המאגר הקולנועי של נטפליקס עדיין מוגבל למדי, ובין השאר כמעט ואין בו סרטים תוצרת הארץ. עם זאת, מעבר להפקות של שירות הסטרימינג עצמו, כבר יש בו די והותר תוצרת מכל המינים והסוגים כדי שאפשר יהיה לשבת מולו ולערוך מרתונים קולנועיים.
בגלל שיטת האלגוריתמים הידועה לשמצה, קשה לקבל תמונה מלאה של התפריט הקולנועי הזמין בנטפליקס המקומי. קל יותר להגיע לקטגוריה "דרמות ספורט ברזילאיות ארוטיות ומרגשות שהיו מועמדות לגלובוס הזהב", מאשר למצוא איזה סרטים של ספילברג יש כאן. קראו לנו טכנופובים, אבל מה רע בקצת סדר ישן וטוב?
אז לטובת מי שמתגעגע לשיטה הקטלוגית של פעם, חפרנו בנבכי אימפריית הסטרימינג והצלחנו להתקין רשימה מסודרת של כמאה סרטים שווים שלדעתנו הייתם שמחים לדעת על קיומם בנטפליקס, ואז לסדר אותה לפי כמה קטגוריות סטנדרטיות. הפירוט כמובן חלקי ביותר, אבל נסתפק בזאת, עד הפעם הבאה.
על רוב התוצרים הרחבנו קמעה. על אחרים הסתפקנו באזכור קצר, אבל בטח תסתדרו לבד. חשוב לציין גם כי השתדלנו להיות מגוונים ככל האפשר בהרכבת הרשימה: קלאסיקות בצד להיטים טריים, שוברי קופות בצד פנינים מארגנטינה, דרמות לקהל בוגר וקומדיות לילדים וכך הלאה. בכל המקרים, מדובר בסרטים עלילתיים - דוקו הוא כמובן עולם שלם ומופלא בפני עצמו, בו עסקנו בנפרד.
לנוחות המדפדפים והמדפדפות, זהו הסדר בו בנויה הרשימה:
קלאסיקות, להיטי אייטיז, קלאסיקות מודרניות, אינדי אמריקאי, קולנוע אירופאי, אסייתי ולטיני וסרטים לכל המשפחה. דלגו לכם לפי מה שמתאים.
יש להדגיש גם כי רוב הסרטים זמינים בשירות כבר ברגע זה, אלא אם ציינו אחרת, אבל נטפליקס עובדת ככה שרובם יירדו ממנו בשלב מסוים. קחו זאת בחשבון אם אתם חוזרים למדריך הזה בינתיים: קריאה וצפייה נעימה. יש הרבה עבודה!
עוד בנושא:
ספיישל קורונה
התפשטות
נפתח עם הסרט הכי אקטואלי לימים אלה: "התפשטות" של סטיבן סודרברג שיצא ב-2011, ותיאר מה קורה כשנגיף המתפרץ בהונג-קונג מתחיל להתפשט ברחבי העולם, והמגיפה משאירה מאחוריה שובל של קורבנות ומערערת לחלוטין את הסדר הגלובלי. נשמע מוכר?
היו הרבה סרטי אסונות לפניו, אבל "התפשטות" היה הראשון שהתאים עצמו לעידן הגלובליזציה וחזה כיצד היא תהפוך וירוס שכזה לקטלני עוד יותר, מכל הבחינות. התחזית שלו היתה כל כך מדויקת, שלא פלא כי אף שלא הותיר חותם מיוחד בזמן אמת, כעת הפך לאחד הסרטים המדוברים ברשת ולא מפסיקות להתפרסם כתבות אודותיו. באחרונה שבהן, התראיין טרייסי מקנמרה, שהיה יועץ מדעי במהלך הצילומים, והצהיר - "חבל שלא לקחו אותנו ברצינות בזמנו ולא הקשיבו לאזהרות שלנו".
בצד זאת, יש לציין כי גם בלי ההקשר האקטואלי, "התפשטות" הוא סרט מצוין. כהרגלו של סודרברג, עבודת הבימוי חלקה ומלוטשת. הצילום חד, התסריט מעמיק ונבון, העריכה מתוזמנת היטב, המוזיקה משלימה את הדימויים ותצוגות המשחק מעולות. בצד גווינת פאלטרו, אותה לא מהסס הקולנוען להרוג כבר בדקות הראשונות, הוא אסף כמעט כל כוכב אפשרי שהיה זמין בהוליווד, מקייט ווינסלט ומריון קוטיאר ועד מאט דיימון וג'וד לאו. כל פרשי האפוקליפסה הללו עושים עבודה מעולה, שכעת נראית מצמררת שבעתיים.
קלאסיקות
הסרטים של ג'יבלי
נטפליקס רכשה 21 סרטים של אולפן האנימציה היפני ג'יבלי, בהם כמה מהקלאסיקות הגדולות ביותר והנצחיות של המאסטר הייאו מיאזאקי - "המסע המופלא", "הנסיכה מונונוקי", "השכן שלי טוטורו" ו"שירות המשלוחים של קיקי" למשל.
כדאי לשים לב גם לסרטים חדשים יותר של האולפן, בהם מיאזאקי היה מעורב כתסריטאי ומפיק ולא כבמאי, בעיקר "הלקחנים - עולמה הקסום של אריאטי" ו""תצפית על גבעת הפרגים". צריך רק לציין שכל אלה קיימים בשפת המקור ובדיבוב לפולנית, רוסית, אנגלית וערבית - אבל לא לעברית.
ספרטקוס
בכל 103 שנותיו המפוארות, הסרט הזה הוא אולי ההישג הכי גדול וחשוב של קירק דאגלס. גם בגלל תצוגת המשחק שלו כמנהיג העבדים; גם בגלל שדאג לכך שהתסריטאי דלטון טרמבו יקבל קרדיט על עבודתו כאן, אף שנרדף בידי המקארתיזם ונכנס בזמנו לרשימה השחורה; גם בגלל שלאחר פיטוריו של הבמאי המקורי, אנתוני מאן, דאג ללהק לכיסא הבימוי את סטנלי קובריק, אחד הקולנוענים הגדולים אי פעם, שקיבל בזכות כך את ההפקה היוקרתית ביותר שלו עד אותה תקופה; וגם בגלל שהסרט לא רק מרתק ומהנה לצפייה, אלא נושא עמו מסרים פוליטיים וחברתיים וכולל בתוכו עיסוק במיניות בצורה שהופכת אותו לרלוונטית גם בימינו - דוגמה נדירה לאפוס היסטורי שלא התיישן.
גריז
יותר מארבעים שנה עברו מאז צאת הסרט, והוא עדיין רוקד ובועט. המחשה לכך התקבלה לא מכבר, כשכוכביו ג'ון טרבולטה ואוליבייה ניוטון ג'ון הגיעו להקרנה מיוחדת של המיוזיקל המצליח, ולראשונה מאז צאתו לבשו מחדש את התלבושות המקוריות שלו. הסטייל, הליהוק וכמובן המוזיקה - כל אלמנט בסרט היה מושלם ונפל בדיוק ברגע ההיסטורי הנכון, וזה המתכון ליצירה נצחית.
מצחיקונת
ברברה סטרייסנד זכתה באוסקר הראשון שלה כבר על תפקיד הבכורה הקולנועי שלה, שהפך אותה לאחת הכוכבות הגדולות בתולדות הוליווד. היא כיכבה גם בגרסה הבימתית עליו מבוסס המיוזיקל הזה, המציג את סיפורה של פאני ברייס, בעצמה אלילת ברודווי. התוצאה היא אחד הסרטים הגדולים האחרונים בתור הזהב של המיוזיקלס, רגע לפני שהז'אנר דעך ונעלם במשך כמה עשרות שנים.
בחירתה של סופי
אחד מ"סרטי השואה" החזקים, האהובים והמצוטטים בכל הזמנים, עליו מריל סטריפ קיבלה את אחד משלושת האוסקרים שלה, הודות לתפקידה המטלטל כאישה שנאלצה בזמן מלחמת העולם השנייה לבחור את הבחירה הבלתי אפשרית בשמה נקרא הסרט, דבר שהותיר חותם בל יימחה על המשך חייה.
אדם בעקבות גורלו
שלוש סיבות לראות את "אדם בעקבות גורלו": לכבוד חמישים שנה לצאתו; לכבוד האזכור העקיף שלו ב"היו זמנים בהוליווד", המתרחש בשנה שבה הגיע לאקרנים; ולזכרו של פיטר פונדה, שהשתתף בכתיבתו ומככב בו בצד דניס הופר, והלך לעולמו החודש. ועוד סיבה: אפשר להתווכח אם הוא עומד או לא במבחן הזמן, אבל אין ספק כי מדובר בסרט ההיפים האולטימטיבי ובאבן דרך בתעשייה ההוליוודית, שפתח אתה הדלת לעשור של עשייה אישית, עצמאית, חצופה ומרדנית.
2001: אודיסיאה בחלל
סרטו של סטנלי קובריק חוגג חמישים, ובמסגרת זו נהנה לאחרונה משורה של הקרנות מיוחדות ברחבי העולם. בנטפליקס אפשר יהיה לראותו בתנאים מהודרים פחות, אבל גם כך מדובר באחת מן היצירות הקולנועיות המהפנטות, המצוטטות והמשפיעות בכל הזמנים.
התפוז המכני
אחד מסרטיו הגדולים ביותר של קובריק, אם לא הגדול שבהם. מופת של שימוש במצלמה, בעריכה, במוזיקה, בהתכה בין קולנוע לפילוסופיה ומה לא. כל אלה משמשים כאן ליצירת משל נגד אלימות, שלא הובן נכון, ולכן הבמאי ניסה למנוע את הקרנתו במשך שנים. כיום כמובן ניתן כבר לצפות בו מתי והיכן שרוצים.
הניצוץ
העיבוד של קובריק לספרו של סטיבן קינג הוא אחד מסרטי האימה המוכרים והמאוזכרים אי פעם. הסופר עצמו שנא את האדפטציה הזו, כך שאתם מוזמנים לצפות בה (שוב או לראשונה) ולהחליט בעצמכם מי צודק.
מטאל ג'אקט
סרטו הלפני אחרון של קובריק מתרחש במלחמת וייטנאם ומציג שני סיפורים: האחד במחנה טירונים והאחר בשדה הקרב עצמו. לא מזמן ציין עולם הקולנוע שלושים שנה לצאתו, וצפייה מחודשת בו גילתה כי הוא היה ונותר מסרטי המלחמה הטובים והאפקטיביים בכל הזמנים.
הגביע הקדוש+בריאן כוכב עליון
שתיים מהקלאסיקות הגדולות של מונטי פייתון. "הגביע הקדוש" אולי מעט מצחיק יותר, אבל "בריאן כוכב עליון" שנון ואקטואלי יותר בגלל הממד הסאטירי הרלוונטי שלו.
להיטי אייטיז
הסיפור שאינו נגמר
סרט הפנטזיה של וולפגנג פטרסן, שבהתבסס על סרטו של מיכאל אנדה יצר מעשייה נפלאה על כוחו וחשיבותו של הדמיון, ועל המלחמה לשמר אותו. הקלאסיקה הזו יצאה לראשונה באמצע שנות השמונים, והסיפור שלה מסרב להיגמר - היא ממשיכה להקסים, לסחוף ולרגש. הפנינה הזו היא מתנה שממשיכה לתת, ובין השאר מציגה בפנינו את אחד היצורים הקולנועיים החמודים אי פעם, הלוא הוא פאלקור, וגם את המוזיקה האגדית של לימאל, שאמור בקרוב להגיע להופעה בישראל.
חיזור גורלי
מה היה שובר הקופות הכי גדול ברחבי העולם ב-1987? לא "השוטר מבברלי הילס 2", לא "נשק קטלני", אלא דווקא "חיזור גורלי". ככה זה: באותם ימים, עוד היה מקום בצמרת לדרמה לקהל בוגר, עם תכנים בוטים, מיניים ואלימים, ובלי אפקטים, הומור או ריבוי דמויות.
"חיזור גורלי", אם כך, הוא אחד הלהיטים הגדולים של שלהי שנות השמונים. יותר מזה, הוא אחד הסרטים המייצגים של התקופה והסרט שברא את "המותחן היאפי" - תת ז'אנר שבמסגרתו מתערערת ההרמוניה בחייהם של לבנים פריבילגים מן המעמד הבינוני ומעלה. במקרה זה, מדובר ביאפי בגילומו של מייקל דאגלס, שמסתבך בסטוץ עם אישה כפייתית בגילומה הבלתי נשכח של גלן קלוז. היא מסרבת להניח לו גם הרבה אחרי ההרפתקה החד-פעמית שלהם, ובסופו של דבר אפילו מבשלת את ארנב המחמד המשפחתי, באחת הסצינות הזכורות של האייטיז.
בצפייה מחודשת, "חיזור גורלי" מתגלה כסרט מורכב, שאפשר לקרוא אותו בצורת שונות. תוצר סקסיסטי המבזה את הדמות הנשית, מציג אותה באופן נלעג ונהנה לרמוס אותה - או שמא יצירה הנהנית להעניש את הגבר, המקבל עונש ראוי על כך שניצל מינית ואז עשה גוסטינג? מותחן אפל ואף מבהיל, או קומדיה שחורה, מוקצנת בכוונה וגרוטסקית? סרט שמרני המטיף לשימור ערכי המשפחה, או להיט חצוף וחתרני?
כך או כך, אם אתם צופים בסרט, קחו בסוף את הזמן להיכנס ליוטיוב ולצפות בסיומת המקורית והפסיכית לחלוטין שלו, שהוחלפה בשל תגובות הקהל בהקרנות המבחן, כולל הסבר קצר מאת הבמאי אדריאן לין.
האחים בלוז
סרט של ג'ו לנדיס בכיכובם של ג'ון בלושי ודן אקרויד, כצמד אחים מוזיקאים המאחדים את להקתם כדי לגייס כסף להצלת בית היתומים שבו גדלו. הדרך למופע האיחוד עוברת במפגשים עם הגדולות שבאגדות המוזיקליות, בראשן אריתה פרנקלין, ג'יימס בראון וריי צ'רלס, וגם במסע מטורף לאורכה ולרוחבה של שיקגו. התוצאה היא אחד הסרטים הגרוביים בכל הזמנים.
נשק קטלני
ה"באדי קופ" האולטימטיבי, שחיבר בין מל גיבסון כשוטר הלבן והמשוגע לדני גלובר כשוטר השחור והמיושב בדעתו, ולא רק יצר סדרת סרטים מצליחה אלא גם הוליד שלל חיקויים ופארודיות. היו לו כל כך הרבה העתקים, שכבר קשה לזכור את המקור - אז הנה ההזדמנות לעשות זאת.
מכסחי השדים
אנתוני בואנו ביים לאחרונה סרט דוקו על עשיית "מכסחי השדים" הקלאסי, ובריאיון על אודותיו לוואלה תרבות הצהיר - "'מכסחי השדים' הוא הסרט הכי מושלם שנעשה אי פעם. יש בו את כל מה שאני רוצה כשאני הולך לקולנוע". אולי הוא קצת מגזים, אבל דבר אחד בטוח: מדובר באחד הלהיטים הגדולים של שנות השמונים, והוא שילב בצורה פורצת דרך בין פנטזיה, קומדיה ואימה. אפשר לראות אותו כדי לגלות אותו מחדש או לראשונה, מתוך נוסטלגיה או כדי להתכונן לגלגול הטרי שלו שיגיע בקרוב לאקרנים.
באטמן
סרטו של טים ברטון מ-1989 אולי מחוויר מעט לעומת הגרסאות של כריסטופר נולאן לסיפורו של איש העטלף ובכלל ביחס לכמה סרטי גיבורי-על עכשוויים, אבל יש לו חשיבות עצומה בתולדות הז'אנר ובדברי ימיה של הוליווד בכלל.
זה הלהיט שלקח את הסוגה לכיוון אפל יותר והוכיח שגם תוצרים הוליוודיים משונים וקודרים יכולים לשבור קופות. דמותו של הג'וקר בגילומו של ג'ק ניקולסון גם המחישה שככל שהאיש הרע מוצלח יותר, כך הסרט טוב יותר - לקח ש"האביר האפל", "הנוקמים: מלחמת האינסוף" ואחרים עוד יישמו בעתיד.
נוסף לכך, הסרט לווה במתקפת מרקטינג חסרת תקדים, שכללה שיווק אגרסיבי ואינסוף מוצרים נלווים. כיום, האסטרטגיה הזו כבר מובנת מאליה. בזמנו, הטירוף סביב הלהיט אף קיבל שם משלו - "באטמניה". כשהוליווד הבינה שאפשר להרוויח יותר כסף מצעצועים ברוח הסרטים מאשר מכרטיסי הקולנוע עצמם, היא מיהרה לפעול בהתאם, וכך נולדה תעשיית הצריכה המפלצתית מסביב לשוברי הקופות שלה.
ביטלג'וס
שנות השמונים היו העשור של טים ברטון, ונוסף ל"באטמן" הוא יצר בו להיט נוסף ופולחני עוד יותר - "ביטלג'וס", שזכה לאחרונה לגרסה בימתית מוזיקלית, והשמועות על המשכון שלו ממשיכות לעשות כותרות. העלילה היא דוגמה המושלמת לדרך שבה הבמאי הצליח להכניס את הסגנון האפל והמקברי למיינסטרים, ועוסקת ברוחות רפאים המנסות להיפטר מבני האדם שעברו לגור במה שהיה ביתם. מככבים אלק בולדווין, וינונה ריידר, מייקל קיטון ואחרים.
גרמלינס 2+1
סדרת קומדיות האימה של ג'ו דנטה. הפרק הראשון (1984) נע בקצב איטי ביותר וקצת התיישן, כך שהוא לא יותר מצ'יזבט חביב לחג המולד, גם אם חמוד ומקסים. הפרק השני (1990), לעומת זאת, נראה כיום רלוונטי מתמיד, כיוון שהוא מתמקד בסאטירה על חשבון האימה, והארכי-נבל במרכזו מבוסס באופן מובהק על דונלד טראמפ. כל זאת, כמובן, בתקופה בה איש לא חלם שעוד יהפוך יום לאחד למנהיג החשוב בעולם, אבל הגרמלינס ידעו כבר אז את מי לשים על הכוונת.
תאומים
הסרט שקשה שלא לחשוב עליו כשמביטים בתמונה של בני גנץ ובצלאל סמוטריץ' עומדים בזה בצד הזה. למרות פערי הגובה ביניהם, לארנולד שוורצנגר ודני דה-ויטו היתה כימיה מצוינת, והתוצאה היתה אחת הקומדיות היותר כיפיות ומלבבות של השניים.
קצין וג'נטלמן
אחת הדרמות הרומנטיות הקלאסיות של האייטיז, בכיכובם של ריצ'רד גיר ודברה וינגר, שניהם בשיאים. את האוסקר קטף כאן דווקא שחקן אחר, לואיס גוסט ג'וניור בתפקיד חייו, והסרט קטף פסלון גם על שיר הנושא שלו, "Up where we belong" של ג'ו קוקר. סצינת הסיום נכנסה לפנתיאון וזכתה לציטוטים, מחוות ופארודיות.
נולד ב-4 ביולי
היו ימים, לא כל כך רחוקים, שסרטי דרמה פוליטיים ואקטיבסטיים היו מעוררים תהודה עצומה, מפארים את רשימת עשר שוברי הקופות הגדולים של השנה וכמובן גם מככבים בעונת הפרסים. כל זה קרה ל"נולד ב4 ביולי", עיבוד לספרו האוטוביוגרפי של רון קובי, חייל פטריוט שהפך לפעיל אנטי-מלחמתי בעקבות חוויותיו בוויטנאם. מאחורי המצלמה עמד אוליבר סטון, שבעצמו חזר מצולק מן המלחמה ההיא, ואת התפקיד הראשי גילם טום קרוז, באחת מהופעותיו הזכורות והמעצבות ביותר.
פני צלקת
לפני "נולד ב-4 ביולי", כשעוד עבר בעיקר כתסריטאי שאחרים ביימו את כתביו, כתב אוליבר סטון גלגול מחודש לסרט הגנגסטרים משנות השלושים על המהגר הקובני שהופך למאפיונר-על בארצות הברית. מאחורי המצלמה עמד בריאן דה פלמה, בעבודה וירטואוזית כרגיל, ומלפניה אל פצ'ינו ומישל פייפר בשניים מתפקידיהם הגדולים ביותר. התוצאה כוללת רצף של סצינות ומשפטים שנכנסו לפנתיאון.
שיגעון על תנאי
כיום הסרט הזה קצת נשכח, אבל הוא היה הצלחה ענקית בזמן אמת, וגם כיום לא פג קסמו והצפייה בו בהחלט משעשעת. צמד החמד ג'ין ווילדר וריצ'רד פריור מככבים כצמד חברים הנשלחים למאסר ממושך בשל שוד בנק שלא ביצעו - ובין הסורגים, הצחוקים מתחילים.
שמתי ברז למורה
קלאסיקו האייטיז של ג'ון יוז, קיסר קומדיות הנעורים של שנות השמונים. הרבה יותר מאשר חוויה נוסטלגית, צפייה מחודשת בעבודותיו מאפשרת לגלות עד כמה הן על-זמניות, רגישות ומרגשות, וגם באיזו מידה הפסקולים שלהם היו מהפכניים ונפלאים.
אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור
רק פרק אחד בסדרת "אינדיאנה ג'ונס" זמין בנטפליקס - "המקדש הארור", החלק השני והפחות מוערך בטרילוגיה המקורית. אפילו הבמאי סטיבן ספילברג לא התבייש להודות לאורך השנים כי הוא אינו מחבב את מה שיצא כאן תחת ידיו. ואכן, הסרט המושמץ פחות ידידותי לסביבה מזה שקדם לו וזה שקדם אחריו, ובין השאר כולל סצינות של אכילת סורבה מוח קוף וכיוצא בכך. אך הצד האפל הזה רק מוסיף לסרט ייחוד ועוקץ, והופך אותו לפחות נאיבי ויותר מתאים לתרבות של ימינו.
מעבר לכך, בדומה לשני הפרקים האחרים בטרילוגיה ואפילו עוד יותר מהם, מדובר בטור דה פורס קולנועי ובעשייה הוליוודית במיטבה, שלא התיישנה ועדיין מצליחה להלהיב. בכל הקשור לסרטים מסוג זה, לא היו ולא יהיו כמו האייטיז.
קראטה קיד
ל"קראטה קיד" היו שלל המשכונים, עיבודים מחודשים וגלגולים - חלקם ראויים, חלקם לא, אבל דבר אחד בטוח: המקור מ-1984 היה ונותר אחד מסרטי ההתבגרות היפים אי פעם. מומלץ ללוות את הצפייה בהאזנה ל"Daniel", שיר האהבה של המוזיקאית הבריטית באט פור לאשז למי שהיה הקראש הראשון שלה: גיבור הסרט, דניאל לה-רוסו.
קלאסיקות עכשוויות
מיסטיק ריבר
אחד הסרטים הטובים בקריירה הלא אחידה של קלינט איסטווד, שהוא גם העיבוד הקולנועי הכי טוב לכתביו של הסופר הבוסטונואי דניס לייהין. העלילה עוסקת בשוטר החוקר פרשת רצח של בתו של אחד מחברי ילדותו, והתוצאה היא דרמה חזקה להפליא, עם כמה רגעים וציטוטים בלתי נשכחים ועם תצוגות משחק מופלאות - בעיקר של שון פן ושל טים רובינס, שכל אחד מהם זכה באוסקר על עבודתו.
השתולים
והנה עוד סרט המתרחש בתוך הקלחת של בוסטון ומוציא ממנה את המיטב - "השתולים" של מרטין סקורסזי. הקולנוען הוותיק העביר לחוף המזרחי את עלילת "דרך ללא מוצא" ההונג-קונגי, והתוצאה היא סרט פשוט אדיר, עם תצוגות משחק נפלאות של ג'ק ניקולסון, מרק וולברג, מאט דיימון ואחרים. האפוס הזה נמשך 151 והוא לא משעמם לרגע. איפה זה ואיפה "האירי", שגם כן זמין בנטפליקס.
ספייס ג'אם
הלהיט משנות התשעים ששילב בין אנימציה ושחקנים בשר ודם, והפגיש בין שני ענקים - באגס באני ומייקל ג'ורדן, כל זאת במסגרת סיפור משונה שבו הלוני טונס נאלצים לגייס אותו כדי לנצח במשחק כדורסל הרה גורל מול קבוצת חייזרים מרושעים.
במבט לאחור, הסרט התיישן: האנימציה נראית כבדה ומגושמת, אפילו מכוערת; הבדיחות לא מצחיקות ולא רלוונטיות; והפרויקט כולו הוא לא יותר מפולחן אישיות של ג'ורדן, שלמרבה הצער לא היה שחקן קולנוע טוב במיוחד. אך בזכות העלילה המשוגעת, הממד הנוסטלגי, הקסם הנצחי של הלוני טונס והאורך הלא מחייב (פחות מ-80 דקות), הצפייה כיפית למדי גם כיום.
קליק
סליחה על ההצהרה הדרמטית, אבל עד כה, זה הסרט הכי טוב של אדם סנדלר: היצירה השלמה ביותר שיצאה עד כה תחת ידיו, וגם המצחיקה, המרגשת והחכמה שבהן.
דרך הסיפור על האיש המגלה שלט-רחוק שמאפשר לו להתקדם במהירות בחיים אבל אז מבין שככה הוא מפסיד אותם, הצליח סנדלר ליצור סרט שיש בו הכל: בדיחות פלוצים בצד סיפור אהבה; דרמה משפחתית בצד קומדיה על-טבעית; מסר אנטי-קפיטליסטי בשובר קופות; הומור אנרכיסטי במסגרת של סרט מסחרי לקהל רחב.
כל זה הוביל לשני הרגעים הבלתי נשכחים בסרטיו של סנדלר: פנינת הגאונות הקומית שבה הוא משתמש בשלט הפלאי כדי להקפיא את הזמן מלכת ולנפוח בתוך פיו של מעסיקו חסר האונים (שאותו גילם דיוויד הסלהוף); והסצינה העצובה עד דמעות שבה הוא חוזר בזמן ונזכר, לצלילי ביצוע חי של "Linger", כיצד פרחה פעם אהבה אמת בינו ואשתו המנוכרת, וקולט לראשונה שאם לא ייקח את עצמו בידיים, העולם יחמוק לו בין האצבעות.
שונים זה מזה ככל שיהיו, בכל זאת כל אחד מן הרגעים הללו מבריק באותה מידה. השונות והדמיון האלו הם כל הסיפור של אדם סנדלר.
החבר'ה האחרים
שיתוף הפעולה הרביעי והטוב מכולם של הבמאי אדם מקיי והשחקן וויל פארל, שמככב כאן לצד מרק וולברג. השניים מגלמים צמד שוטרים לוזרים המקבלים את ההזדמנות שלהם לאחר שהכוכבים של תחנת המשטרה מוצאים את מותם באחת הסצינות המפתיעות והמצחיקות של העשור. מכאן והלאה, הסרט רק נהיה יותר ויותר מצחיק, וממחיש את היכולת הנצחית של הקומדיה לחשוף עוולות חברתיות לא משעשעות בכלל. דרך פרשת הצווארון הלבן שחושפים הגיבורים, התגלה "החבר'ה האחרים" כאחד הסרטים האמריקאים הראשונים שעסקו במנגנון הנכלולי של וול-סטריט: נושא שנהיה אופנתי רק מאוחר יותר, ועדיין לא שכיח במיוחד על המסכים. כל זה גם הכשיר את הקרקע לקראת המעבר של הבמאי לתוצרים "רציניים" יותר, שעסקו בפוליטיקה ובכלכלה מנקודת מבט קומית פחות - "מכונת הכסף" ו"סגן הנשיא".
סרטי בראד פיט
מעריצי ומעריצות בראד פיט ישמחו לפגוש בנטפליקס שלל מסרטיו - מ"רוחות של תשוקה" שעשה בתחילת דרכו ועד "מכונת מלחמה" מן העשור האחרון; מ"מאניבול" ו"מכונת הכסף" המצוינים ועד "לפגוש את ג'ו בלאק" הרע להדהים, מ"שבעה חטאים" הבלתי נשכח עד "שבע שנים בטיבט" הנשכח למדי, ובצד זאת גם שלושת הפרקים בסדרת "אושן". ויש גם סרט שרלוונטי עד מאוד לימי הקורונה: "12 הקופים".
סרטי כריסטופר נולאן
כריסטופר נולאן הוא ללא ספק מן הקולנוענים הגדולים בדורנו. נטפליקס מציעה מבחר מיצירתו המפוארת. "דנקרק" אמנם לא פה, אבל טרילוגיית "האביר האפל" כן, וכך גם "יוקרה", "התחלה" ו"בין כוכבים". פנו לעצמם כמה שעות טובות, תדאגו למסך ולאיכות הסאונד הכי טובה שיש לכם ותצללו לתוך כמה מן החוויות הכי מענגות שיש לקולנוע המודרני להציע.
ג'אנגו ללא מעצורים
מערבון ספגטי חכם ומהנה להפליא מבית היוצר של טרנטינו, המשכתב את דברי הימים של המערב הפרוע כדי להפוך את השחור לגיבור שלו, ולהציג אותו כמנצח הגדול של ההיסטוריה. הסרט מתפקע מציטוטים תרבותיים למיניהם, סצינות אדירות, הומור חד כתער ושימוש נהדר בפסקול, ונהנה מתצוגות המשחק של ג'יימי פוקס, לאונרדו דיקפריו, סמואל ל.ג'קסון וכריסטופר וולץ, שזכה עליו באוסקר נוסף, לאחר שכבר קטף את הפסלון על "ממזרים חסרי כבוד".
סיפורו של וויל האנטינג
בימים שעוד היו מפיקים בהוליווד דרמות אנושיות לקהל הרחב, "סיפורו של וויל האנטינג" היה אחד האהובים ומצליחים מכולם, כולל תשע מועמדויות לאוסקר ושתי זכיות - לרובין וויליאמס, שסיפק כאן את אחת מהופעותיו הטובות ביותר, ולתסריט של שני חבר'ה צעירים בשם בן אפלק ומאט דיימון. אליוט סמית היה מועמד בקטגוריית השיר המקורי הטוב ביותר על "Miss Misery" ואמנם לא זכה, אבל סיפק על הבמה את אחת ההופעות המרגשות בתולדות הטקס, והרבה בזכותו היצירה הזו היא עדיין זיכרון נוגע ללב.
טים אמריקה: משטרת העולם
סאטירת הבובות המטורפת של טריי פארקר ומאט סטון יורה לכל הכיוונים ויורקת לכל הצדדים, ועושה זאת בצורה הכי פרועה שאפשר. בקיצור: אין מצב שסרט כל כך לא תקין פוליטית היה מוקרן או אפילו נעשה בימינו. ב-2004 הנורמות היו אחרות, כך שהקומדיה הפרועה הזו הגיעה לאולמות, אם כי לא אצלנו. מביך להיזכר, אך "טים אמריקה: משטרת העולם" נגנז כאן, כך שכבר אז, אפשר היה לראותו פה רק בפורמט ביתי.
אמריקה X
מכל הסרטים האמריקאים המיתולוגיים שיצאו לקראת סוף שנות התשעים, זה ללא ספק אחד החזקים שבהם, וגם ללא ספק אחד הרלוונטיים, בשל עיסוקו בעליונות הלבנה ובסחרור המסוכן שגזענות אלימה יכולה להוביל אליה. הצילום בשחור לבן עז מבע, תצוגת המשחק של אדוארד נורטון בתפקיד הראשי מלאת עוצמה, ועבודת הבימוי של טוני קיי, שלא שיחזר מאז את ההצלחה, יוצרת דימויים בלתי נשכחים.
בייבי דרייבר
מבין כל סרטי הקטלוג של נטפליקס, זה ככל הנראה הלהיט העכשווי הלוהט ביותר: סרטו של אדגר רייט על נהג השודים שמוזיקה היא הדלק שלו, שיצא לפני שנתיים, זכה לפרגון היסטרי ובקרוב צפוי לו המשכון. הפעם זה יהיה כמובן בלי קווין ספייסי, שמככב בו בצד ג'יימי פוקס והצמד הצעיר אנסל אלגורט ולילי ג'יימס, אם כי הכוכבים האמיתיים כאן הם השירים והמרדפים.
סרטי ג'ים קארי
חובבי וחובבות ג'ים קארי ישמחו לגלות בנטפליקס כמה מסרטיו הטובים ביותר, ובראשם אלה שהפכו אותו בשנות התשעים לאחד הכוכבים הגדולים בהוליווד: "המסיכה" הוא היצירתי ביותר; "המופע של טרומן" העמוק ביותר; ו"טיפשים בלי הפסקה", מן הסתם, המטופש ביותר.
ספיידרמן
לא להיט גיבורי-העל הראשון, אפילו לא סרט של מארוול, אבל בהחלט אחד מסרטי הסופר-הירוז החשובים בכל הזמנים, ובדיעבד זה שהתניע את העידן הנוכחי, בו הז'אנר הזה שולט ללא עוררין בקופות. מעבר לכך, גם בלי שום הקשר היסטורי וכלכלי, "ספיידרמן" הוא סרט מצוין: הבימוי של סם ריימי נהדר, תצוגות המשחק של טובי מגוויר וקירסטן דאנסט גם כן, סיפור ההתבגרות מרגש, האפקטים מרשימים, והתוצאה סוחפת וכוללת גם את אחת הנשיקות הגדולות בתולדות הקולנוע.
חובבי איש העכביש ישמחו למצוא בנטפליקס גם את "ספיידרמן המופלא 2" ואת "ספיידרמן: השיבה הביתה". ועוד מעולם גיבורי-העל: "איש הפלדה", "סופרמן חוזר" ו"גרין לנטרן". על כולם אפשר לוותר, אלא אם ממש מוכרחים.
אחרון גיבורי הפעולה
הסרט שהפגיש ב-1993 בין שלושה מהשמות החמים בהוליווד של אותה תקופה: ג'ון מקטירנן, במאי "מת לחיות"; שיין בלאק, תסריטאי "נשק קטלני"; וארנולד שוורצנגר, שאין צורך להציג. הציפיה היתה שיולידו עוד להיט ענק, אך תחת זאת הם יצרו סרט כה מודע לעצמו, מתוחכם ומתפלסף, עד שהוא הוליד עשרות עבודות סמינר, אך התרסק בקופות. כזכור, העלילה עוסקת בילד שוחר קולנוע העובר בדרך קסם לתוך העולם הבדיוני שמסתתר מאחורי המסך הגדול, ופוגש את כוכב האקשן האהוב עליו. למרות הכישלון בזמן אמת, כיום מדובר בפנינה מוערכת ביותר, הנחשבת לאחד התוצרים המשובחים ביותר של כל המעורבים בה, ובכלל של הקולנוע ההוליוודי בשנות התשעים.
רובוטריקים
ההמשכונים הבלתי נסבלים השכיחו זאת לחלוטין, אבל הפרק הראשון בסדרת הגלגולים הקולנועיים העכשוויים של "רובוטריקים" היה נהדר - מסרטי ההתבגרות/להיטי האפקטים הטובים שהנפיקה הוליווד בשלהי העשור הקודם, ותזכורת לימים בהם הבמאי מייקל ביי והכוכבים שייה לה-באף ומייגן פוקס עוד נחשבו דמויות לגיטימיות.
ההמשך, למרבה הצער, היה פחות מרנין, כפי שמוכיח "רובוטריקים 4", פרק ההמשך היחיד שזמין בנטפליקס, ועדיף לוותר עליו - ממילא אי אפשר להבין דבר ממה שקורה בו.
נעלמת
לפני שזנח את הקולנוע לטובת הטלוויזיה, הספיק דיוויד פינצ'ר לביים את הסרט הזה, על פי רב המכר של גיליאן פלין העוסק בהיעלמותה של אשה מן הפרברים. כרגיל אצלו, התוצאה מרתקת לצפייה ועשויה לעילא, אבל גם מינזטרופית באופן מבהיל, ובעיקר מלאת שנאת נשים. מככבים רוזמונד פייק המצוינת ובן אפלק.
הוגו
סרטו של מרטין סקורסזה מ-2011 אמנם הפסיד את האוסקר למחווה אחרת לראשית ימי הקולנוע, "הארטיסט", אבל זה לא מנע ממנו להיכנס לפנתיאון. מדובר במעשה קסמים וירטואזי, ספוג אהבה לקולנוע ולבני אדם, ואם עוד לא ראיתם, כדאי לכם ליפול בתוך הכישוף שלו.
הצעה מגונה
כיום, הסרט הזה כבר קצת נשכח, אבל בשנות התשעים כולם דיברו על השאלה המוסרית שעמדה במרכזו: מה יעשה זוג צעיר ועני (וודי הרלסון ודמי מור) כשבעל הון (רוברט רדפורד) יציע מיליון דולר תמורת לילה עם הצלע הנשית שבו? בפני עצמו, "הצעה מגונה" מעולם לא היה מבריק במיוחד, אבל הוא מתפקד כקפסולת זמן של הניינטיז, והערכים השמרניים והפוריטניים שבאים בו לידי ביטוי מסמלים היטב את הרוח ההוליוודית, באותה תקופה ובכלל.
היומן
ערב צאת הסרט הזה, ב-2004, איש לא ציפה שיהפוך לשובר קופות כה גדול ואז לפולחן. בין השאר, כי מעטים הכירו את כוכבו הצעיר, ריאן גוסלינג, וגם רייצ'ל מק'אדמס שבצדו עוד לא פרצה. גם בעקבות הלהיט הזה, שניהם הפכו לכוכבים גדולים, והמלודרמה בהשתתפותם ממשיכה לככב בממים, גיפים וכדומה, לפעמים בקטע אירוני ולעתים לא. מובן שאין מדובר ביצירת פאר קולנועית, ובכל זאת כדאי לצפות בה לראשונה או פעם נוספת, כי דבר אחד אי אפשר לקחת ממנה - את היותה הסרט הרומנטי הגדול האחרון של דורנו.
קלולס
קחו את "אמה" של ג'יין אוסטן, הניחו את עלילתו בלוס אנג'לס של שנות התשעים וקבלו את אחת מקומדיות הנעורים האהובות בכל הזמנים ושלל מטבעות לשון, בראשם כמובן "As If".
טרילוגיית שר הטבעות
היום, כש"משחקי הכס" היא חלק מרכזי בהווי של כל משרד, המקום של ז'אנר הפנטזיה בעולמנו כבר מובן מאליו. אך כשפיטר ג'קסון ניגש לעבד את כתביו של טולקין בתחילת העשור הקודם, זה לא היה כך. הטרילוגיה הקולנועית שהתחילה ב"אחוות הטבעת", המשיכה ב"שני הצריחים" והסתיימה ב"שיבת המלך" היא לפיכך אחת המשפיעות בתרבות העכשווית ואחראית למהפכה ביחס של הקהל הרחב לאפוסים עתירי קרבות, תככים תנ"כים ויצורים פנטסטיים. חוץ מזה, היא כמובן גם מרהיבה, מרתקת ומענגת לצפייה.
מטריקס
שלושת פרקי סדרת "מטריקס" נמצאים בנטפליקס, ושוב - גם כאן עדיף אולי לצפות רק בראשון שבהם. ההמשכונים הפחות מוצלחים לא ייקחו ממנו את היותו אחד הלהיטים החשובים והמשפיעים של הקולנוע ההוליוודי העכשווי, שתרם להמצאה מחדש של האקשן והמדע הבדיוני, פתח לעולם את הראש וגרם לצופים רבים לחשוב אחרת על התודעה והמציאות
אינדי אמריקאי
ליידי בירד
הסרט העלילתי הארוך הראשון שגרטה גרוויג ביימה לבדה התגלה גם כסרט ההתבגרות היפה של העשור, ובפחות מתשעים דקות הצליח לטפל בצורה מעמיקה בשלל נושאים - התבגרות על שלל רבדיה, יחסים בין אם לבתה, פערי המעמדות בארצות הברית, הפערים בין פריפריה לערים גדולות, פוליטיקת זהויות, חינוך קתולי ועוד. הוא עשה זאת באמצעות צוות מצוין של שחקנים ושחקניות, בהם סרשה רונאן וטימותי שאלאמה שהמשיכו כאן את הפריצה שלהם, לורי מטקלף המתקמבקת וגם אודיה רש הישראלית, ובעזרת תסריט נפלא עם שלל ציטוטים לפנתיאון, כולל זה שהאם אומרת לבתה באחד מן הריבים הרבים ביניהן, "כל מה שאני רוצה, זה שתהיי הגרסה הכי טובה של עצמך".
במשפט הזה טמון גם מה שמבדל את "ליידי בירד" מסרטי ההתבגרות שקדמו לו, בעשור הנוכחי ובאלה שלפני כן. בניגוד לסרטים קודמים רבים אחרים, הוא לא מתאר כיצד גיבורתו הופכת לאישה אחרת. תחת זאת, בדיוק כפי שאמא שלה הבטיחה לה, הוא מתאר כיצד הפכה לגרסה הכי טובה של עצמה.
ארבעה מסרטיו של נוח באומבך
נוח באומבך הוא אחד הקולנוענים האמריקאים המוכשרים, הרגישים והחכמים של דורנו, ובנטפליקס מציעים הצצה נאה לגוף העבודה שלו. אמנם, "פרנסס הא" וכמה מיצירותיו הגדולות האחרות אינן כאן, אבל אפשר ליהנות מארבעה סרטים משובחים אחרים שלו, מתקופות שונות בקריירה.
זה מתחיל ב"דורכים במקום" (1995), סרט הביכורים שלו ואחד הסרטים המייצגים של דור הX-; ממשיך ב"חיים בין השורות" (2005), דרמה קומית אוטוביוגרפית למחצה המציגה סיפור גירושים דרך נקודת המבט של הילדים; "סיפורי מאירוביץ'" (2017), שמביא לידי ביטוי את הזהות היהודית של הבמאי ומתפקד גם כמפגש פסגה של כמה מן השחקנים היהודים הבולטים בהוליוווד - דסטין הופמן, בן סטילר ואדם סנדלר; ו"סיפור נישואים" (2019), שכמו "חיים בין השורות" גם כן עוסק בגירושים, אבל הפעם מנקודת המבט של הזוג הפרוד.
רומא
צריך להבהיר: נטפליקס לא יזמה ולא הפיקה את סרטו המהולל של אלפונסו קוארון, אבל היא מי שמיהרה להשקיע רבות כדי לרכוש את זכויות ההפצה שלו, ובכך הפכה מזוהה איתו והוא עימה. הסרט, שעלה בו בזמן גם למסכי הקולנוע בישראל ובמדינות רבות, מתבסס על זיכרונות הילדות של הבמאי המקסיקאי כדי להציג את סיפורה של האומנת שלו, ודרכה גם את סיפורה של מקסיקו כולה ובעיקר של הנשים בה. נכון, דרושה סבלנות כדי לצלוח אותו, אבל מגוחך לטעון כי לא קורה בו כלום. קורה בו המוות, קורים בו החיים. קורה בו, בקיצור, הכל.
אגב, "רומא" כולל גם קריצה קטנה ל"כוח משיכה" של קוארון, עליו זכה באוסקר לבימוי הטוב ביותר, וגם הוא זמין בנטפליקס.
המלך
עיבוד טרי לכתביו של שייקספיר בהפקת נטפליקס, שדילג על האולמות ונחת בשירות הסטרימינג מעט לאחר בכורתו העולמית במסגרת פסטיבל ונציה 2019. בהתבסס על המקור הקלאסי, מציג הסרט את סיפורו של הנרי החמישי, שעם עלייתו לכס המלכות הבטיח להתנהג אחרת מאביו צמא הדם, אך במהרה מצא את עצמו במלחמה מול צרפת, והוביל בה את צבאו לניצחון סוחף. את המלך מגלם טימותי שאלאמה, שפניו הלא סגורות על עצמן הולמות באופן מושלם את הגיבור כפי שהוא מתואר כאן - מלנכולי, מהורהר ומלא צער על כל טיפת דם שמותזת בגללו. בקיצור, מדובר בגרסה שייקספירית לז'אנר היורים ובוכים.
אמנם, לוקח לסרט זמן להתניע. אך מרגע שהמלך האנגלי חוצה את קווי האויב ופוגש את הנסיך הצרפתי, בגילומו של רוברט פטינסון, הלועג לנפח של אשכיו ומטיח בו סדרה של קללות עסיסיות, התוצאה כולה נהיית עסיסית כמו פרי בשל ומלא מיץ. מאחורי המצלמה עמד דיוויד מישוד, הקולנוען האוסטרלי המצוין שהיה אחראי ל"ממלכת החיות" בין השאר, והוא עושה את עבודתו לעילא ועילא: התסריט חד והביצוע שלו מצוין, עם תצוגות משחק מעולות ובימוי מרהיב וסוחף של סצינות הקרב.
הסצינות הללו מיישרות קו עם "משחקי הכס", ומתגלות כאלימות ביותר, כולל שלל ראשים ערופים, אחד מהם של ילד תמים. הרגעים הברוטליים מבהירים למה "המלך" הופק בידי נטפליקס ולא אצל דיסני, אך מצד אחר, יחסית לכמה סרטים אחרים שהוקרנו בפסטיבל בימים האחרונים, מדובר בתוצר רך יחסית.
בצד שאלאמה ופטינסון המצוין, זוהרים בסרט גם ג'ואל אדגרטון כפלסטף, יועצו הממולח של המלך האנגלי, ולילי-רוז דפ, כבתו של מלך צרפת. יש לה כאן רק סצינות ספורות, אבל הן מהותיות ביותר. היא מי שחושפת את האמירה האקטואלית והרלוונטית של הדרמה התקופתית הזו: העובדה שהמלחמה בין אנגליה לצרפת, כמו הרבה מלחמות לפניה ואחריה, היתה מיותרת לחלוטין, ונבעה מאינטרסים כלכליים צרים של קבוצה קטנה, שהקריבה על המזבח שלה קורבנות המוניים.
המכבסה
סרטו של סטיבן סודברג הוקרן בתחרות הרשמית של פסטיבל ונציה 2019 ומשם דילג על אולמות הקולנוע וקפץ ישירות לנטפליקס, בידיה הופק.
בסרט יש יותר שחקנים ושחקניות בעלי שם מאשר שבמכונת כביסה יש גרביים אבודים: מריל סטריפ, גרי אולדמן, אנטוניו בנדרס, ג'פרי רייט ושרון סטון הם רק חלק מן השמות כאן. כל אלה חושפים בפנינו את הסיפור מאחורי פרשת מסמכי פנמה, ומתארים כיצד חברת מוסאק-פונסקה הידועה לשמצה ביצעה עבירות מס גרנדיוזיות ברחבי העולם, לרווחתם של עשירי תבל ועל חשבונם של האנשים הפשוטים.
בהתבסס על אירועים אמיתיים, מגלמת סטריפ אחת מן הקורבנות הללו - אלמנה של אמריקאי שטבע למוות על סיפונה של אוניית תיירות, ואז מגלה כי הביטוח שלה לא שווה כלום, כי הפוליסה נמכרה דרך אחת מחברות הקש הקשורות במוסאק-פונסקה. היא יוצאת למסע נואש בעקבותיה, שמוביל אותה ואותנו מארצות הברית עד לסין ובחזרה.
מכאן והלאה, התסריט נפרש כמניפה, והסרט מרחיב את הפנורמה כדי לצאת מן הסיפור האישי אל התמונה הגדולה, שקשורה בכל אחד ואחת מאיתנו. סודרברג בונה באופן קצבי ומשעשע גלריה עשירה של דמויות צבעוניות וקווי עלילה מרתקים, ומיטיב להציג הן את המספרים והן את הפנים מאחורי עולם העבירות הפיננסיות, כך שהתוצאה מבדרת, סוחפת ומאירת עיניים.
הבלדה על בסטר סקראגס
המערבון של האחים כהן בכיכובם של ליאם ניסן, ג'יימס פרנקו, זואי קאזאן, טים בלייק נלסון ורבים אחרים. הוא מורכב משש אפיזודות, המתרחשות במערב הפרוע ומביאות לידי ביטוי את הסגנון המשעשע-מלנכולי-אקסצנטרי-אלים שכל כך מזוהה עם צמד היוצרים.
יש באפיזודות הללו שלל פנינים, אך האנתולוגיה עצמה אינה אחידה ברמתה, ובסופו של דבר מינורית למדי גם ברגעיה החזקים יותר. האחים כהן התקינו כאן שישה חטיפים בניחוחות המערב הפרוע שאינם מתחברים או מתגבשים לכדי משהו גדול יותר. לכן, אין בהכרח סיבה לצפות בשש האפיזודות ברצף או לפי הסדר, וגם לא חייבים לראות את כולן, בטח לא עד הסוף, כך שצפייה ביתית היא הפורמט המושלם בשבילן.
חיים פרטיים
סרטה הראשון מזה 11 שנה של תמרה ג'נקינס, שלא ביימה מאז ש"לסגור מעגל" שלה זכה לשלל מועמדויות, פרסים ושבחים בשלהי העשור הקודם, וכנראה כי לולא מרחב התמרון העצום של נטפליקס, לא היה מתאפשר לה להמשיך וליצור דרמות אינדי קטנות, חכמות ורגישות.
פול ג'יאמטי וקתרין האן מככבים בסרט כרייצ'ל ורייצ'רד, שני אינטלקטואלים ניו יורקים, בשנות הארבעים לחייהם, המשתוקקים להביא ילד לעולם - אך כל הניסיונות שלהם אינם עולים יפה.
לאחר שמוצו האפשרויות האחרות, הם פונים לסיידי, האחיינית החורגת של ריצ'רד, שמעריצה אותם וגם זקוקה לכסף, כדי שתתרום ביצית. קרובת המשפחה, שמתגלה כמעין שילוב של פרנסס הא ושל דרלין בצעירותה ב"רוזאן", מסכימה לכך בהתלהבות, אך כמובן שמכאן והלאה מצפות עוד הרבה תסבוכות רפואיות, משפחתיות ורגשיות.
על פניו אפשר לחשוב כי זה סרט היפסטרי ופריבילגי על שלושה לבנים עם צרות של עולם ראשון, אך ג'נקינס מיטיב להציב את הסיפור בהקשר חברתי ובעיקר כלכלי, מהסוג שנדיר לפגוש בקולנוע אמריקאי. בסך הכל, זהו בדיוק מסוג התוצרים שהקולנוע האמריקאי היה מתהדר בהם בתורי הזהב שלו - דרמה איכותית, לא מסחרית, רגישה אנושית, רלוונטית ומלאת מחויבות חברתית, ומבוצעת לעילא בידי בעלות מלאכה מעולות.
חולדות חוף (Beach Rats)
דרמת האינדי של אליזה חיטמן, שזיכתה אותה בפרס הבימוי בסאנדנס, היא יצירה קשוחה ורגישה סימולטנית, תצוגה של ריאליזם מדכדך ועדין, איפשהו בטווח שבין "אור ירח" ל"קרא לי בשמך". הסרט מגולל את סיפורו של פרנקי, נער בברוקלין, שמבלה את ימיו בין שיטוט אינטרנטי באתרי היכרויות לגייז בחיפוש אחר סטוצים ליליים לבין שיטוט חסר תכלית עם חבריו המאצ'ואים, שכמובן לא מודעים לזהותו המינית. אל מערכות היחסים הללו מתווספות זו שהוא מפתח עם בחורה, בניסיון להדחיק ולהסוות את תשוקתו האמיתית, ועם אמו, שמנסה לברר ללא הצלחה מדוע הוא עגום כל כך. האריס דיקינסון, מנוכר ופגיע, מספק תצוגה משחק נוגעת ללב בתפקיד הראשי. אל תחמיצו!
אנשים לבנים יקרים
הקומדיה השנונה, המפולפלת ופורצת הדרך על פוליטיקת הזהויות בקולג' יוקרתי יצאה לפני ארבע שנים ומאז היתה השראה לסדרה בשם זה. עוד לפני כן, היא ניצבה כאחת היצירות הבולטות בגל החדש של הקולנוע האמריקאי השחור, וגם גילתה לעולם את טסה טומפסון, שהפכה מאז לאחת הכוכבות הלוהטות בהוליווד. עכשיו נותר רק לחכות לריימיק הישראלי, שיתרחש בגילמן וייקרא "אשכנזים יקרים".
קולנוע אירופאי, אסייתי ולטיני עכשווי
יד אבודה
סרט אנימציה צרפתי שנעשה בתקציב מזערי יחסית לתקציבים של להיטי האנימציה ההוליוודיים, ובכל זאת קיבל מועמדות לאוסקר, ובצד זאת עוד הרבה מועמדויות, פסלונים ותשבוחות. כמשתמע משמו, הוא עוסק בצעיר שכף היד שלו הלכה לטיול לבדו, ובמסע המקביל ורב התגליות וההפתעות של השניים. זוהי פנינה יצירתית ומלנכולית, המיועדת לקהל בוגר, שיש בה כמה רגעים יפים, כולל סצינה אחת בלתי נשכחת סביב שליח פיצה, אינטרקום, בדידות וכמיהה.
G.O.R.A.
כמה קומדיות מד"ב טורקיות ראיתם בחייכם? אם התשובה היא "אף אחת", אז הגיע הזמן להתחיל, ומומלץ לעשות כך עם הלהיט הזה מ-2004, נצר נוסף ומשעשע במיוחד בשושלת ארוכה של סרטים תוצרת טורקיה שחיקו את "מלחמת הכוכבים", הצדיעו לו או צחקו עליו בסגנון טורקי. הצפייה חביבה מכל בחינה, ומעניינת תרבותית. יש חיים מחוץ להוליווד.
אהבה רבה ("Much Loved")
כמעט ואין בנטפליקס סרטים שאינם דוברי אנגלית, אבל פה ושם מסתתרות מאחורי האלגוריתמים שלו כמה פנינים טריות - כולל כאלה שלא הוקרנו בארץ כמעט בשום מסגרת, אפילו לא בטלוויזיה - ובשקט בשקט עלו כאן לשירות הסטרימינג בלי שום יחסי הציבור. דוגמה לכך היא "אהבה רבה" היפהפה של נביל עיוש המרוקאי בכיכובה של לונה אבידאר, סרט נפיץ ושערורייתי שהעז לפני שלוש שנים לשבור טאבו ולעסוק בתופעת הזנות במרקש, מה שהוביל למתקפה אלימה נגד הבמאי והשחקנית במולדתם. ראוי לצפות בדרמה הזו גם כהצדעה לאומץ לבם של יוצריה.
קדושה ("Divines")
סרטה של הודה בן-ימינה על צעירות בנות מהגרים מן הפרברים הפריזאים זכה בפרסים לסרטי הביכורים הן בפסטיבל קאן והן באוסקר הצרפתי. אצלנו כמעט לא שמעו עליו, אולי כי אין פה הרבה פתיחות לקולנוע אירופאי המציג סיפורים של נשים מוסלמיות, אז מזל שיש את נטפליקס בשביל לתת להן במה.
תראו מי חזר
גם השנה לא נזכה לראות את ערוצי הטלוויזיה המקומיים מקרינים ביום השואה את התוצר הגרמני הטרי הזה מ-2015. מה לעשות שהקרנת קומדיה סאטירית על מציאות בדיונית בה היטלר קם לתחייה היא סיכון גדול מדי, בימים בהם אנשים לא צופים במשהו לפני שהם קובעים את דעתו עליו. האמת היא שהסרט מיטיב להסביר מה הביא לעלייתו של הצורר לשלטון ולמה זה עלול לקרות שוב, ולכן דווקא חשוב שכמה שיותר אנשים יצפו בו. טוב אם כך שהמבנה המעט אנרכי של נטפליקס מונע ממנו צנזורה פנימית, וכך אפשר לראות בו את "תראו מי חזר" (וגם את "הפיתוי האחרון של ישו" השנוי במחלוקת של מרטין סקורסזה, שערוצי הטלוויזיה המקומיים נמנעים מלהקרין אותו כבר מעל עשרים שנה בגלל לחצים של הקהילה הנוצרית).
ועוד כמה
התעייפנו, אז לא נרחיב על עוד כשלושים סרטים אחרים שכדאי לדעת על קיומם. נציין אותם
בשמם, וממילא ברוב המקרים, השם שלהם הולך לפניהם.
בגזרה לכל המשפחה, שווה להתענג על "שרק" ועל "מפלצת של מלון" המקסימים, שגם כמה מן ההמשכונים שלהם זמינים בנטפליקס. חובבי עיבודים לכתבי רואלד דאל ימצאו את "מתילדה" ואת הגרסה של טים ברטון ל"צ'רלי בממלכת השוקולד". גרוע ככל שיהיה, לא נוכל גם להתעלם מנוכחות להיט הענק "הדרדסים", שניצל את פופולריות הסדרה עליה הוא מבוסס כדי לרסק קופות, וגם ההמשכון שלו נמצא כאן. לעומת זאת, על "בובספוג מכנס מרובע: הסרט" אפשר כמובן להמליץ בלב שלם.
בסקציה הרומנטית, ניתן ליהנות מכמה סרטים חביבים ביותר, ובראשם שתי קומדיות על יזיזות שיצאו כמעט בו בזמן: "ידידים פלוס" עם מילה קוניס וג'סטין טימברליק; ו"קשר לא מחייב" עם נטלי פורטמן ואשטון קוצ'ר. במישור רומנטי אך קומי יותר, מחכים לכם גם "סופרבאד" ו"לדפוק חתונה".
נטפליקס מציעה גם את שלושת סרטי "בדרך לחתונה עוצרים ב...", ואת שני הפרקים המצוינים של "איך להיפטר מהבוס".. מ"משימה בלתי אפשרית" תמצאו כאן רק את פרקים שלוש וארבע, אך מי שאוהבים את סרטי "שרלוק הולמס" בכיכובו של רוברט דאוני ג'וניור יאתרו פה את שניהם.
מי שהתואר "זוכה האוסקר לסרט הטוב ביותר" עושה לו משהו, ימצא כאן את "גלדיאטור", כמו גם את "נפלאות התבונה", "ארגו" הלא מוערך דיו ואת "בירדמן" המוערך יתר על המידה. צפייה מהנה.