נחמה שלא יודעת שובע: הפולק של דמיאן ג'וראדו מלטף את הנשמה

13 שירים משובצים בפס הקול המצוין והחכם של "ארץ פראית מאוד" כל אחד מהם מתכתב עם הסצנה או הסצנות שאותו הוא מלווה, ומעניק עוד ממד לסיפור המשוגע של האושואים. לפס הקול הזה יש שני גיבורים ראשיים: מרלון וויליאמס ודמיאן ג'וראדו, שניהם מיוצגים על ידי שני שירים. על וויליאמס הניו זילנדי - ששירו על הורים שקוברים את בנם קשה לי מדי - אולי אכתוב בעתיד, אבל אני חב חוב גדול לבהגוואן על שהחזיר לחיי את ג'וראדו. בעבר הוא ביקר אצלי לרגע קצר, שלאחריו לא השכלתי להבין שמדובר באחד מהיוצרים הנפלאים של שני העשורים האחרונים, סינגר-סונגרייטר שלא באמת זכה להצלחה שלה הוא ראוי. מאז שסיימתי את הרומן שלי עם מא אננד שילה אני מבלה בעיקר עם הפלייליסט damien jurado essentials באפל מיוזיק, ולא יודע שובע. 12 אלבומי אולפן יש למוזיקאי הפולק בן ה-45 מסיאטל, הראשון שבהם יצא ב-1997, ואלבום מספר 13, "The Horizon Just Laughed", ייצא בתחילת מאי.

הבשורה המשמחת באמת היא שבספטמבר הוא מגיע להופעה אחת בבארבי, איזה טיימינג מושלם. זוהי הזדמנות מצוינת להכנה ממש מוקדמת לעולמו מלא הקסם של ג'וראדו, שאינו רק מלחין מחונן אלא מספר סיפורים רומנטיקן ואוהב אדם, שיודע לקחת מילים ולהטעין אותן בתחושות נוסטלגיות אוניברסליות. ברגעים מסוימים עשויות - או עלולות - אותן תחושות להציף את הנפש. ג'וראדו הוא הרבה יותר ממחזיק כרטיס חבר במועדון העגמומיקואים. הוא גם Pאנק ושונא את התדמית המלאכותית של היוצר הרגיש והפצוע, ויש לו יחסים קרובים עם אלוהים וברזומה שלו יש דיכאון, מחלות נפש, ניסיונות התאבדות וגירושים כפולים וילדים. פ'אדר ג'ון מיסטי כתב ב-2013 מאמר על אלבום הקונספט של ג'וראדו "Brothers and Sisters of the Eternal Son" וציין ש"דמיאן לגמרי יצא מדעתו... אני רוצה לחיות באמריקה שלו... תרשמו אותי". אני גם מבקש להירשם, כי קיבלתי חבר חדש לחבורה שעד לאחרונה כללה רק את הנשיונל, אליוט סמית, סופיאן סטיבנס וג'ייסון איזבל.

נתחיל עם השיר שמסיים את "ארץ קשוחה מאוד" ומשמש כמעין סיכום של כל העסק, הגם שיותר שמהזווית של אושו: "יש איזה משהו בך שהלוואי והיה בי. חשבתי שזה בלתי אפשרי לחיות ולאהוב כמוך. מצחיק איך כולנו יכולים להשתנות, אם אנחנו רק מנסים. אני עדיין מנסה לתקן את הראש שלי". מתוך האלבום "Saint Bartlett" שיצא ב-2010.

פרק 3, שילה מדברת על הפסטיבל הראשון ברג'נישפוראם. "תקוע כאן בחיים שחוזרים על עצמם, חי בעכשיו ובין לבין, דפים ממגזין, הוראות הפעלה לחלומות שלך... כל הזמן הזה הייתי שלך, אל תשתני, אני לא עוזב אותך". מתוך Visions Of Us On The Land", 2016".

לטעמי השיר הכי יפה של ג'וראדו, מתוך "Caught in the Trees" שיצא ב-2008. אני חושב שהוא עוסק בפרידה שלא מצליחה להיות סופית, והוא כתוב מנקודת מבטה של דמות גברית שלישית שלא מצליחה לזכות בלבה של זאת שעדיין כבולה לעברה. "האם הוא עדיין בא אלייך כמו ציפור פצועה שצריכה קן?", הוא שואל, "מקום להניח את ראשו בשיר שעליו את תתחרטי. אלוהים יודע שאני לא רוצה להתחרות, אבל עדיין אני ישן באותם הסדינים שבהם הוא ישן".

שיר יפהפה שפותח את אלבומו השני של ג'וראדו "Rehearsals for Departure" מ-1999, ומדבר על מישהי שחוזרת הביתה לאמא שלה באוהיו, שנים אחרי שנחטפה על ידי אביה כשהייתה בת 13. "וזכיתי להכיר אותה, לגור איתה, לאהוב אותה, קשה לראות אותה עוזבת. היא שייכת לאמא שלה ולמדינת אוהיו, הלוואי והיא הייתה שייכת לי".

עוד שיר שובר על פרידה, מאוחרת יותר, מתוך "And Now That I'm In Your Shadow" מ-2006, שקצת מתחיל כמו שיר של ניל יאנג. "הנה תמונה של הילד הראשון שלנו, הנה תמונה שלנו ביום החתונה, כלום לא השתנה. האהבה שלי עדיין זהה, אני עדיין כאן וכאן אני נשאר... אמא שלך אמרה שהתקשרת אליה הבוקר - 'תגידי לו שאני אוהבת אותו, אבל אני לא חוזרת'".

עדיין בפרידה, מדברים על תנאי הכניעה: "והייתי חוזר ומודה שזו לא הייתה אשמתך, אבל אני עייף ולא רוצה להיות היחיד שטעה. והייתי מפליג בחזרה אלייך. הייתי מפליג על עיני הכחול עמוק שלך". מתוך "Caught in the Trees".

האם השיר הזה יותר ממזכיר את "yellow" של קולדפליי? האם ג'וראדו כתב עוד שיר על פרידה? כן וכן. מתוך "Maraqopa" מ-2012.

השיר הכי אדי ודרי של ג'וראדו - או שמא הכי "מלכת הפלקט" שלו - מתוך ""On My Way To Absence שיצא ב-2005. "יהיה קל לשכוח אותי, את יודעת, את תדעי. בירה ריקה, הלשונית שבורה, השיר הכי עצוב שאי פעם כתבנו, את תדעי, נכון?".

עוד אחד מתוך "Caught in the Trees", באווירת אליוט סמית. "בבקשה תתקשרי אליו, הוא ירצה שתראי שאהבה אינה אמיתית ושהלב שלך לא מדמם. את יכולה לחזור כשהם יאכזבו אותך".

לא מן הנמנע שהאלבום החדש של ג'וראדו, "The Horizon Just Laughed", שייצא בתחילת מאי, יהיה פסקול האביב שכבר עושה סימנים של כניסה לתחנה. זה שיר מתוכו והוא כמו כדור הרגעה מהמם. "אל תוותרי עלי אם אי פעם אעזוב את העיר הזאת, זה עצוב לראות שאהבה שלך לא מסתדרת".

אהבה היא מלאך שמחופש לתשוקה. לכבוד יום הולדתו ה-40 שחל בשבוע שעבר, מותר לספר שוב את סיפורו החמוד של אחד משירי התשוקה הסקסיים שנכתבו - Because the Night . פטי סמית הייתה מלכת משוררות הPאנק של ארצות הברית, מוזיקאית ואשה פורצת דרך, שב-1975 נכנסה להיסטוריה עם אלבום בכורה,"Horses" , שנחשב לאחד מהאלבומים המשפיעים של שנות השבעים ובכלל. דבר אחד לא אמור היה להיות לה, לפחות לפי התסריט שאיתו היא יצאה לדרך: להיט מצעדים.

את הגרסה הראשונה של השיר כתב בכלל ברוס ספרינגסטין, במהלך העבודה על אלבומו "Darkness on the Edge of Town", אבל הוא נטש אותו אחרי שלב המלודיה והפזמון. השנה היא 1977 והלוקיישן הוא אולפני הקלטות בלוס אנג'לס. ספרינגסטין הקליט באולפן אחד, פטי סמית באולפן אחר במורד המסדרון, עובדת על אלבומה השלישי ."Easter" ג'ימי אייבין משמש כמפיק בהקלטות שלה, ובמקביל כטכנאי בהקלטות של חברה לניו ג'רזי, ספרינגסטין. הוא משכנע את הבוס לתת את השיר לסמית. היא עצמה לא מתלהבת, אבל האגדה אומרת שבזמן שהיא מחכה באולפן לבן זוגה, דאז, ובעלה ואב ילדיה לעתיד פרד סמית - הגיטריסט של להקת MC5 - היא מתגעגעת מאוד וכותבת את המילים לבתים של השיר. הוא הופך ללהיט ענק. בספרה "Just Kids" סיפרה סמית שאחרי ההצלחה של השיר היא הסתובבה במנהטן עם חברה הטוב ובן זוגה לשעבר הצלם רוברט מייפלת'ורפ, והצלילים בקעו מחנות אחרי חנות. "פטי", הוא אמר לה, "התפרסמת לפני".

ספרינגסטין עצמו שחרר שתי גרסאות של השיר בהמשך: האחת בהופעה, עם המילים המקוריות שלו, ובהמשך באלבום"The Promise" עם המילים של סמית. גרסת הלייב שלו היא האהובה עלי, אבל השיר קיבל כבר חיים משלו וזכה לאינספור ביצועים וגרסאות כיסוי. ספרינגסטין ביצע אותו עם מייקל סטייפ, וגם עם בונו וסמית עצמה.