המנצחים
צורת המים
המנצח הגדול של ההכרזה היום הוא מן הסתם הסרט שקיבל את המספר הרב ביותר של מועמדויות - לא פחות מ-13, מה שמציב אותו ברשימה מכובדת עם עוד תשעה להיטים שקיבלו בעבר כמות כזו, הראשון שבהם "חלף עם הרוח" בסוף שנות השלושים והאחרון "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" בשלהי העשור הקודם.
הפנטזיה הרומנטית המרהיבה של גיירמו דל טורו קטפה מועמדות כמעט בכל קטגוריה שבה היתה יכולה לעשות זאת. הישג יפה יחסית לעובדה שמדובר בסרט אמנותי למדי של במאי מקסיקאי אקסצנטרי יחסית, בכיכובה של שחקנית בריטית שאינה כוכבת בהוליווד (סאלי הוקינס), העוסק בסיפור אהבה תקופתי בין אשה אילמת ויצור מוזר, על פניו לא הנושא הכי אטרקטיבי בעולם. "צורת המים", אם כך, הוא ללא ספק הסנסציה הקולנועית של השנה - ועם זאת, כמות המועמדויות האסטרונומית לא מבטיחה לו כלום. "לה לה לנד", כזכור, קיבל אחת יותר ממנו בשנה שעברה ובכל זאת הפסיד ברגע האחרון את האוסקר בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי
הפייבוריט לזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר נותר "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", שנהנה גם הוא משלל נאה: שבע מועמדויות, כולל אחת לא צפויה אך ראויה לחלוטין בקטגוריית המוזיקה המקורית (קרטר בורוול).
אמנם הבמאי מרטין מקדונה נותר בחוץ, אולי כי חברי האקדמיה חושבים משום מה שסרטים טובים מביימים את עצמם, אבל נראה שהדרמה הזו חביבה על המגזר הכי חשוב מבין המצביעים: השחקנים והשחקניות. יש לה לא פחות משלוש מועמדויות בקטגוריות המשחק, והיא צפויה לקטוף פסלונים בשתיים מהן - השחקנית הראשית (פרנסס מקדורמנד) ושחקן המשנה (סם רוקוול), כמו גם בתסריט המקורי, וחשוב מכל, בקטגוריית הסרט הטוב ביותר. הדבר היחיד שיכול למנוע זאת ממנה הוא אם קולו של המיעוט הסולד ממנה יילך ויתחזק. יש לא מעט הסבורים כי היא יצירה המתייחסת בקלות דעת לגזענות ולאלימות כלפי שוטרים, ואם הם יצליחו לשכנע בכך עוד רבים אחרים, הרווח יהיה כולו של "צורת המים".
כריסטופר נולאן
צבא האמת של כריסטופר נולאן הזדעק בזמנו כשהוא לא קיבל מועמדות בקטגוריות הבימוי על "האביר האפל" והתקומם כשלא ניתנה לו אחת על "התחלה", כמו גם על "בין כוכבים". עכשיו, סוף כל סוף, הוא זכה לראשונה בקריירה שלו לפרגון מן האקדמיה האמריקאית לקולנוע, שהעניקה ל"דנקרק" גם שבע מועמדויות נוספות, והפכה אותו לאחד הסרטים הבולטים של הטקס. רק החולשה שלו בקטגוריות המשחק מנעה ממנו נוכחות דומיננטית עוד יותר.
עם זאת, צריך לזכור כי גיירמו דל טורו נותר פייבוריט ברור לזכייה בקטגוריית הבימוי, כך שכריסטופר נולאן ייאלץ להסתפק ככל הנראה במועמדות, אבל לכל הפחות הוא עשה היום שלב נוסף בדרך לביסוס מעמדו כאחד הבמאים המוערכים בדורנו.
לבנון
לבנון הגישה לראשונה סרט לאוסקר ב-1978, ומאז ניסתה 12 פעמים נוספות ונכשלה שוב ושוב. השנה, הודות ל"העלבון" של זיאד דואירי, היא הצליחה לראשונה להשתחל לקטגוריית הסרט בשפה זרה, שהיתה ונותרה מועדון סגור למדי. צ'ילה, המועמדת בצדה עם "אשה פנטסטית", אמנם היתה כאן בעבר רק פעם אחת בלבד, אבל שאר שלוש המדינות הן חברות ותיקות: "על גוף ונפש" סידר להונגריה את המועמדות ה-11 שלה, "הריבוע" העניק לשוודיה את המועמדות ה-14 שלה ו"אהבה חסרה" לרוסיה את המועמדות השביעית שלה (ולזה אפשר לצרף עוד תשע שהיו לברית המועצות).
כל זה, כמובן, קרה גם על חשבון ישראל, שהחרם עליה הולך ומתהדק בלבנון - בין השאר, במאי "העלבון" סירב להתייחס לעיתונאים ישראלים לאחר הקרנת הבכורה של הסרט בפסטיבל ונציה האחרון, ולא ברור כיצד היה נוהג במידה והיה מועמד בצד "פוקסטרוט" ונאלץ להשתתף באירועים רשמיים בחברת שמוליק מעוז. לשמחתו, הדילמה הזו נחסכה ממנו.
הקהילה השחורה
ג'ורדן פיל הפך לקולנוען השחור הראשון שמקבל מועמדות משולשת על הפקה, כתיבה ובימוי, בזכות "תברח"; די ריס הפכה לאשה השחורה הראשונה שמועמדת על תסריט מעובד, בזכות "פרחים בבוץ"; שחקנית המשנה אוקטביה ספנסר ("צורת המים") והשחקן הראשי דנזל וושינגטון ("רומן ג'יי איזראל"), שהיו מועמדים גם בשנה שעברה, הפכו לשחקנים השחורים הראשונים שמועמדים שנה אחר שנה, ופוגשים בקטגוריות המשחק גם את דניאל קאלויה ("תברח") ומרי ג'יי בלייג' ("פרחים בבוץ"). בקיצור, השנה סביר להניח שלא נראה האשטאגים המלינים כי האוסקר לבנבן מדי. גם עקיצות על ההגמוניה הגברית של קטגוריית הבימוי לא יהיו, שכן גרטה גרוויג הפכה לאשה הראשונה המועמדת בה מאז קתרין ביגלו ב-2010, כך שלערב אחד אולי בכל זאת תצליח הוליווד לתחזק את האשליה שהיא בסדר.
שעה אפלה
אמנם גרי אולדמן הוא כבר מזמן המועמד הבטוח לזכייה בפרס השחקן הראשי, אבל מעבר לכך ההנחה היתה כי בשל איכותו השנויה במחלוקת וסגנונו המיושן למדי, "שעה אפלה" יידחק משאר הקטגוריות. התחזיות התבדו, והדרמה ההיסטורית התכבדה בשש מועמדויות. לא רק בקטגוריית השחקן אלא גם לסרט הטוב ביותר, ככל הנראה בזכות התמיכה של המצביעים הבריטים שמהווים נתח לא קטן מן האקדמיה האמריקאית.
מעניין גם לציין כי "שעה אפלה" מציג אותה אפיזודה היסטורית בדיוק כמו "דנקרק", רק מנקודת מבט שונה. כלומר: לסרטים העוסקים במבצע דינמו יש השנה בסך הכל 14 מועמדויות, אפילו יותר מ"צורת המים".
חוטים נסתרים
ההפתעה הגדולה של הטקס היתה חמש המועמדויות שקיבל "חוטים נסתרים" - לא רק זו הצפויה שקיבל דניאל דיי לואיס, על מה שאמור להיות תפקיד הפרישה שלו, אלא גם בקטגוריית הסרט והבימוי (פול תומאס אנדרסון). סיבה מרכזית לכך היתה שהסרט נכנס למירוץ בשלב מאוחר, והיה מן האחרונים שהמצביעים והמצביעות זכו להיחשף אליו. כמו שיודעים באירוויזיון כבר מזמן, לעתים עדיף להיות דווקא אחרון בתור, כי אז הזיכרונות ממך טריים יותר. האפקט הזה עמד גם הפעם.
פרחים בבוץ
"פרחים בבוץ" היה אמור להיות מה שיאפשר לנטפליקס להשתחל סוף כל סוף לקטגוריית הסרט הטוב ביותר, אבל גם הפעם זה לא קרה. עם זאת, מדובר בסך הכל בסיפור הצלחה. רייצ'ל מוריסון שצילמה אותו הפכה בזכותו לצלמת הראשונה בהיסטוריה המועמדת לאוסקר, ומרי ג'יי בלייג' המשחקת ושרה בו קטפה שתי מועמדויות: גם לשחקנית משנה וגם לשיר המקורי הטוב ביותר, ולזאת נוספה גם המועמדות בקטגוריית התסריט המעובד. אז אמנם לא נשברה כאן תקרת זכוכית, אבל במושגי ההתפתחות ההיסטורית של ענקית הסטרימינג, גם המועמדויות הללו הן בהחלט ציון דרך משמעותי.
סופיאן סטיבנס וג'וני גרינווד
שניים מן המוזיקאים המוערכים בימינו, שכבר זכו לכל פרגון אפשרי מכל מביני הדבר בעולם מוזיקת האינדי, קיבלו היום טפיחה על השכם גם מן הממסד הקולנועי השמרני. ג'וני גרינווד מרדיוהד מועמד על המוזיקה שכתב ל"חוטים נסתרים" וסופיאן סטיבנס על "Mystery of Love", השיר שכתב ל"קרא לי בשמך". בהנחה שאכן יוזמן לבצע אותו על הבמה, זה יהיה הרגעים היפים ויוצאי הדופן של הטקס, ואולי גם הקטע המוזיקלי הכי מרגש בתולדות האוסקר מאז שאליוט סמית זצ"ל הופיע בו.
לוגאן
כולם דיברו על "וונדר וומן", אבל בסופו של דבר הוא יצא בידיים ריקות והיה זה סרט סופר-הירוז אחר שכיכב בהכרזת המועמדויות: "לוגאן", שקיבל מועמדות בקטגוריית התסריט המעובד, והיה בכך לעיבוד הראשון לחוברת קומיקס על גיבורי או גיבורת על שזוכה לכבוד דומה. בקצב הזה, עוד יבוא היום ובו להיטים שכמותו יקבלו גם מועמדויות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר.
בייבי דרייבר ומלחמת הכוכבים
אלה לא סרטים שיצרו אותם בשביל לקבל מועמדויות לאוסקר, ובכל זאת הם קיבלו כמה וכמה שכאלה. "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי" התכבד בארבעה ו"בייבי דרייבר" בשלושה. באף אחד מן המקרים זה לא היה בקטגוריות המרכזיות, ובכל זאת ראוי לציין כי כל אחד מהם קיבל יותר אזכורים מאשר תוצרים מדוברים בהרבה, למשל "העיתון" של סטיבן ספילברג ו"פרויקט פלורידה", וכי כל זה מלכתחילה בא רק כבונוס להצלחתם המסחרית.
גיל הזהב
שני הקולנוענים הוותיקים הללו חגגו השנה 89 אביבים, ושניהם הפכו היום למועמדים הכי מבוגרים אי פעם לאוסקר. אייבורי בקטגוריית התסריט המעובד על "קרא לי בשמך", אנייס ורדה בקטגוריית הדוקו על "אנשים ומקומות", הסרט התיעודי שנהיה להיט מפתיע בישראל.
כריסטופר פלאמר, הצעיר מהם בשנה, נהיה לאדם המבוגר ביותר אי פעם המועמד בקטגוריית שחקן המשנה, בזכות החלפתו את קווין ספייסי ב"כל הכסף שבעולם", ואילולא ורדה ואייבורי הוא היה שובר בעצמו את השיא הכללי, שכן המועמדת המבוגרת אי פעם עד כה היתה גלוריה סטיוארט, שקיבלה בגיל 87 מועמדות בקטגוריית שחקנית המשנה על "טיטאניק". בקיצור, לא רק שחורים ונשים זוכים ליותר ייצוג מאי פעם בהוליווד, אלא גם בני גיל הזהב.
המפסידים
"העיתון"
התכנים הרלוונטיים והאקטואליים, האלגוריה הברורה לממשל טראמפ, הנוכחות של מריל סטריפ וטום הנקס, הכוח של סטיבן ספילברג והיותו הסרט הכי פוליטי בטקס - כל אלה היו אמורים להפוך את "העיתון" לזוכה הגדול של האוסקר הנוכחי. אך בסופו של דבר, הוא יצא עם שתי מועמדויות בלבד, הצפויות להיתרגם לאפס זכיות.
אחת מן המועמדויות הללו היא בקטגוריית הסרט ואת השנייה אפשר לא להחשיב, שכן היא למריל סטריפ הבלתי נמנעת, שדי לה לקום מן המיטה כדי לקבל אחת. מדובר במועמדות ה-21 שלה לאוסקר, הרבה הרבה יותר מכל שחקן או שחקנית אחרת בהיסטוריה, אבל פסלון לא יהיה פה הפעם.
גרמניה וישראל
מטבע הדברים, הכותרות בישראל באשר לקטגוריית הסרט בשפה זרה מתייחסות להיעדרות של "פוקסטרוט", אבל הפתעה גדולה עוד יותר היא דחיקתו החוצה של "משום מקום" הגרמני, שזכה בגלובוס הזהב ובפרס בחירת המבקרים והיה פייבוריט לא רק למועמדות, אלא גם לזכייה.
קשה להסביר איך זה קרה: את המועמדויות בקטגוריה הזו בוחרת אסופה עמומה, מצומצמת ורנדומלית של חברי וחברות אקדמיה, ולאורך השנים תמיד היו בה הפתעות ותמיהות. היה מעניין לדעת איזה חלק יש לסוגיות פוליטיות בגורלו של "פוקסטרוט". ביקורתי או לא, הוא הגיע לאוסקר כנציג הרשמי של ישראל, שהזיהוי ההולך וגובר שלה עם ממשל טראמפ לא עוזר לה בהוליווד. וקשה שלא לתהות: אם אפילו סרט כה מדובר, עם כזה אפיל בינלאומי, לא מצליח להיכנס מטעמנו, האם יש סיכוי שמתישהו בשנים הקרובות כן נצליח לעשות זאת? או שמא, כמו במקרה של המונדיאל, כל מה שיוותר לנו הוא להביט בשכנינו בעיניים כמהות?
ג'יימס פרנקו
העדויות באשר לעברו המפוקפק של ג'יימס פרנקו צפו מחדש רק בשלבים האחרונים של ההצבעה, אז לא ברור עד כמה הייתה להם השפעה על כך שנדחק במפתיע מקטגוריית השחקן הטוב ביותר. ואולי, חלילה, אפשר לחשוד שהאקדמיה שיחקה לכאורה עם המעטפות כדי לדאוג שלא יהיה שם ויטיל צל על הטקס כולו?
כך או כך, "חי בסרט" שפרנקו כתב, ביים והפיק, ובו הוא גם מככב, יצא אך ורק עם מועמדות אחת לאוסקר, בקטגוריית התסריט המעובד. הרבה פחות מן הצפוי, ומפיקי הטקס ויחצניו יכולים לנשום לרווחה.
אני טוניה
לו "אני טוניה" היה מקבל מועמדות בקטגוריית הסרט, מרגו רובי היתה הופכת לאישה הראשונה שמועמדת באותה שנה גם כמפיקה וגם כשחקנית על אותו סרט. זה לא קרה, והוא נדחק גם מקטגוריית התסריט והסתפק בשלוש מועמדויות בלבד: שחקנית ראשית (רובי), שחקנית משנה (אליסון ג'ני, שכנראה תזכה) ועריכה. כמות יפה, מה עוד שפסלון אחד מונח לו בכיס, אבל התוצר המדובר והמוערך הזה קיווה לקצת יותר.
חולי אהבה
הסימפטיה כלפי הקומדיה הרומנטית החביבה הזו, והעיסוק שלה בנושא נכון פוליטית כמו אהבה בין גזעית, הציבו אותה כמועמדת להפתיע את כל הסרטים הכבדים והרציניים שמתחרים בה. דיברו על מועמדות להולי האנטר בקטגוריית שחקנית המשנה, מועמדות לריי רומנו בקטגוריית שחקן המשנה ואפילו מועמדות בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, אבל מכל זה, "חולי אהבה" נותר עם מועמדות אחת ויחידה בקטגוריית התסריט המקורי, וכמובן גם עם הרבה אהבה תיאורטית באוויר.
ארמי האמר
טימותי שאמאלה, כוכב "קרא לי בשמך", הפך בזכותו בגיל 22 ו-27 ימים לשחקן הכי צעיר מאז מיקי רוני ב-1939 שמועמד בקטגוריית השחקן הראשי. לעומת זאת, עמיתו ארמי האמר לא קיבל את המועמדות בקטגוריית שחקן המשנה, אף שהופעתו כאן משכה הרבה תשומת לב במהלך השנה. ובכלל, הדרמה הזו איבדה מומנטום לקראת ההכרזה וקיבלה ארבע מועמדויות בלבד. אמנם אחת מהן בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, ובכל זאת מפיקיה, יוצריה וחסידיה נותרו אולי עם מעט טעם מר בפה.
"ג'יין"
הדוקו עטור השבחים על חוקרת הקופים נחשב מועמד מוביל בקטגוריה התיעודית, גם בזכות התכנים הפמיניסטיים שלו. בסופו של דבר התדמית שלו, כמה שהוא בסופו של דבר סרט טבע שהופק בידי נשיונל ג'יאוגרפיק, פגעה בו בשנה נוספת שבה העדיפו מצביעי האקדמיה סרטים פוליטיים ואקטואליים יותר. למשל "Strong Island" על אלימות משטרתית ו"איקרוס" על קנוניות סמים של הספורט הרוסי, ואת משבצת המועמד הלא-פוליטי היחיד קיבל "אנשים ומקומות".
וונדר וומן
לא רק בישראל דיברו על מועמדות אפשרית של "וונדר וומן". אפילו חזאית מנוסה ומוערכת כמו אן תומפסון הסתכנה הבוקר בהימור על כך שיהיה מועמד בקטגוריית הסרט הטוב ביותר, אך אז התברר כי האקדמיה עדיין לא מוכנה להכליל בה להיטי גיבורי-על. ובכל זאת, סביר להניח שגל גדות תככב בטקס כמגישת אחד הפרסים המרכזיים - אולי אפילו המרכזי ביותר.
