הבמאי הצ'כי מילוש פורמן, מגדולי הבמאים של כל הזמנים, הלך הבוקר (שבת) לעולמו בגיל 86. בהודעה מטעם אשתו, מרטינה, נמסר כי "עזיבתו נעשתה בשלווה וכשהוא מוקף במשפחה וחברים קרובים". פרטי מחלתו של פורמן לא נמסרו.
פורמן נולד בעיר קסלוב ליד פראג, וגודל על ידי דודו לאחר מות הוריו (אב יהודי ואם פרוטנסטנטית) שנשלחו למחנות הריכוז של המשטר הנאצי. לאחר שסיים את לימודי הקולנוע בפראג, ביים שני סרטים ראשונים, אולם ההכרה העולמית הגיע לאחר "פטר השחור" ב-1963, שזכה בפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בלוקרנו. את ההצלחה הזו תרגם פורמן לשני הצלחות גדולות נוספות: "אהבותיה של בלונדינית" ו"נשף מכבי האש", שתי קומדיות שלגלגו על המשטר הקומוניסטי והאדירו גיבורים מקומיים קטנים ותמימים.
לאחר התפרקות ברית ורשה וכיבוש צ'כוסלובקיה על ידי ברית המועצות, עזב פורמן לניו יורק. כיאה לגולה צ'כי ניחנו סרטיו באנטי-ממסדיות וגיבוריו היו כמעט כולם מרדנים. סרטו ההוליוודי הראשון "התפשטות", על פער הדורות בחברה הבורגנית האמריקאית, לא זכה להצלחה קופתית מרשימה. בעקבות הכישלון היחסי, החליט פורמן לעבד לסרטו הבא את ספרו השנוי במחלוקת של קן קיזי "קן הקוקיה". הסרט, בכיכובם של ג'ק ניקולסון ולואיז פלטשר, שעלילתו נסובה סביב בית חולים פסיכיאטרי והדגיש את העוולות שנעשות במסגרתו למטופלים, זכה להצלחה מסחררת בקופות (108 מיליון דולר, עבור סרט שנעשה בתקציב של 4.5 מיליון בלבד), לשבחי הביקורות ולחמישה פרסי אוסקר, כולל הבמאי, השחקן והסרט הטובים ביותר. "קן הקוקייה" נחשב עד היום לאחת הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע האמריקאי.
בסרטו הבא, שנתיים בלבד לאחר מכן, השכיל פורמן לנפק עוד קלאסיקה על-זמנית עם עיבוד קולנועי למחזמר "שיער", המגולל את סיפורו של צעיר המתחבר לקבוצת היפים שמשנה את השקפתו ואורח חייו. אף שלא התעלה להצלחה המסחררת של המחזמר מבחינה קופתית, זכה הסרט למועמדויות לפרס גלובוס הזהב וכן לפרס הסזאר הצרפתי.
ב-1984 שב פורמן למולדתו, צ'כוסלובקיה, כדי לעבד מחזה בימתי אחר: "אמדאוס". לצורך הסרט, שגולל את היריבות המרה בין אמדאוס מוצארט לבין אנטוניו סאליירי, ליהק פורמן שחקני תיאטרון לא מוכרים לתפקידים הראשיים. המשחק המשובח והפסקול הנפלא של "אמדאוס" הובילו את פורמן אל הזכייה השנייה והאחרונה בתולדותיו בפרס האוסקר לבימוי. "אמדאוס" הוכתר גם לסרט הטוב ביותר, וקטף שישה פסלונים נוספים.
בין "שיער" ל"אמדאוס" הספיק פורמן לביים גם את "רגטיים", אודות פסנתרן שחור צעיר שחייו מצטלבים עם בני המעמד העליון הלבן בתקופה של מתיחות גזעית קשה בארה"ב. הסרט, שבוסס על ספרו של א. ל. דוקטורוב, היה מועמד לשמונה פרסי אוסקר, אך יצא מהטקס ב-1982 בידיים ריקות.
אחרי הפסקה ארוכה למדי, שבמהלכה הספיק לביים את "הפיתויים האסורים של ואלמונט" הפושר, בכיכובם של אנט בנינג וקולין פירת' , שב ב-1996 פורמן לכיסא הבמאי כדי ליצור את הסאטירה החברתית "לארי פלינט - האיש והסקנדל", בכיכובו של וודי הרלסון. הסרט, העוסק במייסדו של מגזין האסלר, עסק בגישות השונות כלפי חופש הביטוי, וזכה לשבחי המבקרים. ההצלחה הקופתית הייתה גדולה פחות.
ב-1999 ביים את "איש על הירח", בכיכובו של ג'ים קארי, דרמה ביוגרפית על חייו של הקומיקאי האגדי אנדי קאופמן. הסרט זיכה את קארי בפרס השחקן הטוב ביותר בטקס גלובוס הזהב, ונחשב לאחת ההופעות הגדולות ביותר בקריירה שלו.
שני סרטיו האחרונים בהחלט של פורמן - "הרוחות של גויה" ב-2006 והמחזמר "A Walk Worthwhile" ב-2009 - נחשבו להצלחות גדולות הרבה פחות מסרטיו המוקדמים, אף שהראשון שבהם כלל כוכבים כנטלי פורטמן, חוויאר ברדאם וסטלן סקרסגארד.
מילוש פורמן נישא שלוש פעמים: לשחקנית הצ'כית יאנייה ברייכובה - לה היה נשוי בין השנים 1958-1962, לשחקנית ורה קסדלובה - לה היה נשוי בין השנים 1964-1999 (לשניים זוג תאומים) והחל מ-1999 למרטינה זבורליובה (נשואים שהולידו עוד זוג תאומים).
