"המירוץ למיליון" מתסכלת: התרגיל המסריח הזה לא מבדר

רק לפני יומיים עמדנו על השטיח יחד עם רגב והלן המקוננים על סוף דרכם במירוץ, כשהגיעו אחרונים לנקודת הסיום בקירגיזסטן. והנה, בחלוף 48 שעות מההכרזות הפומפוזיות על כך ש"יש לנו רביעיית חצי גמר", אנחנו מקבלים לפנים את הכאפה הכל-ישראלית שמגיעה מתישהו בכל עיבוד מקומי לריאליטי מצליח. בשתי מילים: וילת מודחים. בחמש מילים? התרגיל המסריח של "המירוץ למיליון".

מסתבר שבזמן שאנחנו כבר הספקנו להדחיק את המבטא של ג'סיקה, הפסקנו לנסות להבדיל בין אודי ליוסי וחשבנו שהני ואביבית כבר מזמן חזרו לחלק דו"חות על גזם בחולון, על אחד מאיי יוון התכנסו להם כל מודחי המירוץ מתחילת הדרך וחיכו להזדמנות לחזור למשחק. ומילא אנחנו, מה יגידו ארבעת הזוגות שבאמת ירקו דם כדי להגיע עד הלום?

בהפקה של "המירוץ" אולי חשבו שהם שולפים פה איזה ג'וקר שיטרוף את כל הקלפים ויזריק עניין רגע לפני השלבים הסופיים של המירוץ, אבל התוצאה היא הפוכה. לאף אחד לא אכפת מהזוגות הנשכחים שהודחו לאורך המשחק. כן, היו פעמים שהם הצחיקו אותנו, לחלקם הייתה לנו סימפתיה גדולה, היו ביניהם כמה שממש הצטערנו לראות מגיעים אחרונים ומודחים. אבל וואלה, התגברנו. עברנו הלאה. ולא התגעגענו. כמו כן, יש לנו אפס עניין במה שהם עשו בווילה ביוון במשך שלושה שבועות. "משימות שהכינו אותם לחזרה לתחרות". עאלק.

כמו ב"הישרדות", ב"האח הגדול" ובעוד כמה פורמטים מצליחים מחו"ל שיובאו לארץ הקודש, גם הקצב של "המירוץ למיליון" איטי פי כמה בגרסתו הישראלית. משום מה סבורים פה שמה שבכל העולם אפשר לעשות ב-15 פרקים, כאן צריך לעשות ב-250 פרקים. זה "המירוץ למיליון" או "היפים והאמיצים"? כמה פרקים עוד תלאו אותנו עד שנגיע לקו הסיום? לרון שחר הפתרונים.

אפילו המתמודדים לא הצליחו להביא את עצמם לשתף פעולה עם התרגיל המסריח של ההפקה. כשהם התבשרו שאחד מהזוגות שהודחו יחזור למירוץ הם הגיבו בתסכול: "אז אנחנו לא חוזרים הביתה עוד שלושה ימים.." רטנה ירדן. "איזה שלושה ימים?! יש לך פה עוד שבועיים לפחות", ענה לה עומר. לא הייתי רוצה לעמוד שם במקומם, בתוך הנעליים המאובקות שלהם, בזמן שחמישה זוגות שהם חשבו שקברו מזמן חוזרים אליהם בריצה מן המתים עם תרמילים מצוחצחים על הגב.

חוץ מאוולין (המתוקה הזאת, כפרה עליה) שמחאה לזוגות החוזרים כפיים כשהגיחו מהשביל הקירגיזי הארור ההוא, הזוגות כולם נעו בין שוק מוחלט לתסכול מופגן (ובמקרה של דניאל ואליהו הלם ובעתה למראה הלן ובעלה). ורק עומר ונטע בתפקיד הילד שצעק "המלך הוא עירום" חשפו את ערוות המהלך הזול הזה: "על מה אתם מוחאים להם כפיים? אתם מתים לקלל אותם, הרי. הם באו לקחת לכם את הכסף!", הם סנטו בשאר הזוגות שהגיעו לחצי הגמר. סליחה, לרבע הגמר.

אז הנה לכם המהלך התקדימי של "המירוץ למיליון" הישראלי: זו המדינה היחידה שבה התכנית הזאת משודרת בפורמט שבו רצים אחורה במקום קדימה. למה להתקרב לקו הסיום כשאפשר לחזור אחורה, או פשוט לעשות pause לעצירה של שלושה שבועות בווילה על אי יווני? לעזאזל התחרות. שיישרף הפורמט. ושיזדיינו הצופים.

וילת הקודחים: "לקום בבוקר ולשמוע את ג'סיקה ויוסי ואודי... זה היה גומר אותי" (אוולין)

פנקסנות: "אם היינו צריכות לתת דו"ח לבעל הווילה, הוא מקבל דו"ח על יופי מיותר" (הני)

נו, כמו עברית: "אני מדבר את שפת הים וזו שפה שגדולה עליך" (אסף לג'סיקה)