1. השבוע ב"פירה וברקו" - אייל ברקוביץ' מפתח תאוריות על כוח הכבידה. הנה משהו שלא חשבתי שאראה לעולם. לאורך כל הריאיון עם אביבית בר זוהר - חובת צפייה, באחריות - המבט שהיה נסוך על פניו של ברקו אמר "מה הסיכוי שחתיכת בד כל כך קטנה תצליח לעמוד בעומס?". אני מוכן להתערב שבקונטרול נשאו תפילה לבורא עולם לתקרית מלתחה סטייל מיכל אמדורסקי.
2. אמ;לק - בסוף לא היה עירום. אייל ברקוביץ' לא תועד כל כך פעיל וערני מאז שיחק בעונת 96'-97' בסאות'המפטון שבליגה האנגלית. אין ספק שהריאיון עם כוהנת הזוגיות החדשה של ישראל, אביבית בר זוהר, הזכיר את ימי הזוהר של "אופירה וברקוביץ'". כמו צפייה בפרקים קלאסיים של "סיינפלד", הריאיון הזה הזכיר לי את הראיונות האיקונים עם ענבל אור ומני נפתלי. הגיע הזמן שפירה וברקו יוציאו את המקל מהישבן ויזכרו שמולם משודרת התכנית "דידי בשישי" ולא "זמן אמיתי עם ביל מאהר", תמשיכו להביא קרקסים מהאינסטגרם ותפחיתו בחברי כנסת עלומי שם שיעלו תאוריות על עתידו של ראש הממשלה.
3. הדיון עם בר זוהר היה מעניין בפני עצמו. מה אתם חושבים - אישה צריכה להיות בזוגיות רק עם בן זוג עשיר או שאולי מספיקות כוונות טובות ומשכורת של חמש ספרות כדי להחזיק מערכת יחסים? בתאוריה שפיתחה פרופסור בר זוהר הכול נקבע לפי היכולת להיכנס לחנות ולקנות "מה שבא לך" בלי להסתכל על תג המחיר. ברקו ממש בז לתפיסה הזאת וחושב שמדובר בתאוות בצע! עצרו, לא מדובר באדם שאומר כל שבוע שלקבל סיגרים בסכום של מאה אלף דולר בשנה זה "שטויות"? שוב אני מחפש היגיון פנימי במקום בו יש רק קרנות ליציע.
4. בר זוהר הביאה את ה-A גיים שלה לתכנית ובצדק. אירוח אצל פירה וברקו עבור פליטת ריאליטי מלפני עשור מקביל בחשיבותו לראיון של מועמד לראשות הממשלה עם אילנה דיין. הרי השיח שיוצרת התכנית מתקיים בדיוק בעולמות הסטורי אותם בר זוהר חיה 24/7. לצערה - וכמו שהיא אמרה בעצמה חמש דקות לתוך השידור - "ברקו לא בהאזנה היום". מעבר לביקורת שלי על האימפוטנציה שלו כמראיין, ברקוביץ' הוא הפרעת קשב מהלכת. נכון, אנחנו חיים בעידן בו נכון ורצוי להכיל כל אדם על מגבלותיו אבל ברקו לא מקשיב בשנייה בה הוא מסיים לדבר. כמה ראיונות טובים הוא עוד צריך להרוס לפני שיקבל כרטיס אדום וקורס בנימוסים והליכות?
5. יותר ויותר הולך ומתבהר הדמיון בין ברקו לבין כוכב טלוויזיה פופולרי אחר - דודו טופז ז"ל. אני לא מדבר על הסוף של טופז אלא דווקא על התנהלותו של טופז בשנות השיא של "הראשון בבידור". שניהם כוכבים "עממיים", אומרים מה שבראש שלהם ("למה? כי אני מצ'וגע") ושנואים על המבקרים. כאילו לא חלפו חמש עשרה שנה מאז עברנו בשתיקה על אירוע של נשיכת אישה בפריים טיים והערות סקסיסטיות על צ'יצ'ולינה והנה ברקו עדיין צריך את אופירה שתאזן אותו בכל פעם שמגיעה לאולפן אישה יפה. מבלי לצלול כאן עמוק מדי לעולמות ה-#metoo, אומר רק שמה שראינו עד עכשיו מברקו לגמרי מספיק. זה לא שחברים לשעבר מחדר ההלבשה יזלזלו בגבריותו שלו אם הוא לא ינעץ עיניים במחשוף התורן. אגב, ברור שבר זוהר חיה מתשומת הלב הזאת ונהנתה מכל רגע אבל לי כצופה זה ממש נמאס.
6. אם כבר מעלים באוב את דודו טופז - התכנית השבוע הכילה מינון כמעט הזוי של נוסטלגיה בריח רוממה. זאב רווח הגיע לאולפן עם רשימת תודות מודפסת על פרס יקיר העיר ראשון לציון ודיבר בפעם הטריליון ואחת על סצנת הביצים מ"חגיגה בסנוקר". טוב, פצצת השעמום הזאת אפילו לא התקרבה לאירוח של הזמר אנריקו מסיאס שהגיע כדי לקדם את ההופעות הקרובות של בישראל. מסיאס שמעולם לא היה לו משהו מעניין לומר מלבד "אני אוהב אתכם פה בישראל. ירושלים אצלי בלב", נשאל על ידי המנחים שאלות ברומו כמו מתי הוא חושב שיפקוד שלום את המזרח התיכון ולמה הוא לא עושה עלייה. מיס יוניברס זה כאן. היי, לפחות זכינו בביצוע משולש לשיר "זינגרלה" שזה כל מה שאדם עם אפס ציפיות מהחיים יכול לאחל לעצמו.
היכל התהילה
"זה עושה לי לחץ על המוח", אייל ברקוביץ' על פורים 1 (מרים להנחתה אבל אתאפק)
"אני מרגיש מטומטם כשאני מתחפש", אייל ברקוביץ' על פורים 2 (איך אתה מרגיש כשאתה לא? אופס, לא התאפקתי)
"מה מסבירים לילד ששואל - 'אמא, מה ביבי עשה'?", אופירה אסייג למיכל דליות (כי יועצת הורים צריכה לדעת לענות על ה-כל)
"תראה את הסטורי ואז נדבר", אביבית בר זוהר לאייל ברקוביץ' (לא סיפרו לה שהוא לא קורא תחקיר)
"אני רוצה לדבר. באתי כדי לדבר. תן לי לבטא את עצמי", אביבית בר זוהר מנסה לתפוס שליטה (אוקיי. יש עוד כמה דברים שלא סיפרו לה)
"אני הכי מזוהה עם העניין של הומלסים ונזקקים", אביבית בר זוהר מעידה על עצמה (פחות מזוהה עם העניין של מודעות עצמית)
