פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יפים בוורוד: "באהבה, סיימון" מוסיף טוויסט גאה לז'אנר סרט הנעורים האמריקאי

      סרט הנעורים ההוליוודי הראשון שמציב במרכזו תיכוניסט גאה אינו יצירת מופת, והוא גם מצוחצח וחמוד מדי - אך בכל זאת, שווה לראותו ואי אפשר לבטל את ערכו

      יפים בוורוד: "באהבה, סיימון" מוסיף טוויסט גאה לז'אנר סרט הנעורים האמריקאי
      דירוג כוכבים לסרטים -3.5 כוכבים (עיבוד תמונה)

      כמעט בכל קומדיית נעורים אמריקאית יש גלריה קבועה של דמויות. אחת מהן, היא זו של החבר ההומו: ידידה הטוב ביותר של הגיבורה, שהמאוויים המיניים שלו מנוטרלים לחלוטין, וכל תפקידו לחלק לגיבורה עצות בתחום האיפור וההלבשה, כדי לסייע לה לכבוש את יקיר לבה. בדרך כלל, הוא גם מעריץ של הסמיתס.

      בסרט הנעורים הטרי "באהבה, סיימון" יש גם כן את אסופת הדמויות האופיינית לז'אנר, ואת שאר הקונבנציות שלו: הגיבורים חיים בפרברים, יושבים בקפיטריה או בדיינר, מעלים יחד הצגה במסגרת חוג דרמה בתיכון וכיוצא בכך. כמו כן, גם פה יש דמות של נער שנמשך לבני מינו, אלא שלשם שינוי - הפעם התיכוניסט ההומו לא ניצב בשולי העלילה, כחבר הנפש של הגיבורה ותו לא, אלא עומד במרכז העניינים. לאורך כל הדרך, התסריט מתמקד בתהליך יציאתו מהארון, ובמסע החיפושים הרומנטי שהוא מנהל אחר החצי השני שלו.

      "באהבה, סיימון", אם כך, ניצב כסרט הנעורים ההוליוודי הראשון שמציב במרכזו נער גאה, דבר שאינו מובן מאליו גם בתעשיות קולנוע אחרות: בישראל, למשל, ראינו קמצוץ סרטים על נערות לסביות, והיו גם כאלה שעסקו בחיילים הומואים, אבל עוד לא חזינו בתוצר מקומי שיציב בקדמת הבמה תיכוניסטים שכאלה.

      באהבה, סיימון (יח"צ , פורום פילם)
      תשובת 2018 לסרטי ג'ון יוז. מתוך "באהבה, סיימון" (צילום: יח"צ)

      כך או כך, מובן שפריצת הדרך של "באהבה, סיימון" משכה לעברו תשומת לב רבה. הוא הופץ בארצות הברית כבר לפני כארבעה חודשים, עורר דיבור סביבו, רשם הישגים קופתיים מרשימים, נהנה מביקורות מעולות ואיכשהו, למרות שבימינו כולם מחרחרים ריב, גם לא הצית שום מחלוקות יוצאות דופן.

      בסופ"ש האחרון, "באהבה, סיימון" עלה סוף כל סוף גם בארץ, וכך התאפשר לצפות בו ולגלות כי התגובה הזו היתה במקום: אמנם, לא מדובר בקלאסיקה מונומנטלית, אבל זהו סרט ראוי.

      בתחילה, נראה שלא כך יהיה המצב. המערכה הראשונה של "באהבה, סיימון" נופלת בכל המלכודות והקלישאות האפשריות. יש בה שימוש יתר בכל אלמנט אפשרי: אזכורים אינסופיים לתרבות פופולרית עכשווית, מ"משחקי הכס" ו"האמריקאים" ועד ג'סטין ביבר וכריסטיאנו רונאלדו, כדי להבהיר שהסרט תופס את רוח הזמן ומדבר בקולו של דור; שימוש מאולץ ושגוי בפסקול, עם מוזיקה שמקשטת כל סצנה וסצנה כמו שמן כמהין במסעדה כושלת; וכמובן, גם רצועת קריינות מעיקה שהופכת את הפתיחה כולה למגושמת ומסורבלת.

      אך עם הזמן, הסרט נהיה פחות מנייריסטי ויותר מורכב ומעניין, והוא הולך ומשתפר עד הסיומת המספקת. ככל שהעלילה מתקדמת אנו מבינים למה סיימון, הנער שבשמו נקראת הדרמה הזו, כל כך מהסס להודות בזהותו המינית. היותו נער פופולרי במיוחד, כמו גם העובדה שהוריו אוהבים ומחבקים, לא מקלה עליו אלא רק מקשה, שכן הוא מפחד לאכזב את סביבתו האוהדת בכך שלא ימלא את ציפיותיה ולא יתיישר לפי האידיאלים שלה. הגיבור חושש לתסכל את אביו המשוכנע כי המחשב שלו גדוש בתמונות של ג'יגי חדיד; את כל חברותיו לספסל הלימודים שמאוהבות בו; ובאופן כללי, את כל תרבות הפרברים הבורגנית שמקיפה אותו, ובטוחה כי הוא בדיוק כמו אותם גיבורים שאנו רגילים לראות בסרטי נעורים.

      באהבה, סיימון (יח"צ , פורום פילם)
      בלי שירים של הסמיתס. מתוך "באהבה, סיימון" (צילום: יח"צ)

      נוסף לקונפליקט הזה, מתווספת לסרט מורכבות וקצת אפלוליות בשעה שהגיבור מוצא עצמו בסיטואציה לא נוחה, המאלצת אותו לעשות דברים איומים. הוא נסחט בידי מקורב המאיים לחשוף את סודו, ובתמורה לשתיקתו נדרש לסייע לו בתככיו הרומנטיים, ולשם כך לשחק בלבם של חבריו וחברותיו ולבחוש בחייהם האישיים. בזכות כך, סיימון הופך בעינינו מסתם קריקטורה מלוקקת ומושלמת לדמות שלמה ועגולה הרבה יותר, שמסוגלת להיפגע אך גם לפגוע.

      את סיימון מגלם ניק רובינסון, שפניו לא רק יפות תואר ופוטוגניות אלא גם משלבות קשיחות ופגיעות ולכן מושלמות לצורך העניין. מקיפה אותו להקת כישרונות צעירים, שכרוח הימים יש בה גיוון אתני, ובולטים בה קתרין לנגפורד מ"13 סיבות", ואלכסנדרה שיפ, שכבר הפכה לחלק אינטגרלי מן העולם הקולנועי של "אקס-מן" ונחשבת בצדק לאחת ההבטחות הגדולות בהוליווד. את הוריו מגלמים ג'וש דוהאמל וג'ניפר גארנר, ולשניהם ניתנים כאן מונולוגים בהם יש יותר מטען דרמטי מן התפקידים אליהם הורגלו באחרונה.

      את הסרט ביים גרג ברלנטי, שבזמנו עבד עם דוהאמל בדרמה הרומנטית הלא מוערכת דיה "חיים כמו מכירים". היוצר הוותיק, שעשה לעצמו שם ב"דוסון קריק", יודע את העבודה וגם כאן מגיש סרט שנון, מצחיק לעתים ונוגע לפרקים - אם כי לא תמצאו פה דיאלוגים מבריקים, שאר רוח מיוחד או התעלות רגשית.

      באהבה, סיימון (יח"צ , פורום פילם)
      פנטזיה ליברלית מצוחצחת. מתוך "באהבה, סיימון" (צילום: יח"צ)

      התלונה העיקרית, די כצפוי, היא שהלהיט החמוד הזה מעט חמוד מדי. הוא נקי וסטרילי לחלוטין, אפילו עוד יותר מ"קרא לי בשמך", שגם נגדו הושמעה תרעומת דומה (כולל מצד התסריטאי עצמו!) בשל היעדר סצנת סקס בין שני הגיבורים. במידה מסוימת, "באהבה סיימון" ניצב כמעין פנטזיה ליברלית נינוחה ומצוחצחת, המתרחשת בתוך בועה של צמר גפן מתוק.

      אך גם כך, אי אפשר לבטל לחלוטין את ערכו של הסרט. כוחו מוגבל אמנם, אבל בהחלט קיים, ואם יש בו כדי להקל ולו על נער אחד את היציאה מן הארון, הוא כבר עשה את שלו.

      באהבה, סיימון (יח"צ , פורום פילם)
      תמצאו כאן את כל הקונבנציות של סרטי הנעורים, כולל בסצינות האוכל. מתוך "באהבה, סיימון" (צילום: יח"צ)
      באהבה, סיימון (יח"צ)
      גיוון אתני, כרוח הימים. מתוך "באהבה, סיימון" (צילום: יח"צ)
      באהבה, סיימון (יח"צ , פורום פילם)
      יש אפילו אזכור לרונאלדו. מתוך "באהבה, סיימון" (צילום: יח"צ)
      באהבה, סיימון (יח"צ , פורום פילם)
      מבית היוצר של "דוסון קריק". מתוך "באהבה, סיימון" (צילום: יח"צ)
      באהבה, סיימון (יח"צ , פורום פילם)
      בסך הכל, יפה. מתוך "באהבה, סיימון" (צילום: יח"צ)