלה של ערוץ ישראל פלוס, הסרט עצמו ממוקד פחות מסכיזופרן ביום רע.
"טייקון" ("אוליגרך" במקור) מבוסס על רב מכר שמתאר את סיפורו האמיתי של טייקון שכזה (בוריס ברזובסקי), שזכה גם לכינוי "הסנדק" הרוסי. הטענה של הבמאי, פבל לונגין, שמאפיונרים מושחתים וקרמלין מושחת עוד יותר התנגחו אלה באלה וניהלו את כלכלת רוסיה בשנים הראשונות של נפילת הקומוניזם, היא טענה מעניינת כשלעצמה. אך הניסיון של לונגין לרתום את הסרט לצורך האמירה ובו זמנית להניח שהקולנוע מציג את המציאות הפוסט-סובייטית, פשוט כמו שהיא, הוא ניסיון בעייתי.
מדהים לראות איך דווקא מהאומה שהצמיחה את כל היוצרים והתיאורטיקנים של הקולנוע הפורמליסטי והמודע (טיניאנוב, איזנשטיין ושות') צומח קולנוע כל כך נאיבי, שנשבה באשליה של עצמו. אבל גרוע מכך שהסרט הזה חושב שהוא פשוט מראה את המציאות. והוא גם מנסה להראות אותה בצורה מתחכמת.
"טייקון" מתחיל מהסוף, ממה שנראה כמו התנקשות בחייו של פלאטון, הגיבור. ואז הולכת העלילה לנקודות שונות בעבר, כדי לתאר את קורותיו של פלאטון מימי בחרותו כפרח מדע עני, דרך צמיחתו לאיש עסקים מחוכם שסוחר במטאטאים בתמורה למכוניות ועד להפיכתו לאייל הון מושחת שחי באחוזה, מוקף בחברים ויס-מנים. בשלב מסויים הגיבור וחבריו מנסים להשתלט על הקרמלין ותומכים באיזה מועמד שולי, ועוד כל מיני דברים קורים.
לפני הצופה נפרשת סמטוכה מהירה מדי של יותר מדי דמויות ויותר מדי אנקדוטות, שלא מאפשרת מעקב או הזדהות, ומדי פעם רק מעוררת מבוכה ותהייה: האם זה בעצם סרט עד כדי כך אוונגארדי עד שאני לא מסוגלת להבין אותו? כנראה שלא. לונגין מנסה לדחוס יחד את כל המוטיבים של הז'אנר - דמות החוקר הטוב (הלוונר המזדקן והעני שהולך נגד הממסד המושחת) אל מול החוקר הרע, אל מול פלאטון (קפיטליסט, שתלטן שלא מוכן שדבר יעמוד בדרכו), אל מול המאהבת, החברים, האויבים וכו'.
מתוקף היות פלאטון קשוח שכזה, מוצף הסרט באלפי קלישאות של גברים מהסוג של: "לי לא אומרים לא", "תעצור לי כאן" ו"תכינו את המטוס שלי, אני מגיע". פלאטון הוא אחד כזה שמילה שלו זו מילה, ואף אחד לא יפגע לו בכבוד. אולי כדי לסמל את כוחו מופיעים בסרט הזה שישליקים יותר מפעם אחת, מה שהוביל לגילוי המסעיר ביותר שלי מהיצירה הנ"ל שישליק ברוסית זה שישליק! (או שישליקו, או משהו דומה). ומדוע אני מציינת את זה? כנראה משום שהסרט הלא סגור על עצמו הזה הצליח להוציא גם אותי מפוקוס. רק רציתי להזהיר שמדובר במישמש בלתי אפשרי לצפייה. תודה.
סמטוכה
24.11.2002 / 10:00