(בסרטון: הטריילר של "עיני מלאך")
חג פורים מעולם לא הגיע בתזמון מתאים וסמלי יותר לאזרחי מדינת ישראל. הפוליטיקאים, השופטים, המשטרה ושאר בעלי שררה מפגינים כולם דו פרצופיות ברמתה הגבוהה ביותר ומתחרים ביניהם על מדליית הזהב בענף ההשתנה מן המקפצה. התפקיד שלנו בנשף המסכות המכוער הזה, מלבד לזייף פרצוף מופתע כתגובה לסקנדל התורן, הוא לדמיין שזה בסך הכל גשם.
גם תעשיית הקולנוע לא בוחלת באמצעים כדי להונות את ציבור רוכשי הכרטיסים, בעיקר תודות למצג שווא בדמות טריילרים ערוכים בצורה מגמתית. לא מדובר בסרטים שהבטיחו להיות מצחיקים, מפחידים או מרגשים ולא סיפקו את הסחורה, כי אם בכאלה ששיקרו במצח נחושה לגבי מהותם. ולכן, ברוח התקופה, לפניכם רשימה של שבעה סרטים משני העשורים האחרונים שעומדים למשפט בעוון מרמה והפרת אמונים.
הפיתוי (2017)
העיבוד המחודש של סופיה קופולה ליצירת המופת של דון סיגל וקלינט איסטווד לא רק נחות איכותית מהמקור, אלא גם התהדר בטריילר שקרי במיוחד שלא בוחל בשום מניפולציית עריכה ומביא את ה"הוצא מהקשרו" לדרגת אמנות. הקדימון מציג תמונת עלילה הפוכה לחלוטין מזאת שמתרחשת בסרט עצמו וגורם לצופה להאמין שלפניו סרט אימה דמוי "מיזרי" שבו תלמידות בית הספר מתעללות בקולין פארל, חייל צבא הצפון, ומחזיקות אותו בכוח. יש בו לפחות שלושים שוטים ערוכים בצורה מגמתית, אבל המעצבן מכולם, בדקה 02:00, הוא דווקא שוט קצרצר ומאי ם של שיוף מסור שבסרט עצמו משמש לעבודת גינון.
גונתר חייב למות (2017)
קומדיית האקשן האבסורדית של פליט "סאטרדיי נייט לייב" טרן קילאם לא גרמה לאיש לחשוב שמדובר בדרמה תקופתית או ביוגרפיה של הכדורגלן הגרמני גינתר נצר. אך בזכות הפוסטר והטריילר שהוצמדו לסרט, הצופים טעו לחשוב שמככב בו אחד, ארנולד שוורצנגר. המציאות: הפוחלץ המהלך, שבעבר היה מלך סרטי האקשן, "מככב" ב"גונתר חייב למות" למשך עשר דקות תמימות. קצת באמצע, טיפל'ה בפינאלה ובטוח הרבה פחות ממה שהטריילר יגרום לכם להאמין.
סווייני טוד: הספר השטן מרחוב פליט (2007)
"סוויני טוד" היה שיתוף הפעולה החמישי של הבמאי האקסצנטרי טים ברטון וג'וני דפ, ולדעת רבים מהווה את הנקודה שבה הזיווג הקולנועי בין השניים הגיע למיצוי אומנותי. הטריילר הראשון שהופץ, גרם לקהל הצופים לחשוב שמדובר בעוד יצירה גותית, קומית ומורבידית של הצוות הבלתי נלאה. הוא רק שכח לציין ש"סוויני טוד" אינו אלא מיוזיקל במלוא מובן המילה. הסרט כולל 19 שירים, אך אף לא אחד מהם הפציע בטריילר. כמו כן, הסרט כולל סצנה אחת בלבד המצולמת לאור יום מלא, ודווקא היא זוכה לייצוג נרחב בקדימון.
טיסת לילה (2005)
ישנם מקרים בו המוניטין של יוצרים מסוימים הולכים לפניהם ומשליכים על כל סרט שיעשו. כזה היה המקרה של "טיסת לילה" - סרטו של גאון האימה המנוח ווס קרייבן. יוצרי הטריילר הרגישו יצירתיים במיוחד בעת עשייתו. חציו הראשון מוגש כקומדיה רומנטית קלאסית על בחור ובחורה (רייצ'ל מק'אדמס וקיליאן מרפי) הנפגשים בשדה תעופה ומושבים במקרה זה לצד זו במטוס. חציו השני עושה פניית פרסה למחוזות אפלים, עד שבשוט האחרון עיניו של מרפי הופכות אדומות, הכינורות מצטמררים ועולה הטקסט "סרטו של ווס קרייבן, במאי 'הצעקה' ו'סיוט ברחוב אלם'". כל אדם רציונלי יסיק מכך שהעלילה עוסקת בבחורה שמתיישבת במטוס ליד שד מן הגיהינום, או רוצח פסיכופט. בפועל, התוצאה עוסקת בכלל בהתנקשות פוליטית ומתנהלת כמו מותחן היצ'קוקי חביב.
קנגרו ג'ק (2003)
גם סרטי ילדים לא נפקדים מרשימת השקרנים. כי הרי אף פעם לא מוקדם מדי ללמוד שהעולם לא תמיד עומד במילתו ובציפיות שלך ממנו. "קנגרו ג'ק", שהופק על ידי ג'רי ברוקהיימר בתקציב של שישים מיליון דולר, העמיד מול המצלמה שני כוכבים מהשורה הרביעית של הוליווד, ג'רי א'וקונול ואנתוני אנדרסון.
השניים מגלמים חברי ילדות שמסתבכים עם המאפיה ונאלצים להעביר תיק ובו חמישים אלף דולר לאוסטרליה. הכל משתבש בעת שקנגורו עצבני חוטף מהם את הכסף ומוציא אותם למרדף אחריו. למרות, ואולי בגלל, שמראש זה לא נשמע כמו סרט שפול תומאס אנדרסון ירצה לביים, ילדים רבים, וגם כמה מבוגרים תימהוניים, הביעו עניין לצפות בו. הסיבה העיקרית היא סצנה בטריילר בה נראה הקנגורו משוחח באנגלית עם גיבורינו, מה שהוסיף לסרט ניחוח של "מי הפליל את רוג'ר ראביט" בו דמויות מצוירות חולקות את העולם עם דמויות בשר ודם. בפועל, זו הייתה סצנת הזייה של ארבעים שניות, ולא יפתח עוד הקנגורו את פיו.
חוקי המשיכה (2002)
סרטו המבריק של הבמאי רוג'ר אייברי שוחרר לאקרנים בשיאו של גל סרטי חרמנות גיל העשרה ששטפו את הקולנוע האמריקני בתחילת המילניום. מפיקי הסרט ניסו לשווק אותו כסוג של "אמריקן פאי" בקולג', בעוד שבפועל, "חוקי המשיכה" הוא יצירה טראגית ומדכדכת עם כמה רגעים של הומור שחור. ליהוקו לתפקיד של ג'יימס ואן דר ביק, כוכב "דוסון קריק" המתקתקה, בלבל חלק מן הצופים ודחה את שאר אוכלוסיית כדור הארץ, והסרט נחל כישלון בקופות וחיסל את קריירת הבימוי של אייברי.
עיני מלאך (2001)
בשנת 2001 ג'ניפר לופז הייתה השם הלוהט ביותר בתעשיית הבידור האמריקנית. בדיוק כשנמאס לנו לראות אותה באמטיוי ולשמוע אותה ברדיו, היא שכפלה את עצמה גם למסך הגדול. לאחר "רומן לא חוקי" של סטיבן סודרברג ו"התא" הלא מוערך דיו, הגיע הנפל בדמות "עיני מלאך", שהטריילר שלו מנסה לעשות את המיטב לשכנע את הצופה כי הוא עתיד לצפות במותחן על-טבעי אה-לה מ. נייט שאמאלאן. רוכשי הכרטיסים המעטים שנקלעו לאולמות, גילו שמדובר בדרמה רומנטית יבשושית ללא שום קשר לעל-טבעי. בטריילרים, כמו בפורים, לך תדע מה מסתתר מאחורי המסיכה.