רק לפני שבועיים, נשאה הטאלנט הבולט ביותר של קשת, אילנה דיין, נאום פומפוזי על אור וחושך בטקס פרסי הטלוויזיה. היא הזכירה לנו שם שתפקידה של העיתונות הוא לשרת את הנשלטים ולא את השולטים, אלא שאתמול הזכיינית שלה בחרה לשרת את המושחתים. הריאיון שקיים גיל ריבה עם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט לרגל צאת ספרו "בגוף ראשון" היה מביך, ולמעשה קשה אף לעמוד מאחורי הגדרתו כריאיון. במעמד שכזה אמור להתנהל סוג של פינג-פונג, אך לאסיר לשעבר ניתנה לאורך כל הדרך הזדמנות פז לפרוש את משנתו הקונספירטיבית, להשמיץ את יריביו ולהלל את עצמו - וכל זאת ללא הפרעות של ממש מצד "המראיין".
אהוד אולמרט, ככל הנראה, ידע היטב במי הוא בוחר לשבת מולו. בכל מדינה מתוקנת אחרת, ריאיון הישגי כזה עם דמות כה בכירה היה מבוצע בידי עיתונאי שראיין בעבר את האפיפיור, אנגלה מרקל וביל קלינטון. בישראל, ישב מול ראש הממשלה לשעבר אדם שברזומה שלו בולט סרט הדוקו "אורנה בלי דץ".
אין בכך כדי לזלזל בגיל ריבה. מדובר במראיין כישרוני וממזרי, שמאז ומעולם ידע להוציא מאנשי שיחו וידויים אישיים ומרגשים וכנות יוצאת-דופן. אך למרבה הצער, זה לא עזר לו בריאיון עם אולמרט. מעמד כזה הצריך עיתונאי חריף ובעל-ניסיון שיידע מתי לעצור את המרואיין, להקשות עליו ולשאול את השאלות הנכונות.
תחת זאת, קיבלנו אישיות טלוויזיונית שבעיקר הנהנה ושאלה "איך זה גרם לך להרגיש?". גיל ריבה אכן ידוע הודות לכישורי הקשבה, אך נראה שהפעם אפילו לא העז לשאול. ייתכן שזו הייתה האסטרטגיה שלו, אך נדמה לנו שהסיבה לכך הפעם היא אחרת: הוא לא שוחה בעולמות האלו. קשה לו לנסח שאלות-המשך ראויות, להעמיד את אולמרט על טעויותיו ולקטוע את מתקפותיו משולחות הרסן.
גם ל"קשת" - שקיבלה מוצר מוגמר שנתפר ודאי לפי מידותיו ודרישותיו של אולמרט - הייתה כל הזמן אפשרות לסרב לקבל אותו, אך שם בחרו כנראה להסכים לתנאים שהציב המרואיין האטרקטיבי ובכך להביך את עצמם.
בסוף השבוע פרסם "ידיעות אחרונות" קטעים נרחבים מספרו החדש של אולמרט, והדברים שאמר לגיל ריבה לא היו שונים באופן דרמטי ממה שנפרש בהרחבה בעיתון. חבל שכך: היינו מצפים שלפחות ב"ריאיון" הטלוויזיוני נוכל לחזות בניסיון לערער את הזחיחות והיהירות של האסיר המשוחרר וברצון להקשות עליו, אך זה לא קרה. בסופו של דבר, התגלה כי בנוסף להיותו עוד נדבך במסע היח"צ של רב המכר העתידי, המשדר היה גם קידום עצמי לקראת מהדורת "ארץ נהדרת" בה יתייחסו אליו.
באחד הרגעים הבולטים במשדר הזה, הסתובב ראש הממשלה לשעבר בשכונת עין כרם בירושלים, שם נפגש עם עוברי אורח מקריים. רובם החמיאו לו, ביקשו להצטלם ואמרו לו שהם מתגעגעים אליו. לפתע ניגשה אליו ירושלמית אחת מן היישוב והטיחה בצוות הצילום ובגיל ריבה כי זו בושה וחרפה שנותנים במה תקשורתית לאדם כה מושחת. "סופסוף נימה של ביקורת בסרט הזה", חשבנו לעצמנו - ולא ידענו כמה טעינו.
אותה עוברת אורח נשאלה מיד על ידי גיל ריבה למה היא מתכוונת, והסבירה שאסור לתת במה למי שהרס את ירושלים עם פרויקט הולילנד. אולמרט כמובן העמיד אותה על טעותה והבהיר לה שהוא זוכה לחלוטין במשפט הרלוונטי. היא הלכה משם חפוית ראש ונבוכה, כך שאפילו קמצוץ הביקורת שכה חיכינו לו בשידור החנפני והמביך הזה הפך באחת לשיר-הלל נוסף לכוכב שלו. אגב, מיד לאחר מכן זכינו לשמוע את המנהיג שסרח מדווח לרעייתו עליזה על התקרית וטורח לציין כי האזרחית המודאגת "לא הייתה כל כך יפה". למה זה רלוונטי בדיוק?
אהוד אולמרט הצטייר בשיחה עם ריבה כאדם כועס, מר, מתוסכל, רדוף ומשוכנע שנעשה לו עוול עצום. ראש הממשלה לשעבר הקפיד לומר פעם אחר פעם שהוא מרגיש בושה גדולה כלפי משפחתו, אך מדהים לגלות עד כמה אינו מרגיש אותה בושה כלפי הציבור הישראלי. אין בו הכאה על חטא שמצופה מאדם ששהה בכלא, ובמקום זאת הוא רק מאשים את כולם מאשר את עצמו: שולה זקן, אהוד ברק, מיכה לינדנשטראוס, משה לדור, מני מזוז, בנימין נתניהו ואפילו גלעד שליט.
אמנם שליט מלכתחילה מעולם לא הביע טענה כלפיו, והוא כבר מזמן אזרח מן המניין שהוריד פרופיל, כך שאין שום סיבה שוב לחטט בפצע הזה - ובכל זאת בוחר ראש הממשלה שלא שיחרר אותו לעסוק בו בצורה אובססיבית ולא כל כך מובנת. אהוד אולמרט הקפיד להצהיר בריאיון ובספר שגלעד שליט איננו גיבור ואיננו דוגמא. לאור מה שגילינו עליו בסוף השבוע, בטוח שגם אולמרט אינו כזה.