ב-23 בינואר 2006 יצא אחד מהאלבומים הבריטיים הגדולים של העשור הקודם. זה היה אלבום הבכורה של להקה חדשה ולא מוכרת, עם שם קצת מוזר וקצב בלתי רגיל. תוך שבוע האלבום מכר מאות אלפי עותקים, ושבר את כל שיאי המכירות של אלבום בכורה ללהקה. זה, על קצה המזלג, סיפורו של האלבום הראשון של ארקטיק מאנקיז, שסביר להניח שאם היו מגיעים להופעה בישראל היו יכולים למלא את פארק הירקון גם במזג האוויר הנוכחי במדינה. אלא שבאותו יום יצא עוד אלבום בכורה בריטי של עוד להקה חדשה ולא מוכרת, עם שם קצת מוזר וקצב בלתי רגיל - ואם זה לא מספיק, האלבום מכר כמעט את אותו מספר עותקים כמו זה של "הקופים". זהו סיפורו הטראגי של אלבום הבכורה של הקוקס, שאמנם הגיע למעמד של 5 אלבומי פלטינה (בדיוק כמו האלבום של ארקטיק מאנקיז) ומכר שני מיליון עותקים ברחבי העולם, אבל לעד יישאר בצל של האלבום ההוא של הלהקה ההיא שהגיע לחנויות בדיוק באותו היום. אמש, 12 שנים (ושבוע) אחרי שאלבום הבכורה שלהם שרף את מצעדי המכירות, הם מילאו את מועדון הבארבי בתל אביב. יחי ההבדל הקטן.
רק אלוהים ושאול מזרחי יודעים כמה אנשים באמת אפשר לדחוס למועדון הוותיק ברחוב קיבוץ גלויות, אבל מדובר בכל אופן בכמה מאות, כאשר בספירה אופטימית מאוד אפשר לעגל ל-1,000 צופות וצופים. קשה להאמין שמדובר באותה להקה שרק לפני חודש הופיעה בארנה של וומבלי לפני 12,500 לונדונים, ואותה להקה שלפני פחות מעשור הייתה המופע המרכזי בפסטיבלי ענק ברחבי אירופה וסחפה אחריה עשרות אלפי מעריצים.
כל זה, ככל הנראה, לא משפיע יותר מדי על הלהקה עצמה - שבמקום להתבאס מהזיכרונות מהימים היפים, מגייסים את כל כובד הנוסטלגיה ולוקחים את הקהל למסע אל תוך העשור הקודם, בלי שמץ של רחמים עצמיים או טינה. לוק פריצ'רד, הסולן והלב הפועם של הלהקה מאז היווסדה ועד היום, מרחף על הבמה בחן, כמו שילוב של מיק ג'אגר צעיר וגור פודלים. פריצ'רד, סך הכל ילד בן 32 עם תלתלים שובבים שהשיבה טרם התגלתה בהם, הספיק לחוות את כל הצדדים שיש לתהילה להציע, ונראה שהוא שם את האגו שלו בצד כשהוא מחמיא למאות הישראלים שהגיעו לצפות בו בהופעה הראשונה שלו בישראל. "אתם יצורים יפהפיים", הוא צועק אל עבר קהל המעריצים המקומי שלו, וזוכה להרבה אהבה בחזרה.
הערב מתחיל בצורה סמלית עם "Eddie's Gun", הסינגל הראשון של הלהקה. השיר, שמתאר בפשטות גבר שלא מצליח לתפקד במיטה עם אישה יפה (קשה להאמין שבאקלים המגדרי הנוכחי שיר כזה היה הופך ללהיט) - אלא שעל הבמה פריצ'רד והחברים ללהקה מוכיחים שהם בהחלט יכולים לתפקד עדיין כמו בשיאם. כל ההופעה נמשכה פחות משעה וחצי, וזה היה לא יותר ולא פחות ממה שהיינו צריכים מהם. הסטליסט נע בין חמשת הלהיטים הגדולים שהקהל הגיע לשמוע, ועוד עשרה שירים שהקהל שכח בכלל שהוא מכיר - ושמח לשמוע גם אותם. אלא שגם אם למועדון הבארבי היה נכנס חובב מוזיקה שלא שמע מעולם שיר של הקוקס, הוא עדיין היה נסחף באווירת האינדי-פופ הנפלאה של פריצ'רד והלהקה, שלרגע לא הורידו את הרגל מהגז והמשיכו לתת עוד ועוד מעצמם.
ההדרן התחיל במופע סולו אקוסטי זמני של פריצ'רד, חמוש בגיטרה כדי לבצע את הבלדה הנפלאה "Seaside" שפתחה את אלבום הבכורה של הלהקה. זה היה גם הרגע בו האינטימיות המובנית של הבארבי באה לידי ביטוי, כאשר הסולן הכריזמטי המליץ לחברים בקהל לעלות אחד לשני על הכתפיים אם הם רוצים, והזמין את כל מי שרוצה לצלם בטלפון. אחרי הביצוע המופלא חזרו אל הבמה חברי הלהקה כדי לבצע את "Always Where I Need To Be" מהאלבום השני - ואחריו חתמו את המופע עם שלוש ומשהו דקות לא פחות ממושלמות של Naïve"", הלהיט הכי גדול של הלהקה עד היום. בדרך כלל צריך להשיג כרטיסים להופעה של עומר אדם במחירים מופקעים כדי לשמוע כזאת השתתפות של קהל ישראלי בשיר, אבל מסתבר שגם מנה הגונה של נוסטלגיה אל 2006 יכול להוציא מהישראלים שיאי רגש מפתיעים.
