"המירוץ למיליון": מותשים, רעבים ומלוכלכים - גם למתמודדים כבר נמאס

אחרי שבועיים וחצי של בזבוז זמן מוחלט מאז כיפוף הפורמט והחזרת אחד הזוגות המודחים (רגב והלן, ברוך שובכם), הזוגות סוף סוף עוזבים את קירגיזסטן וממשיכים לנקודה הבאה - תאילנד. חמשת הזוגות עפים על עצמם מרוב התרגשות על כך שהם ברבע גמר, כאילו לא היינו כבר בנקודה הזאת לפני חמישה פרקים וחזרנו אחורה.

הדבר הראשון והבולט לעין בהקשר של שובם של רגב והלן למירוץ הוא שההדחה חיפפה את הלן לחלוטין. היא חזרה למשחק במוד של פסיכית. היא לא מדברת יותר, רק נובחת פקודות "יותר מהר!" "יותר חזק!" "למה אתה לא זז?!" "עכשיו תגיד אחרי! תגידדדד!". רגב, שכבר ראה את עצמו על המטוס לישראל הפנים יותר מתמיד שכל מה שהוא צריך לעשות זה לא להפריע לה. לכן לאורך כל הפרק הוא עושה שני דברים: 1. קולות של שטיח. 2. כל מה שהלן אומרת. יש מצב שאם הוא יתמיד בזה, הם ינצחו.

על זוג נשוי אחר - טוהר ואוולין, עובר יום של תקשורת קצת פחות טובה. רגע לפני תחילת משימת האומגה הם נדרשים להחליט מי מהם יחתור בגיגית הלא יציבה ומי יהיה תלוי על האומגה, והם בוחרים לא טוב. אוולין עולה לגובה על האומגה לחלק הפיזי יותר של המשימה, ובשלב הזה אנחנו כבר יודעים שפיזיות, מוטוריקה וכוח סבל הם לא בדיוק נקודות החוזק שלה. לצערם, זה בדיוק מה שצריך כדי לצלוח את אומגת הפירות הביזארית הזאת. טוהר, שוויסות יצר התחרותיות הוא החולשה שלו, כבר לא מצליח לשלוט בעצמו בישורת הזאת של המשחק. לא נותרו בו כוחות נפש להכיל את הדרמות והקיטורים של אוולין, והוא מתחיל לרדות בה מלמטה. רואים עליו שהוא יודע שזאת טעות, אבל הוא לא מצליח לסתום את הפה, וכצפוי, זה בדיוק הקש שהיה חסר כדי לשבור את אוולין. רגע לפני השלמת המשימה היא נלחצת. מפשלת והם נאלצים להתחיל מההתחלה - לא לפני שיעברו את חמשת שלבי הריב הזוגיים המוכרים שלהם: עצבים, בכי, פאסיב-אגרסיב, השלמה ושוב פאסיב-אגרסיב.

בכלל, לא ברור אם זה השלב המתקדם של המשחק שדחף את המתמודדים לקצה, או חוסר הוודאות שאליו נזרקו בעקבות המפגש עם הזוגות המודחים וההבנה שאחד מהם חוזר למשחק - אבל כל הזוגות בפרק נראו כמי שסובלים מדרגות שונות של מחלת נפש. נטע ועומר נראים מנותקים מהמציאות (אפילו ביחס לעצמם), הזינות שרות שירי הלל לה' במונית, והדוגמנים כבר שלוש תכניות לא סידרו לעצמם את הפוני. כולם שועטים ממשימה למשימה עם מבט מזוגג בעיניים ותוך שהם פולטים לאוויר משפטים לא ברורים (לא רק נטע. כולם) ונראים מותשים, רעבים ומלוכלכים. יכול להיות שגם להם נמאס כבר?

מה נשמע עם המונסונים? "יש פה סונומים" (נטע)

אבל מי ילך בראש? "אולי אני אלך ראשונה ואתה תוביל?" (אוולין דוחקת את גבולות ההיגיון)

האנטומיה של דניאל: "בטח שהעיניים מסתכלות קדימה. אז לאן יסתכלו? אומרים: 'עם הפנים קדימה'" (דניאל מתקן את אליהו)

תבקשי סליחה ביום כיפור: "לא נעים לי מאלוהים. סליחה. אבל הייתה לי הרגשה רוחנית" (נטע עושה בודהיזם)