אני אוהב את החיוך של עודד בן עמי. הוא מרגיע אותי. בדומה לחיקוי המיתולוגי שלו בארץ נהדרת ("שש עם עוגיה"), בן עמי נוהג לחייך לא מעט בתוכנית שלו, שזה אירוני לאור העובדה שזו אמורה להיות תוכנית אקטואליה, ובדרך כלל האקטואליה המקומית לא מניבה יותר מדי סיבות לחיוכים. לפני פחות משבוע הוא אירח את מפקח ש', קצין ביחידת המסתערבים של מג"ב ירושלים - ולמרות שהנושא היה רציני, והתמונות ברקע הציגו אלימות רצינית שמגיעות כחלק ממציאות רצינית, בן עמי לא הצליח שלא לחייך - כי הוא ידע למה הלוחם באמת נמצא באולפן. הוא נתן לו לדבר קצת על העבודה המבצעית, על סכנת החיים שכרוכה בה, לפני שהוא מפטיר בחיוך ענק: "ראית אגב את פאודה?". הלוחם מספר לו את המובן מאליו, ובן עמי מתקיל בשאלה המתבקשת: "מה שרואים בסדרה דומה למה שאתם נתקלים כשאתם בפעילות שלכם?". הלוחם עונה בצורה שמכבדת את הסדרה וגם את חבריו, אבל בתוך כך מבהיר: "החיים עצמם הם הרבה יותר מורכבים".
ואכן, הפרק השביעי של העונה השנייה של "פאודה" מחזיר אותנו ישירות לשיא הכאוס, במובן הכי חיובי שיש. חצי עונה כבר מאחורינו ואין יותר זמן לשטויות, עכשיו האקשן, הפורטה של הסדרה, מדבר. החיים מורכבים יותר, אבל יש סיבה שאנחנו פותחים את הטלוויזיה - אנחנו מנסים לברוח מהמורכבות הזאת.
הפרק מביא לרתיחה את הקונפליקט המרכזי של העונה, זה שילווה אותנו עד לסיומה: נידאל נגד העולם. אל-מקדסי נשבע אמונים לדאע"ש, ובכך פותח חזית לא רק נגד ישראל אלא גם מול חמאס, הארגון שאביו עזר להקים. ואליד חוטף מכות מהחוקרים בשביל לא להלשין עליו אבל ההיבריס שלו גורם לו לקשקש בלי הפסקה עם המדובב שנמצא איתו בתא. לעומת ואליד, אבו-סמארה מזמר בקלות, רק כדי למנוע את פרסום הקלטת הלוהטת שלו. לוהטת במובן הקלאסי של המושג, לא קלטת בה שומעים אותו מכנה את עצמו אישה משכילה עם B.A, M.A וזהו. זה מוביל למבצע כושל בלב הקסבה של שכם, ונגמר בכך שנידאל מתקרב לאביו של דורון בפוזה מאיימת בסיום המותח. עם כל האקשן הטהור של המנה העיקרית, מי הזמין את מנת הביניים הסתמית של הרומן בין שירין לדורון? והאם אפשר עדיין להחזיר את ההזמנה למטבח?
במוסף סוף השבוע האחרון של "ישראל היום", סיפרה יו"ר מרצ זהבה גלאון בריאיון לנעמה לנסקי שהיא אוהבת לצפות ב"מלא סדרות" בטלוויזיה. בין הסדרות האהובות עליה נמנות "הומלנד", "בית הקלפים" ו"הרשימה השחורה". היא הודתה שהיא לא מעוניינת להתמודד עם צפייה ב"סיפורה של שפחה", וחתמה במילים: "אני חייבת לראות את העונה השנייה של 'פאודה'". קצת קשה לדמיין את גלאון, סמל השמאלנות האולטימטיבי, יושבת וצופה בשקט בפאודה בלי לצעוק כל הזמן דברים כמו "החוקרים של ואליד לא מכבדים את החלטת בג"ץ" או "האלימות בקסבה של שכם היא תולדה של הכיבוש" - אבל העובדה הפשוטה היא שאפילו "קווין זי" מודעת לכך שאסור לפספס את הסדרה הזאת. יש מצב שגם שרה נתניהו ובעלה צופים בסדרה יחד במיטה לפני השינה. מעניין אם גם הם היו מובכים מסצנת הסקס המופרכת של דורון ושירין.
תזכורת לכל תסריטאי מתחיל: לא כל מערכת יחסים בין גבר ואישה חייבת להסתיים בסקס. לפעמים יש רגשות בין הצדדים, זה אחלה כמובן, חייב להיות איזשהו קונפליקט בכדי להפוך את הסיפור למעניין - אבל המיטה היא הדרך הכי עצלנית להתמודד עם הקונפליקט הזה. ובואו נודה בזה - לפעמים זה גם הפתרון הכי משעמם. בואו נפרק לרגע את הסצנה הזאת: שירין יושבת בחצר לבדה ושותה תה. דורון מגיע ואומר לה "היי". היא עונה לו ב"היי" חזרה. שתיקה קצרה. דורון מאוהב בה, זה ברור. הוא לא מסתיר את זה. היא לעומת זאת במתח אדיר מכל השינויים שעוברים על חייה, והתחושות שלה כלפי דורון לא ברורות. "את כועסת עלי?", הוא שואל, והיא עונה בפאסיב-אגרסיב: "למה שאכעס?". היא מתעמתת איתו על השקרים שלו, על סכנת החיים שהוא הציב אותה ביודעין ועל כך שהוא שכב איתה תחת זהות שקרית. "איך אתה יכול לחיות עם עצמך?", היא מטיחה בו והוא שולף בתמורה משפט שרוב הטלנובלות היו פוסלות מרוב קיטשיות: "אף אחד לא נתן לי פקודה לאהוב אותך". השיחה אורכת פחות משלוש דקות, והיא מסתיימת בקאט לסצנת הסקס שנמשכת עוד דקה.
אבל מעבר לשבלוניות וחוסר המקוריות של לשלוח שני אויבים כועסים למיטה, יש גם בעייתיות אמיתית בקשר בין השניים. הלוחם הישראלי החזק, הכובש - חודר לאישה הכנועה והצייתנית. או במילים פחות עדינות: ישראל מזיינת את הפלסטינים. כן, כביכול מדובר בשני אנשים מבוגרים שעושים סקס בהסכמה - אבל האם באמת בזמן סערת ה-METOO שכובשת את העולם, עם דגש על עולם הקולנוע והטלוויזיה, אפשר להתעלם מזה שהיחסים האלה לא תקינים באופן שערורייתי ממש? בעונה הראשונה דורון שוכב עם שירין תחת זהות בדויה, שזהו אונס לפי תיקון 22 לחוק העונשין הישראלי - גם אם הדבר נעשה בהסכמה. בעונה השנייה הוא מציע לה הצעה שהיא לא יכולה לסרב לה, והיא מסכנת את חייה וחיי משפחתה בשבילו. היחסים ביניהם חסרי שוויון לחלוטין. היא נמצאת כעת תחת חסותו באופן מובהק. היא בסכנת חיים, אין לה בית לחזור אליו, היא שרפה את כל הגשרים שלה. הוא הבטיח לה עתיד חדש במקום חדש, והיא תלויה בו לחלוטין. בדיל ביניהם לא הוסכם בשום שלב שהוא יהיה חלק מהעולם החדש שלה, אך פתאום היא מוצאת את עצמו בדייטים איתו, ישנה בבית שלו - ולבסוף, במיטה שלו. היא מוצגת כאישה חזקה שלא מפחדת לומר את דעתה, רופאה משכילה וחריפה, פלסטינית אבל כזאת שלא שופטת אנשים לפי הלאום שלהם - ובכל זאת, האם היא באמת יכולה לסרב לחיזורים של האיש שאחראי כרגע על חייה?
אגב, בעוד הרומן בין שירין לדורון טומן בחובו לפחות כמה סוגיות מוסריות מעניינות, הרומן המתפתח בין נורית לשגיא לא עושה אפילו את זה אלא מתפקד בתור פילר מיותר לחלוטין. שגיא מתחיל עם נורית בצורה בוטה, רק כדי לחטוף דחייה ולגלות שהיא עדיין באבל על מותו של מורנו. אלא שכרגיל לוקח לנשים של פאודה בערך סצנה וחצי כדי להתהפך, וכבר בסצנה הבאה היא מתקרבת אליו, כולל החלפת מבטים סקסיים מלאי משמעות.
אם שמים בצד את הקטעים הנ"ל, מדובר היה בפרק גדוש באקשן, בדיוק מה ש"פאודה" אמורה לעשות. איציק כהן ממשיך להיות הבאנקר של הסדרה, כאשר כל סצנה איתו היא תמיד בול פגיעה. גבי/קפטן איוב הוא דמות אניגמטית מספיק בשביל שהצופה ישמח לקבל כל שביב מידע עליו. כל ניואנס שלו מלא משמעות, כבוד והדר - אפילו אם זו רק מזיגה של קפה שחור מתוך פינג'ן. הנוכחות הקולית שלו גונבת את ההצגה כמעט בכל סצנה בה הוא משתתף. אם זו הדרך שבה הוא מבהיר לאבו סמארה שאין לו ברירה אלא לשתף איתו פעולה ("התלתלים שלך בגב פוטוגניים") הייתה קולית להפליא, הרגע שהוא מסביר לנאור שהוא צריך "לסדר" אותו ("אתה חוזר מחקירה, לא מיום כיף עם פיצה") או המילים המבטיחות שהוא נותן לצוות המסתערבים רגע לפני שהם יוצאים לפעולה קשה בקסבה של שכם ("זו אינדיקציה של פעם בחיים") - כהן מוכיח שהוא אחד הליהוקים הכי מוצלחים בטלוויזיה בשנים האחרונות.
סצנת הקרב בקסבה של שכם הייתה מרתקת, מותחת ומתסכלת בו זמנית. אם מחפשים בכוח משהו שלילי להגיד עליה, אז אפשר לומר שהיא הייתה קצרה מדי, בטח מבחינת התדריך וההכנה של הלוחמים לקראת כניסה למקום כל כך מסוכן. ובכל מקרה, סצנות כאלה הן בדיוק מה שהפכו את "פאודה" לתוכנית פופולרית ואהובה כל כך בישראל ובעולם. זו הייתה פעולה לא מוצלחת מבחינת הלוחמים הישראלים, אבל מה לעשות - לא כל הפעולות מוצלחות. ככה זה במציאות, ולפחות בקטעי הקרב האלה - להבדיל מסצנות הסקס - פאודה מצליחה להיות הכי מציאותית שיש.
הפרק נגמר כשנידאל פוגש את אבא של דורון. זה קורה אחרי שהוא כבר פגש את הבן של דורון ואת גרושתו של דורון. יכול להיות שבפרק הבא הוא יהרוג אותו. יכול להיות שלא. אולי נגלה עוד קצת על הפיגוע הגדול שהוא מתכנן לבצע. או שלא. סביר להניח שהיוצרים שומרים את השיא שבמפגש בין דורון לנידאל לפרק הסיום, אלא שעד אז נצטרך לסבול את דמות המחבל הנקמן/אידיאולוג בשקל, שהופך בלתי נסבל מפרק לפרק. איפה הוא ואיפה אבו-אחמד?
פאודה משודרת בערוץ yes EDGE בימי ראשון ב-22:00.
גילוי נאות: פרשן וואלה! NEWS אבי יששכרוף הוא אחד מיוצרי הסדרה. עורך וואלה! NEWS אבירם אלעד משמש כיועץ לסדרה.