אחרי שהשאירו מאחור את עדי ומיתר, המירוץ למיליון מגיע לקירגיזסטן מדינה שרובכם לא ידעתם שהיא קיימת ואפס מהמתמודדים יודעים איך לקרוא את שמה. היום הראשון בקירגיזסטן נפתח בפנאן, עם משימה קלילה של יריית חצים בוערים לערימות שחת בתחפושת של דרדסים, שנטען כי היא הלבוש המסורתי של הקירגיזים. ואכן, כמעט כל הזוגות מבצעים אותה יחסית בקלילות, ויש מי שאפילו עושות את זה בחן האם ייתכן ששם המשפחה של הלן הוא לא מנישואיה לרגב הוד כי אם בשל קרבה משפחתית לרובין הוד? סחתיין על הסקילז, אחות!
אבל ההמשך צופן אתגרים קצת יותר כבדים, והכוונה היא מילולית לחלוטין. משימת ניקוי השטיחים מתגלה כמבחן כוח פיזי שאינו פשוט לאף אחד מהזוגות, כולל השריריים והחסונים שבהם. ועוד לפני שהן מגיעות אליה בכלל, כבר ברור שלירדן ואן יהיה מאוד קשה עד בלתי אפשרי לצלוח אותה. ואז הן מגיעות ומסתבר גם להן שמדובר במשימה שיהיה להן קשה עד בלתי אפשרי לצלוח. הקושי של הזינות תופס את צמד הדוגמנים בעיתוי מעניין: דניאל בדיוק מוצף געגועים והערכה מחודשת לאמו, שעולים בו לדבריו, בעקבות מלאכת הניקיון הסיזיפית. והלא, אמרת עבודות ניקיון סיזיפיות אמרת 'אמא'. כמה טוב לחיות ב-2018!
כשדניאל ואליהו קולטים את מצוקת הבנות, מתגלע בין השניים ויכוח האם לעזור להן (דניאל) - כפי שעשו לפחות פעם אחת בעבר - או לתת להן להתמודד לבד (ואולי להיקבר חיות תחת שטיח קילים אימתני) ולא לסכן את הסיכויים שלהם למיליון (אליהו). בניגוד לדעתו של בן זוגו, דניאל מחליט בפרץ של ספונטניות לעזור לבנות. אגב, הוא עושה את זה בפתאומיות וללא הודעה מוקדמת. פשוט משתחל מתחת לשטיח המגולגל שהן נושאות ומניף אותו אל על, ואגב כך מבהיל אותן ומוציא אותן מאיזון (אולי הן לא רוצות את עזרתך? חשבת לשאול?). עוד לפני שהן מבינות מה קורה הוא כבר שומט אותו מתחת לעמדת התלייה שלהן וחוזר לזו שלו, רק כדי לחטוף על הראש מאליהו.
על פניו, דניאל עשה מעשה אבירי, חברי, ראוי לשבח. בתכלס? הוא כנראה שוביניסט וטיפש. אליהו צודק. הם באו למירוץ והם צריכים להתמקד במשימה שלהם ובניצחון שלהם, לא לעזור לזוגות אחרים שנושפים בעורפם. בוודאי שלא בשלב המתקדם הזה של המשחק, שבו נותרו 5 זוגות בלבד (מרחק שתי הדחות מהגמר). וירדן ואן שאם אתם קוראים את הבלוג הזה בדבקות כמו שאתם צריכים ואמורים! אתם ודאי יודעים שהן פייבוריטיות שלו - צריכות להסתדר בכוחות עצמן. ועובדה שהן גם יכולות. כן, זה לקח להן יותר זמן, הן לא חשבו שהן יצליחו, אבל הן אספו את עצמן והצליחו להרים את השטיח הזה. ואם הן לא היו מצליחות, אז כנראה שהגיע הזמן שלהן לסיים את המירוץ.
זינה אמיתית לא מחכה להרקולס שיבוא להרים לה, היא מרימה בעצמה ולעצמה. ומה שדניאל עשה אולי נראה כמו מחווה של נדיבות, אבל מדובר באקט יהיר מאין כמותו, שמבטא לא רק את העובדה שהוא חושב שהן לא יכולות להסתדר בלי עזרה של גבר, אלא גם מצביע על כך שהוא כל כך בטוח בעליונות שלו ובכך שהן לא יהוו עבורו איום של ממש על המיליון בישורת האחרונה, שהוא מוכן להקריב שניות יקרות, בעיצומה של משימה שהוא עצמו עדיין לא סיים, בשביל לצאת גבר ולהרגיש יותר טוב עם עצמו. במיתולוגיה קוראים לזה היבריס, והוא בדרך כלל מגיע עם תג מחיר מאוד גבוה. בהמשך הפרק, בניסיון לרצות ולפצות את הפרטנר הזועם והממורמר שלו ואולי גם לתקן את מה שהוא בעצמו כבר הבין שהיה מיותר, השניים גם שמים עצור לירדן ואן. ויהיה מעניין לראות איך התפנית הזאת תשפיע על הדינמיקה הפנימית בין הצוותים בהמשך.
ביקורת גבולות:
ושבו בנים לגבולם: "יש לידך בחור... על גבול הקלוני" (רגב מרים לעצמו)
קינוח של אשכנזים: "עושים מזה קומפוט" (נטע מתכוונת לומר קומפוסט, וכמעט פוגעת)
שומרים על קור רוח: "קפא לנו הקקי!" (נטע ועומר על סף ייאוש במשימת הגללים)