בסוף השבוע האחרון זכתה הסדרה הישראלית הטרייה "על הספקטרום" בפרס הראשון בתחרות הבינלאומית של פסטיבל Series Mania היוקרתי. היא תעלה לשידור ב-22.5, ועד אז - בסוף השבוע הקרוב יעלה כאן סרט אמריקאי בשם "העודף בשבילך", שעוסק בנושא דומה.
התסריטאית-במאית שלו, רייצ'ל ישראל, יצרה אותו בהשראת היכרותה עם קבוצת תמיכה לצעירים על הרצף האוטיסטי במרכז היהודי במנהטן. יחד איתם היא כתבה את התסריט והם גם מופיעים כבני דמותם בתפקידים הראשיים, והתוצאה היא הקומדיה הרומנטית הקצת אחרת הזו, שקטפה את הפרס הראשי בפסטיבל טרייבקה בשנה שעברה. לאחר מכן, "העודף בשבילך" ערך את בכורתו הישראלית בפסטיבל סרטים בערבה ובעקבות קבלת הפנים היפה שחיכתה לו שם, החליט מנהלו אייל שיראי להוציא אותו בהפצה מסחרית רחבה. אמנם בדרך כלל הוא לא מתעסק בהפצות שכאלה, אך הפעם ראה בהנגשת הסרט לקהל הרחב כשליחות.
אילולא היו הדמויות הראשיות חריגות בנוף ההוליוודי הקלאסי, אפשר היה לומר כי "העודף בשבילך" הוא קומדיה רומנטית שגרתית למדי, ברוחו של וודי אלן. גיבורו, דייוויד (ברנדון פולנסקי), הוא בן למשפחה עשירה, עם קשיים בתקשורת בינאישית ונטייה לספר בדיחות מחרידות ברגע הלא נכון. הוריו, כמו גם כל אחד אחר שפוגש בו, מתקשים לקבל אותו, אבל אז מגיעה צעירה בשם שרה (סמנתה אליסופון), עם בעיות משלה, והיא יוצאת איתו למסע עתיר גילויים פנימיים וחוויות חיצוניות, כולל אחת המעניקה לסרט הזה את שמו (גלו בעצמכם!).
"העודף בשבילך" מבוסס על סרט קצר בשם זהה של ישראל. זהו סרטה העלילתי הארוך הראשון, ולקח לה זמן רב לגייס את המימון הדרוש להפקתו. לכן, מה רבה היתה שמחתה בהקרנת הבכורה העולמית שלו במסגרת פסטיבל קרלובי-וארי, עת הקהל נעמד במשך יותר מאשר דקות כדי למחוא כפיים לה ולכוכבים שלה.
"כשאתה עובד כל כך קשה על משהו, אפשר רק לחלום על תגובה כזו", היא אומרת. "לאחר מכן, בהקרנות טרום-בכורה נוספות, באו אליי אנשים על הספקטרום או כאלה שיש להם ילד במצב הזה, וסיפרו לי בהתרגשות כמה שמחו לראות סוף כל סוף סרט שמעניק להם ייצוג יאות על המסך הגדול. עם זאת, אני לא חושבת שמדובר בסרט נישתי. אנשים מתחברים אליו גם אם אין להם חיבור אישי למציאות שמתוארת בו. במקרה זה, הוא מאפשר להם להכיר לראשונה לעומק עולם שלא הכירו קודם לכן. אני לא מומחית לאוטיזם, אבל התאהבתי בשחקנים ובדמויות שלי תוך כדי וזה מה שרציתי להעביר כאן. אם יש לי תקווה אחת, זה שהצופים ייצאו מהסרט כשהם אוהבים את הדמויות".
עד כמה הצעירים על הספקטרום איתם עבדת היו מעורבים בכתיבת התסריט? עד כמה היה מקום לאילתורים בצילומים עצמם?
"עיבדנו את התסריט ביחד למעשה. הייתי פוגשת אותם, מבלה איתם, לוקחת את החומרים וחוזרת הביתה לכתוב אותם, ואז שבה אליהם לעבד אותם וכך הלאה. כשהגענו לצילומים, הסיפור כבר היה מאוד מתוסרט ולא היה הרבה מקום לאלתורים, כי ממילא כתבנו את הדיאלוגים בצוותא".
במסגרת התסריט, דיוויד מספר רצף של בדיחות פוגעניות והכי לא תקינות פוליטית שיש, כולל הלצות על אנסים וכדומה. לא חששת לשלב אותן בסרט?
"הפוגענות של דיוויד היתה אספקט חשוב מבחינתי. לא רציתי להציג אף דמות כקדושה. הפגמים שלהן חשובים לא פחות מן המעלות. הבדיחות שדיוויד מספר הן חלק מן האישיות ומן הסיטואציה שלו. למה הוא מתעקש לספר אותן, למרות שכל הזמן מעירים לו על כך? אני לא יודעת, אני לא רוצה לנתח אותו, אבל כזה הוא, וקיוויתי שהקהל יבין שזה בא ממנו, לא ממני כיוצרת. לפי התגובות עד כה, אני חושבת שזה עובר".
ההורים של דיוויד בסרט מוצגים כמי שמתקשים לקבל את ההתנהלות שלו וההחלטות שלו. האם זה כך במציאות? האם כאלה הם ההורים של ברנדון, שמגלם אותו?
"לא, המשפחה של ברנדון חמה ואוהבת. את המשפחה בסרט כתבתי בהשראת חוויות מן המציאות, אבל על סמך אנשים אחרים שהכרתי וסיטואציות אחרות שחוויתי. אני חושבת שהורים לילדים על הרצף מנסים לדאוג שיהיו להם את החיים הכי טובים, ולפעמים קשה להם לעצור בשלב מסוים ולהגיד 'אוקיי, זה הילד שלי, זה מי שהוא ומכאן והלאה אני צריך לקבל אותו ואת מה שהוא רוצה לעשות'. קשה להם להפסיק להיות מגוננים ושתלטניים, אבל זה מתוך כוונות טובות".
שמרת על קשר עם השחקנים בסרט?
"כן, יצרתי חברויות נפלאות עם כמה מהם ואלה קשרים ששינו אותי כבן אדם. כבמאית, למדתי מהסרט הזה שאתה צריך להתאים עצמך לכל שחקן. לכל אחד ואחת מתאימה שיטה אחרת וגישה אחרת. הבנתי את זה כתוצאה מעבודה עם אנשים על הספקטרום, אבל אני חושבת שזה יהיה נכון בהמשך בכל פרויקט וזה בעצם השיעור הכי חשוב שקיבלתי פה".
סגנון הבימוי שלך נטורליסטי ומשוחרר. מה עמד מאחורי זה?
"עבדתי עם שתי מצלמות, כי רציתי לתת כמה שיותר מרחב נשימה לתצוגות המשחק ולמנעד הרגשות שייצאו מהשחקנים. בגלל שהכל היה כל כך טבעי ואורגני, דאגתי לצלם הכל משני כיוונים שונים כי ידעתי שיהיה קשה לשחזר את הקסם של הפעם הראשונה גם בפעם השנייה. השיטה שלי היתה לבדוק קודם כל את הלוקיישנים ולהתכונן אליהם היטב, כדי שאהיה מוכנה לכל האפשרויות ברגע שאני צועקת 'אקשן' וככה ללכוד את המציאות של הדמויות בצורה הטובה ביותר".
אני מניח שההצלחה של הסרט פתחה לך דלתות.
"כן, לשמחתי. אני מפתחת כל מיני פרויקטים, אבל החשוב לי ביניהם הוא סדרת טלוויזיה שעוסקת בעולם הזה, של בוגרים על הרצף. יש בו הרבה מה לחקור ואני נרגשת לקראת האפשרות להתעמק בו".
לסיכום, אני לא יכול להתעלם מן העובדה שאני מדברת עם במאית בשם רייצ'ל ישראל על סרט שיוצא בישראל.
"אני גאה ושמחה שהסרט יוצא בישראל, יש לזה הרבה משמעות מבחינתי. בעלי ואני מגדלים את ילדינו כיהודים גאים וגם מאוד רצינו לבוא לארץ לבכורה. לצערי זה לא יצא לפועל, אבל ברנדון וסמנתה באו ואני יודעת שזו היתה חוויה מבחינתם. שניהם יהודים גם במציאות ולכן לא ראיתי שום סיבה לשנות את זה בתסריט. הכרתי אותם בקהילה היהודית במנהטן שזה עולם מאוד ספציפי, ואם הייתי מכירה אותם בעולם אחר - זה היה סיפור שונה עם דמויות שונות".