The Meat Puppets - Up On The Sun
השילוב של ההרמוניות הקוליות המושלמות שלהם גורמים לסאונד הגיטרות חסר הפשרות של ה-Meat Puppets להישמע פורץ דרך. תחושה של חלום עם ליריקה שנשמעת כמו זרם של תודעה, ופריטה על הגיטרה עם מטבע של פזו מקסיקני במקום מפרט, גורמים לאלבום להישמע כאילו המדבר באריזונה התחיל לדבר.
The Violent Femmes - Never Tell
ה-Glass Onion (של הביטלס) אבל של הדור שלי. השלווה והטירוף מאחורי הפסיכולוגיה של גורדון גאנוס מקבלים ביטוי לוחמני ביותר. ההפקה מרובת השכבות וחטיבת הקצב שנשמעת כמו להקת רחוב, לוקחות את המושג "פולק" כמה עשורים קדימה.
X - Under The Big Black Sun
הסולנית אקסנה קרבנקה הגדירה מחדש את סגנון ה"אמריקנה" עם השירה הספק מקוננת-מתאבלת שלה.
Mission of Burma - Mica
כשאנשים מדברים או לא יכולים שללא לדבר רק בשפת האם שלהם, אתה מרגיש ויודע את זה מיד. יש דברים שצריכים להיאמר, ו-Mission Of Burma ידעו איך להגיד את זה.
Robert Johnson - Crossroads Blues
הצמתים בחייו של רוברט ג'ונסון הפכו למיתולוגיה שהשפיעה על המוזיקה שלנו עד היום. כולנו בחיים בצמתים, מי אלוהים ומי שטן אפשר לדעת רק דרך המוזיקה של רוברט ג'ונסון.
The Raincoats - Shouting Out Loud
מעט מאד להקות מסוגלות להעביר כיום מסרים של העצמה נשית, ה-Raincoats עושים את זה בצורה אלגנטית ופורצת דרך ממש.
Slint - Good Morning Captain
מקדימים את זמנם וללא שמץ של שחצנות, Slint זה מה שקורה כשלילדים אכפת ממוזיקה בלי לדעת למה.
Myrah - Left Banke
כשמורכבות וקונפליקטים בועטים בקרביים של המאזין ללא התנצלות מוקדמת. במילים אחרות, איכשהו התנועות המוזיקליות הבלתי נגמרות והאקורדים המסתוריים חולפים מבלי ליצור תחושה לא נעימה. אני מסוגלת לשמוע את השיר הזה אלף פעמים ועדיין לא לגמרי אצליח לנתח את האימפקט שלו.
Pixies - Caribou
שמעתי את זה בפעם הראשונה כשהלהקה שלי Throwing Muses והפיקסיז הופיעו ביחד במועדונים בבוסטון כשהיינו טינאייג'רים, ועד היום זה עדיין אחד מהאלבומים המועדפים עלי ביותר.
קריסטין הרש תופיע בזאפה תל אביב ב-14 ביוני, עם מופע פותח של נעם רותם.