והאוסקר הולך מכאן
נאומי הזכייה הארוכים נגמרו כבר? ומה בקשר לדיון המתמשך על הסרטים החשובים של השנה? ימים ספורים לאחר סיומה הרשמי של עונת הפרסים, וכל מה שאנחנו רוצים זה לנער את הגוף מכל קורי השינה שנדבקו אליו ולעשות את הדבר ההוא שהפסלון כל כך מתאמץ להשכיח - כיף.
ואנחנו מדברים על כיף אמיתי, כיף ממש, כיף של קולנוע. לא סרט שצריך ויקיפדיה צמודה, ולא שחקנים שמתאמצים לדבר במבטא מסוים או לשכנע את האקדמיה באיכויות שלהם. רוצים סחף על המסך, רוצים לעצור את הנשימה, רוצים להתחבר לדמויות. בקיצור, רוצים לשדוד קברים עם לארה קרופט.
אנג'לינה WHO?
תראו, כבודה של המלכה-האם והטומב-ריידרית המקורית במקומו מונח, אבל אנחנו ב-2018, וגברת ג'ולי עסוקה בכל מיני פרויקטים נטולי פאן, סקס אפיל וחיוכים - והגיע הזמן לשדרג.
בדיוק כאן נכנסת לתמונה אליסיה ויקנדר. הכוכבת השבדית שכבר סימנה וי על האוסקרים עם זכייה אחת באה להתפרע, ולוקח לה בערך שתי דקות עם הגופייה המיתולוגית כדי לרשום בעלות על המותג, להשכיח את הסרטים הישנים שעשו לו קצת עוול ולהוציא לדרך סדרה קולנועית חדשה. תוסיפו לזה יכולת משחק שגרמה לנו לרוץ ליוטיוב, להשוות ולצחוק - וקיבלתם מישהי שבאמת רצתה להיות שם, בג'ונגלים, ולהילחם ברעים.
אקשן של גדולים
היא מתחילה לאט. מחייכת, מתגעגעת, מדברת. "זו תהיה הרפתקה", היא משכנעת. כמעט מפתה אותנו לחשוב שמדובר בדרמה משפחתית עדינה, אבל אז היא ממשיכה בהילוך חמישי והופכת לקרנבל אקשן שלא מתבייש במה שהוא.
זינוקים ונפילות, מפלים ומכות, רובים ועתיקות, ואפילו שרידי מטוס ישן שנמצאים בדיוק איפה שצריך וחץ וקשת שמחקו לחלוטין את כל מה שחשבנו אי פעם על חצים וקשתות. אנחנו יכולים להמשיך ולהדביק אתכם לסחרור הזה, אבל יודעים מה? פשוט צפו ב-90 השניות של הטריילר ותגידו לנו שהאדרנלין שלכם לא שבר את הסקאלה.
טומב ריידר עולה לאקרנים ב-15.3, והנה 90 שניות ממה שמחכה לכם:
רשע וטוב לו
ברור, אליסיה היא לארה ולארה היא אליסיה. אפשר לראות את זה על הפוסטרים, על השטיחים האדומים וגם על המסך עצמו, אבל כל גיבורת על צריכה נבל, וכבר ראינו כמה נבלים עלובים ומעוררי רחמים הצליחה הוליווד להוציא מעצמה בשנים האחרונות. ובכן, לא הפעם.
וולטון גוגינס הוא אחד השחקנים העסוקים בתעשייה וחבר בכיר במועדון "מאיפה הוא מוכר לי?". הוא פתח ב"המגן", כיכב ב"צדק פרטי", המשיך ל"סגני המנהל" וחיזק אפילו את טרנטינו ב"ג'אנגו" וב"שמונת השנואים". עכשיו הוא כאן בשביל לספק קצת איכות לתוך הרוע, וזה משמח אותנו כמו שכל רשע טוב יודע.
#גם אני
תראו, לא קנינו כרטיסים והצטיידנו ב-2 ק"ג ממתקים ופופקורן בשביל לקבל הרצאה אקדמית על מעמד האישה בקולנוע, אבל אי אפשר להתעלם מכותרות התקופה, ורצוי מאוד לנצל את עוצמת המסך הנשית הזאת בשביל לעשות קצת טוב עם העולם שאותו אנחנו רוצים לשנות.
אז כן, הגופייה של אליסיה ויקנדר צריכה לקבל כוכב משל עצמה בשדרה ההוליוודית המפורסמת, ואין ספק שהמצלמה יודעת את זה, אבל בינינו, לא עדיף ככה, כשהסרט מפציץ עם דמות נשית חזקה והורסת? לא נמאס כבר מכל הגברים שמצילים את העולם?
טומב ריידר הייתה כאן כבר לפני שנים, והבוסט ההוליוודי שהיא קיבלה בזמנו היה לא לגמרי מדויק. עכשיו, ובדיוק בזמן, היא באה להתניע מחדש את המכונה הגדולה הזאת, וכל כך עדיף שאין בסביבה איזה גבר שאומר לה מתי ללחוץ על הגז.