"אתה יוצר של אוכל", "זאת אבולוציה קולינרית", "הבאת אוכל שטבוע בתבלינים מהבית". זוהי רק טעימה מהטרמינולוגיה האובר-הדרמטית שבאה לידי ביטוי במהלך משדר גמר העונה השביעית של "מאסטר שף". סליחה, לא משדר כמובן, "אירוע הגמר". הזוכה הגדול של העונה היה הסוס השחור, יהודה עמר בן ה-35 מהרצליה, הנדסאי במקצועו, שהגיע עם ניסיון קולינרי דל יחסית והרבה מאוד "נשמה" של בית. מנת הגמר שלו (דג בר ים בחמאת זעפרן עם ארטישוק ירושלמי) ניצחה בפער קטנטן את המנה של המתמודד במקום השני - עמיחי שרפשטיין. האחרון, שנראה היה כפייבוריט לזכייה לאורך כל העונה, ייצג בבישולו ובאורח חייו את ההפך המוחלט מעמר - קיבוצניק, גיי מחוץ לארון, שעוסק באמנות ומעביר סדנאות קבלה עצמית בעירום מלא. בקרב עד הביס האחרון בין הגבר הישן לגבר החדש, היה זה הגבר הישן שניצח בנקודות.
אם הייתי מתבקש להוסיף כותרת משנה לעונה הנוכחית של התכנית, היא הייתה "מאסטר שף: מודרניזציה מול רומנטיקה". כמובן שבמקרה הזה אף אחד לא היה צופה בה, וחבל, כי מדובר בעונה טובה מאוד של התכנית. בניגוד לתחרויות ריאליטי אחרות, "מאסטר שף" מצליחה בגלל שהיא נטולת רוע או אינטריגות, מדובר ב-90 דקות נעימות שכולן שיחות על רגש, בית ועזרה הדדית. תמונת ראי ל"אח הגדול". כידוע, לא מדובר בכלל בתכנית על אוכל, כפי שיודו יוצריה: "מאסטר שף" היא תכנית על משפחה. את המנות מורידות הריר בעלות 35 המרכיבים לפחות, טועמים בקושי ארבעת השופטים (תלוי כמה רעב אייל שני היה באותו יום) וכל מה שנותר לנו הצופים, הוא לנגוס בסיפורים האישיים. ההיא שהתחילה לבשל לזכר הדוד שגידל אותה והלך לעולמו, זה שזוכר את עצמו מגיל אפס עומד על שרפרף קטן ומרדד בצק, ועוד מתמודדת מסכנה שנכפה עליה להתבגר במהירות לאחר שאם המשפחה הלכה לעולמה בטרם עת. כאן כל חציל בטחינה הוא פיסה מחיים של בן אדם וזה משהו שקשה לעמוד בפניו.
דווקא בעונה הנוכחית ההצלחה של "מאסטר שף" עמדה בספק גדול, במיוחד אחרי ששתי העונות הקודמות שלה הראו עייפות קשה של החומר. השופטים שחזרו את השטיקים שלהם כמו שעון ביצים מקולקל, אפילו הפילוסופיה בפיתה של אייל שני הפסיקה לעניין. במפתיע, עזיבתו של השופט הרע, יונתן רושפלד, הכניסה רוח נעימה של שינוי, ואיתה העונה כולה הרגישה כאילו צולמה באיזו טברנה באחד מאיי יוון. הבחירה בישראל אהרוני כשופט החדש הייתה מתבקשת ומפתיעה כאחד. אנחנו מכירים את אהרוני על הגבות המסודרות והאוכל האסייתי כבר כמה עשורים, והוא תמיד הצטייר כאחד הטיפוסים המקסימים ביותר לפני ואחרי המצלמה, האם שילמו לו מספיק בקשת כדי שיסכים להיכנס לנעלי המרשע? מסתבר שממש לא. "מאסטר שף" הסתדרה השנה מצוין גם בלי שופט שעומד בעמדת הבאד גאי. את סיפורי האימה על יונתן רושפלד קראנו כולנו בהרחבה על גבי העיתון, ונדמה שכל צוות השופטים חווה הקלה גדולה מעזיבתו.
לא רק ליהוק השופטים הצטיין העונה, גם המתמודדים בנבחרת היו מעניינים במיוחד. מלבד יהודה ועמיחי (שילוב שמות מקרי לגמרי) שסיימו במקומות הראשונים, היו לנו העונה גם יהוידע נזרי ממפוני ההתנחלות עמונה, עורכת הדין הערבייה נאדיה עוויד שחיה בשכונה יהודית בירושלים; ואפילו מתמודדות היפסטרית פר אקסלנס בשם בר אילון שהחליטה לפרוש בשיא רק כי שיעמם לה. אם אי אפשר להיכנס אל המסך ולטעום מהמנות, אז לפחות שבשיחות בין המתמודדים יהיה מגוון טעמים. משימת הגמר בה התבקשו המתמודדים לבשל את עצמם בעבר, בהווה ובעתיד כאשר מולם עומדת מראה, הייתה רק תירוץ מתחכם שכולו "יאללה, סיימנו את בנק הנושאים לפני עשרה פרקים וזה לא באמת משנה, אז פשוט תבשלו מה בראש שלכם". המנות שהוגשו לשופטים היו מרהיבות והתסכול מלהביט בהן גרם לשקיות הבמבה והביסלי שבמזווה להיגמר במהירות.
דבר נוסף שממשיך לעבוד לטובתה של "מאסטר שף" הוא ההצלחה היחסית של זוכי התכנית בעבר. זה בלט במיוחד ברגע בו הציג השופט חיים כהן את כל זוכי העבר של התכנית שהגיעו לפרגן למנצח החדש. מלבד העובדה המכעיסה שבמהלך שמונה עונות רק שתי נשים ניצחו בתכנית, בלטו לעין דווקא כמות סיפורי ההצלחה של יוצאי התכנית. רק בשלוף - לאבי לוי זוכה העונה השנייה יש את מסעדת "המוציא" המצליחה בירושלים, תום פרנץ הפך לשף מבוקש ברחבי העולם והוא כותב ספרי בישול כשר, וטום אביב פתח רק לפני מספר שבועות את אחת המסעדות הכי מדוברות בתל אביב ("קוקו במבינו"). בתחום קשה כמו מסעדנות יפה לראות שתכנית ריאליטי אחת מצליחה להצמיח כל כך הרבה כוכבים.
בסוף, כשפתית הקונפטי המוזהב האחרון נחת על רצפת האולפן והאורות כמעט כבו, פתח חיים כהן את ההרשמה לעונה הבאה של "מאסטר שף". וכך, עם תמהיל נכון של ישראליות, רעב ותוכן שיווקי אין מניעה שהיא תמשיך להיות משודרת לנצח. אלא אם יונתן רושפלד יחליט שהוא רוצה לחזור לסיבוב נקמה, אבל אז כבר יצטרכו לשנות את שמה ל"מטבחי הגיהנום".
