אחרי שיצא להם האוסף של להיטי 1980 עד 1990, מוציאים U2 את האוסף שמסכם מבחינתם את הניינטיז. ההתחלה של העשור הזה היתה בהחלט טובה, למרות שיהיו אלה שיגידו שמבחינתה של הלהקה כל העשור הזה הוא על הכיפאק. אנחנו ניאלץ להגיד שמאז "זורופה", ולרגעים מסוימים ב"פופ" מ-97', U2 היא להקה לא משהו.
בונו וחבורתו הגיעו אל הניינטיז כשמאחוריהם כבר 14 שנים בתוך הלהקה, וישר הקפיצו את "אכטונג בייבי", האלבום הטוב ביותר שלהם מאז "ג'ושוע טרי". מהרגע הזה הם בירידה, שהיתה בהתחלה מתונה, והפכה בשנים האחרונות לממש פסיכית. הם נשמעים יותר ויותר יבשים יצירתית. "All That You Can't Leave Behind" מ-2000 הוא היהלום שבכתר מהבחינה הזאת.
למעט כאמור כמה דקות טובות ב"פופ", אני יכול להגיד בלב שלם שמזה תשע שנים אין במוזיקה של U2 שום דבר שמעניין לי. לבונו יש את המלודיות והפלצט שלו, לאדג' יש את הסאונד והזקן, ולקלייטון והמתופף הנאצי אין כבר כלום. יבול הניינטיז של U2, והאוסף הזה מראה זאת, כולל בעיקר מוזיקה אימפוטנטית וזקנה, עם הפקות משעממות שמביישת אנשים שפעם קראו לעצמם בריאן אינו.
וזה בלי שום קשר לעובדה שבונו הפך להיות כזה נודניק. מצד אחד הוא לא מצליח לכתוב כבר שירים טובים, מצד שני הוא ממשיך לשחק אותה האחוק הכי נחמד של העולם השלישי, ומצד שלישי הוא הולך להתלקלק אצל ג'ורג' וו.בוש. איפה הדיבור השמאלני שלו? האם הוא חושב שחבריו הסומלים מגיעים למצב הזה בזכות עצמם או בגלל מדיניות הדריסה המכוונת של ג'ורג'י וממניו? והאם מישהו שמע את קולו של בונבוני בקואליציית האמנים המוחים נגד המלחמה בעיראק?
ומילא שהוא עושה זבל של מוזיקה, העניין הוא שהוא ממשיך ללקט לעצמו גראמיים אמריקאיים שמרניים ולהיות מוזמן לטקסי אם.טי.וי. למה? כנראה שילוב של הפירות שמביאים לו מהלכי הצדקה היחצניים שלו, יחד עם סוג של ותק שמעורר אצל אנשים מסוימים הערכה (דבר שלא פועל בנגזרתם של גורמים מוזיקליים שקטים יותר בהאדרתם העצמית. תראו את קינג קרימזון שהוציאו באוקטובר את אלבומם ה-478), ובצירוף התנהלות שמאוד מזכירה את שלמה ארצי.
אז בונו מסתחבק עם פברוטי, מתחבק עם סינטרה ומגרבץ עם קופי ענאן. וממשיך ללבוש כל הזמן משקפי שמש. והאוסף החדש הזה שלו מציע בחלקו הראשון 16 שירים, חלקם במיקס חדש, חלקם מראים את הפספוס שבלהקה הזאת בשנות התשעים. כולל שיר חדש להגדשת הסאה, "The Hands That Built Amrica" (ואפשר לדמיין כמה זה רע), מתוך "כנופיות ניו יורק", סרטו הכושל הבא של מרטין סקורסזה. החלק השני מוקדש ל-14 בי-סיידים מרומקסים, וברגעים הטובים שלו הוא הופך למסיבת ריקודים משגייעת (ד"ש לאוקנפולד).
יחד עם הדיסק הכפול קיבלתי גם די.וי.די ממומשק בעיצוב מדהים, שמהווה דגימה לגירסת הדי.וי.די האמיתית של האוסף. יש לי תחושה ברורה מאוד שאוסף הדי.וי.די הזה הולך להיות שווה בהחלט. אחרי הכל מדובר בלהקה עם תודעה ויזואלית בין הגדולות והחשובות, שהתבייתה מההתחלה על הניינטיז והותירה שם חותם ברור מאוד.
* U2 - Best of 1990-2000, הליקון
לקראת הסכם עודפים עם מצנע
24.11.2002 / 10:16