כשם שקורה מדי פעם, האירועים החדשותיים מיישרים קו בתזמון מושלם עם בואה של יצירה דרמטית. בתחילת השבוע ח"כ מוטי יוגב התבטא נגד פונדקאות עבור להט"בים. "מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית", אמר במהלך דיון בכנסת, "והיא לא צריכה להיות מובילת הסטיות בעולם". זהו רק סיבוב חדש בדיון נושן, כמובן, והפעם הוא מקבל מעין מענה בסדרת הדרמה החדשה של HOT, "מיגל", שאולי תראה את פניהם של כמה מהאנשים שמושפעים מהסוגיות האלה.
עלילת הסדרה, בכיכובו של רן דנקר, נעה בין שתי תקופות שונות. בראשונה הגיבור, טום, הוא בן 23 שמגיע לגואטמלה עם ידידתו אמירה (אביב כרמי) כדי לאמץ את מיגל בן ה-5. בשנייה מיגל בן ה-18 (עומר בן דוד, שדומה להפליא לבן דמותו הקטן) חוזר לארץ הולדתו כדי לאתר את אמו הביולוגית, ואביו המאמץ מגיע בעקבותיו. בשני הזמנים יש מתיחות רבה בין טום ומיגל, מה שלא הופך אותם לשווים בעוצמתם ובאיכותם, לפחות על סמך שני פרקי הפתיחה, שהראשון (והמוצלח) מתוכם שודר אתמול. הרגעים החזקים והיפים של הסדרה הם במובהק אלה שמתרחשים בעבר, ואילו עלילת החיפוש עושה רושם פחות מגובש ויותר מאולץ. אוקיי, יש סודות שהוסתרו בעבר ועכשיו הם נחשפים בלי שבאמת נבין את טיבם ואת חשיבותם. בשלב הזה נראה כי עיקר תרומתו של הדילוג התקופתי הוא ביחסי הגומלין בין שני הזמנים - התמונה השלמה של הדמויות נרקמת רוב הזמן בעדינות יחסית ומאפשרת לנו להשלים את הפערים בלי לדחוף אותם לגרוננו.
האיפוק הזה מבורך בהתחשב בעצבים החשופים מטבעו של הנושא ומההתנגשות הבלתי נמנעת בין העולמות. גם אם יש מדי פעם מטאפורות בוטות (הבלון המתפוצץ שטום מביא למיגל הקטן), רגעי בעבוע מוגזמים (טום נתקל בכלב זועם בפרק השני) או שניהם (טום מציל את מיגל מפגיעת משאית), הם נדחקים לקרן זווית לנוכח הדרמה הפשוטה והאפקטיבית שקשה לא להתמסר אליה. כבר מהמראות הלא פשוטים בבית היתומים בגואטמלה, דרך ההתנפלות של מיגל על האומנת שלו בבית היתומים בתחינה שלא תעזוב אותו עם האיש הזר, וכלה ביחסים הקשים בינו לבין אותו זר. על דברים רבים כאן אפשר לטעון שהם על סף הסחיטה הרגשית, ומצד שני, למעט כמה יוצאים מן הכלל קשה לומר שהם יוצרים מניפולציה על המציאות. להפך, "מיגל" מצליחה לשרטט את הניואנסים והמורכבויות של הנושא הזה. הסצנה בתחנת המשטרה היא דוגמה טובה - לרגע השוטרת היא המגנה על מיגל מפני העתיד שמצפה לו, אבל אז כשהוא מרטיב את עצמו טום הוא זה שנזעק להגן עליו מפני צעקותיה של האישה במדים.
היתרון העצום של הסדרה, ומה שמהווה את לב לבה בכל מובן, הוא מיגל הקטן בגילומו של מיגליטו סוחוול. הילד הזה מדהים כשהוא זועק וכשהוא שותק, כשהוא מקשה את עורפו בלי מילים וכשהוא מזדעק כלפי השופטת באולם מהדהד כי אינו רוצה ללכת. בשלב הזה שבו יש הרבה קושי ומעט תגמול, הן עלילתי והן רגשי, וחרף כל השחקנים המצוינים סביבו (בכללם ראול מנדז מ"נרקוס", שמגלם כאן את מתאם האימוץ המקומי הנחמד), סוחוול הוא העוגן של הסדרה. טעם מובהק נוסף לכך שעלילת העבר בסדרה חזקה יותר מהעתידית.
נדמה שבבסיסו של דבר יוצרי הסדרה - טום סלמה, שעלילת האימוץ מבוססת בחופשיות על חוויותיו, ודפנה לוין - יודעים לאן הם חותרים. יודעים כי עליהם לספק קליימקס (יעיד על כך החיבוק שנתנה חימרה לטום אחרי פגישתו הראשונה עם מיגל), שללא ספק יגיע כאשר טום ומיגל יתחברו מתישהו הן בעבר והן בהווה. גם עד שזה יקרה, "מיגל" היא הצצה נוגעת ללב לסיפור אנושי מחוספס ורגיש, רצופה רגעים יפים, שכדאי למוטי יוגב לצפות בה.
"מיגל" משודרת בימי חמישי ב-20:15 ב-HOT3.