המתרגמת והעורכת נילי מירסקי, כלת פרס ישראל לספרות, הלכה לעולמה. מירסקי תרגמה מרוסית בין השאר את הספרים "גן הדובדבנים" מאת צ'כוב (הקיבוץ המאוחד), "אנה קרנינה" מאת טולסטוי (עם עובד), "אדיוט" מאת דוסטויבסקי (הקיבוץ המאוחד), ותרגמה מגרמנית בין השאר את "סיפורי הופמן" מאת א.ת.א הופמן (הקיבוץ המאוחד) ,ואת "פליקס קרול" (אחוזת בית) ו"מוות בוונציה" מאת תומאס מאן (הקיבוץ המאוחד).
מירסקי נולדה לפני 74 שנה ברחובות. היא למדה בחוגים לפילוסופיה, לספרות אנגלית ולספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1964 עברה עם בעלה למינכן, שם למדה תולדות האמנות והיסטוריה של מזרח אירופה באוניברסיטת מינכן. בשנת 1967 חזרה ארצה ולמדה בחוגים לספרות אנגלית ולתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב, וסיימה תואר ראשון. בשנות השבעים שבה לאוניברסיטת מינכן וסיימה תואר שני.
במחצית השניה של שנות השבעים לימדה ספרות רוסית וספרות גרמנית בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1979 עזבה את העולם האקדמי והתמקדה בתרגום מרוסית ומגרמנית, ועבדה כמתרגמת וכעורכת בהוצאת עם עובד. בהמשך עברה לעבוד כמתרגמת ב"הספריה" (לימים הספריה החדשה), ואחר כך חזרה לעם עובד שם היתה עורכת שותפה של סדרת ספריה לעם.
מירסקי גם פרסמה מאמרים העוסקים בספרות ב"הארץ", "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"דבר". בנוסף, כתבה ערכים בספרות רוסית ב"אנציקלופדיה העברית".
היא זכתה בין השאר פעמיים בפרס משרד החינוך למתרגמים ובפרס טשרניחובסקי. בשנת 2008 זכתה בפרס ישראל בספרות, בתחום התרגום. בין נימוקי ועדת הפרס לבחירה בה: "נילי מירסקי הביאה את התרגום אל מדרגה אמנותית גבוהה במיוחד. מפעל התרגום הענף שלה סולל דרך לקורא הישראלי אל גדולי הספרות האירופית. כמתרגמת היא הוסיפה נדבך חשוב לאופייה הפתוח והעשיר של התרבות העברית החדשה. נילי מירסקי העניקה מחדש לקהל הקוראים את טולסטוי ואת פלטונוב, כמו גם את תומאס מאן ואת תומאס ברנהארד. תרגומיה של מירסקי מצטיינים בהקשבה דרוכה לקול הספרותי של המקור, ובסירוב ליצור דגם אחיד של תרגום. היא מוצאת לבוש עברי גמיש והולם לסגנונו המיוחד של כל סופר, ויחד עם זאת מעשי התרגום שלה חיים ונושאים בשפה העברית".