נומי נומי

להקה נאהבת, סיגור רוס, והם באים מאיסלנד. האלבום הקודם שלהם, Ágætis Byrjun, יצא ב-1999 וחלחל לו בקצב מוגבר לעבר הכרה והצלחה בינלאומית די מטורפת. הספייס-אמביינט-פופ שלהם, שנשמע כמו תום יורק אחרי שבועיים של ויפאסנה, זיכה אותם בהזמנה אישית מהמאסטרו לחמם את רדיוהד. החגיגה הפכה להיות כל כך שמחה, עד שחצתה את האטלנטי ונחתה בארה"ב. זה הגיע לזה ששמעתי את אדי ודר אומר בראיון רדיו שהוא מקשיב להם.

אם כך, צפוי ונחמד שהאלבום החדש של סיגור רוס זוכה למקדם הייפ גבוה במיוחד. לא צפוי, אך נחמד, הוא הגימיק שהם החליטו להשתיל כאן: לאלבום אין שם, לפחות לא כזה שאפשר לבטא, וגם לא לשמונת השירים הכלולים בו (המחולקים ומופרדים באלבום לשתי קבוצות, א-לה תקליט ויניל). הוא מגיע בעטיפה ראויה, שלא כוללת שום טקסט כתוב, למעט כתובת האינטרנט של הלהקה.

מי שהתאהב ב- Ágætis Byrjunצפוי להתרצות, תוך כדי שמירת אמונים למאסטרפיס. מי שלא מכיר, מצד שני, צפוי לקבל את זה לפרצוף. "( )", במידה רבה כמו קודמו, הוא אלבום קלאסי, עם סאונד עמוק ורצועות עמוסות מאוד, שכולל רגעים סופר נוגים ועדינים, שבסוף מתפרקים בקטרזיסים עוצמתיים לאלפי חלקיקים, גבוהי מצח ומלאי דרמטיזציה בזכות עצמם. מי שמכיר את ההיסטוריה של הלהקה יתקשה להיות מופתע במיוחד. נראה שסיגור רוס גילו איזושהי שיטה והם ממשיכים איתה, אבל נדמה לי שלא צריכות להיות הרבה בעיות עם זה, בהתחשב בזה שמדובר במוזיקה יפהפיה.

"( )" הוא אלבום שמעורר את הדמיון, ולא רק שהוא מתייצב בגאון ברשימת 10 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים להירדם איתם (כשמקומו של Ágætis Byrjun, שזכה בתואר האלבום האיסלנדי של המאה, לא נפקד גם הוא מהרשימה) - זה שהוא גם גורם לך לישון בלי להירדם (ובלי להתכוון). השילוב של השירה באנגלית במבטא המשימה-הבלתי-אפשרית והשפה שהם ממציאים - "Hopelandish" - יוצר כמה שורות טקסט יחידות שחוזרות לאורך כל האלבום, ומוסיף בהחלט לאווירת החלום. זה פינק פלויד לאוהבי רדיוהד, או משהו כזה, עם קצת נגיסי ניל יאנג בצד. ואני לא יודע אם יש טעם להתייחס בצורה ספציפית לשירים שאלוהים לא נתן להם שם, או לומר עוד משהו שיכוונן אתכם בצורה אחרת לתוך המהפכנים-בעיני-עצמם האיסלנדים האלה. אפשר רק אולי לסכם ולהגיד "( איזה הומואים )".

סתם.


Sigur Ros, ( ), MCI