פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "עולם היורה: נפילת הממלכה" מבהיר למה סדרת סרטי הדינוזאורים כל כך מצליחה

      לפעמים סוחף וקסום, לעתים משמים וסתום: הפרק החדש בסדרת "היורה" אינו אחיד ברמתו, אבל עדיין מצליח להסביר למה קהל צופי הקולנוע ממשיך להתלהב מדינוזאורים כבר 25 שנה

      "עולם היורה: נפילת הממלכה" מבהיר למה סדרת סרטי הדינוזאורים כל כך מצליחה
      דירוג כוכבים לסרטים - 2.5 כוכבים (יח"צ , שי ליברובסקי)

      סטיבן ספילברג יישאר לעד השם המזוהה ביותר עם סדרת "פארק היורה". אך למעשה, ארבעה במאים שונים כבר הספיקו לעבוד בה. הקולנוען המהולל עמד מאחורי שני הפרקים הראשונים שלה, ובהצלחה עצומה, אבל את השלישי והמוצלח פחות ביים ג'ו ג'ונסטון. לפני שלוש שנים הגיע הגלגול המחודש, "עולם היורה", שהפך במפתיע לאחד הסרטים הקופתיים בכל הזמנים, ואותו כבר ביים קולין טרוורו.

      בסוף השבוע, עלה לאקרנים ברחבי העולם ובישראל הפרק החמישי בסדרה, "עולם היורה: נפילת הממלכה", וגם בו יש נהג חדש על ההגה. הפעם מדובר בחואן אנטוניו באיונה, ואף שעבודתו אינה מלוטשת או מושלמת, היא לכל הפחות מאששת את ההנחה שיש כזה דבר מגע יד אישי של במאי, ושיש לו השפעה כלשהי על התוצאה הסופית - אפילו כשמדובר בתוצר כל כך תעשייתי על פניו.

      באיונה בסך הכל בן 43, ובאמתחתו רק שלושה סרטים עלילתיים באורך מלא - "בית היתומים" דובר הספרדית ו"הבלתי אפשרי" ו"שבע דקות אחר חצות" שעשה באנגלית. הם שונים זה מזה, אבל אפשר על רגל אחת לסכם כי כולם מציגים מציאות אפלולית כפי שהיא נחוות גם או בעיקר בעיניים של ילד או ילדה. כמיטב המסורת של הבמאי, כך עושה גם "עולם היורה: נפילת הממלכה", שבחלקים מסוימים ממנו, והטובים שבהם, הוא יותר אגדת ילדים אפלה מאשר להיט דינוזאורים.

      עולם היורה: נפילת הממלכה (יח"צ , טוליפ מדיה)
      יותר אגדת ילדים אפלה מאשר להיט דינוזאורים. מתוך "עולם היורה: נפילת הממלכה" (צילום: יח"צ)

      לא נפרט יותר מדי על עלילתו העמוסה והמסורבלת של הסרט: גם כדי לא לעשות ספוילרים, גם מפאת קוצר היריעה, וגם כי ממילא היא מטופשת ומופרכת. נאמר רק כי בתחילת הדרך, "עולם היורה: הממלכה האבודה" אמנם ממשיך מן המקום בו הקודם הפסיק, ועם אותן דמויות ראשיות. כלומר, הוא מתרחש בפארק הנטוש, בו התפרצות הר געש עלולה להשמיד אותם דינזואורים שנותרו בשטחו, ומתאר כיצד כוכבי הפרק הקודם, אוון וקלייר (כריס פראט ובריס דאלאס הווארד), שהקדישו את חייהם ליצורים האלה, יוצאים להצילם.

      אך בשלב מוקדם יחסית, מוקד העלילה עובר למקום אחר: אחוזתו של בנג'מין לוקווד הקשיש, מי שהיה שותפו של מייסד הפארק המקורי ומהוגי היוזמה לשבט דינזאורים. הוא עצמו לא כל כך רלוונטי לסרט זה, כמו שתי דמויות שבצדו: יד ימינו, שמגלם אותו שחקן בריטי (רייף ספאל) הלובש חליפה ולכן ברור לנו מיידית כי הוא יהיה הנבל; ונכדתו מייזי, בגילומה של התגלית איזבלה סרמון, שזה תפקידה הקולנועי הראשון.

      אחוזות הן תמיד סימן מבשר רעות בקולנוע, וגם כאן כמובן שהמעון רחב הידיים ישמש כר פורה לתכסיסים מסמרי שיער, הקשורים בשימוש לא הגון בדינזאורים לצורך ייצור נשק חדשני (ואבסורדי) והפקת רווחים. מובן גם שהמזימות הללו ייצאו משליטה ויובילו לרצף אירועים מסויטים, שאת חלקם המשמעותי נראה דרך עיניה מלאות ההבעה של הילדה.

      באותם קטעים, באיונה ממחיש את היותו תלמיד נאמן של מורהו הרוחני, ספילברג. הוא מצליח לגרום לצופים כולם להרגיש כמו ילדים החוזים בפלאות ובזוועות דרך חלון חדר השינה שלהם, ויוצר באופן אפקטיבי ומיומן רגעים מרשימים של קסם קולנועי. הצרה היא, שיש בסרט המגושם והארוך (שעתים ועשר דקות) גם הרבה אלמנטים אחרים, והם הרבה פחות מוצלחים.

      רשימת מלאי קצרה: הפתיחה מתמשכת, נמרחת ולא מוצלחת; במהלכה וגם בהמשך, אנו מתוודעים לשלל דמויות משנה מיותרות - למשל, דמות של מדענית היפסטרית ממוצא היספני ושל מדען חנון שחור עור, שנדמה כי קיימות רק כדי לסמן וי על הצורך התקין פוליטית של שוברי קופות עכשוויים לייצג צעירים מקבוצות אתניות שונות; משבצת האיש הרע שייכת לא רק ליד ימינו של בעל האחוזה, אלא מתפזרת בין כמה מנוולים אחרים וגנריים עוד יותר; והמזימה שעומדת במרכז הסרט מופרכת גם במושגים של להיט קיץ הוליוודי, ויורדת כאן לפרטים מיותרים והזויים, שנראו כאילו נכתבו בהיסח דעת בידי תסריטאי שמיהר לאנשהו, למשל במשפטים כמו - "ועכשיו מגיע סוחר הנשק הסלובני".

      עולם היורה: נפילת הממלכה (יח"צ , טוליפ מדיה)
      לא בתמונה: סוחר הנשק הסלובני. מתוך "עולם היורה: נפילת הממלכה" (צילום: יח"צ)

      בקיצור, "עולם היורה: הממלכה האבודה" הוא סרט לא אחיד. לעתים אישי, יפה, סוחף ומבטיח - ולפעמים ממוסחר, סתמי, משמים ומאכזב. לזכותו ייאמר כי הוא אמנם נע בין שני הקצוות הללו לאורך כל הדרך, אך ברגעי השיא, יודע להתקרב לקצה החיובי יותר.

      דבר נוסף: אם מישהו עוד לא הבין איך זה שסרטי דינוזאורים זוכים להצלחה כה גדולה ומתמשכת בחצי היובל האחרון, "עולם היורה: הממלכה האבודה" מבהיר את הסיבות לכך. מצד אחד, הוא מעלה את הקהל על רכבת שדים קולנועית, אך מצד אחר, היא לא באמת מפחידה לרגע, ואין בה שום אלימות גרפית רצינית, ובטח שלא מיניות. כלומר: הצפייה בו מתאימה לכל גיל, מה עוד שיש בה קצת נגיעה בשאלות מדעיות ואתיות סביב שאלת השיבוט, כך שהיא מספקת גירוי אינטלקטואלי קליל לקהל בוגר.

      נוסף לכך, בניגוד להרבה להיטים מן השנים האחרונות, שמצריכים היכרות מוקדמת עם חוברות קומיקס וכיוצא בכך, "עולם היורה: הממלכה האבודה" לא כזה. כיוון שהרקע המדעי שבו ממילא אינו אלא ממבו-ג'מבו, ידע מוקדם לא יעזור, אולי אפילו רק יזיק, והצפייה בו ניצבת כחוויה שיווניות לכל אחד ואחת. אפשר, אם כך, לצפות לעוד הרבה סרטי המשך, והשאלה היחידה היא איך תהיה עבודת הבימוי בהם.

      עולם היורה: נפילת הממלכה (יח"צ , טוליפ מדיה)
      לפעמים, גם ספילברג היה גאה. מתוך "עולם היורה: נפילת הממלכה" (צילום: יח"צ)
      עולם היורה: נפילת הממלכה (יח"צ , טוליפ מדיה)
      צפו לעוד הרבה סרטי המשך. מתוך "עולם היורה: נפילת הממלכה" (צילום: יח"צ)
      עולם היורה: נפילת הממלכה (יח"צ , טוליפ מדיה)
      סופרים את הכסף. מתוך "עולם היורה: נפילת הממלכה" (צילום: יח"צ)