עבוד על עצמך – המשך לחיות!

האמריקאים אוהבים מוסר. הם משוגעים על זה. תן להם משל מצפוני ומכביד עם מוסר השכל הקשור לערכי המשפחה, הוסף פתרון קל לבעיה המעיקה ואולי תצליח להרים את האמריקאי מהספה לעבר בתי הקולנוע. הרי מצפון הוא איבר המעסיק את האמריקאי עד מאוד. רעב באפריקה? לא נעים, נקנה אבקת דיאטה. פצצה לא מדויקת בבוסניה? דילמה מוסרית שנעים לדון בה. גם ההתקפה על אפגניסטן קצת צורמת לפעמים, אך היא מהמוצדקות שבמלחמות ישראל. כן כן, גם לנו מציקות שאלות מוסר, גם אנחנו מחפשים פתרונות אינסטנט להקלת הצרבת, לכן אגדות מוסר בקולנוע הן נפוצות כל כך ולעתים מהנות עד מאוד.

"משנים כיוון" יכול היה להיות אגדת מוסר מעניינת אילו נעשה כראוי. שני אנשים זרים זה לזה (בן אפלק וסמואל ג'קסון) יוצאים למסע נקמה שפל והורסים לחלוטין איש את חיי רעהו. במהלך העלילה הם מאבדים הכל - את בריאותם, משפחתם וכספם. העלילה מעלה שאלות מעניינות: כיצד שני גברים נסחפים למעשים כל כך שפלים ופליליים מכוח הנקמה בלבד? אך הבנאליות השתלטה על כל חלקה טובה בסרט. בין מעשה זוועה למשנהו אחזו הגיבורים בראשם ומלמלו משהו על טבע האדם הרע מנעוריו. רגעי העניין המעטים נקברו תחת עודף מלל מעיק וקצב עריכה איטי. הגיבורים לא הצליחו להתרומם לדרגת החוטא המיוסר אלא סתם יצאו מניאקים לא קטנים. בעולמנו יש לא מעט כאלה, והצופה המיומן נתקל בדילמות מוסריות גדולות יותר מדי יום מול מסך הטלוויזיה.

ייתכן שיוצרי "משנים כיוון" לא רצו לגרום לנו לאי נוחות מצפונית. הם רק רצו להראות לנו שהמוסר הישן והטוב עדיין שולט, גם במחיר של סרט תפל ומשעמם. כמה שמחתי כשלבסוף התברר לי שניתן לתקן הכל. בשתי דקות של הפי אנד שודרגו החיים למסלולם והגיבורים למדו לקח לכל החיים. אין כמו משפחה, עבודה וכסף. הצופה האמריקאי יכול לשחרר כפתור - הסרט עבר בלי להכביד על הבטן.