בעידן שבו יוצרי טלוויזיה הם ז'אנר בפני עצמו, מה שהם אומרים על הסדרה שהם יוצרים חשוב לפעמים יותר מהסדרה עצמה. כבר לפני שש שנים ניכסה לעצמה נטפליקס את ג'נג'י כהן מ"העשב של השכן", שבתמורה ניפקה עבורה את "כתום זה השחור החדש" - אחת הסדרות הנצפות ביותר של שירות הסטרימינג הזה. נטפליקס שומרת את נתוני הצפייה שלה במזוודה נעולה עם שלשלאות ושומר ראש צמוד, כך שהעובדה שאנחנו בכל זאת יודעים את זה מעל כל צל של ספק רק מעידה על גודל ההצלחה.
אבל משהו רע עבר על "כתום" בשנה שעברה, עד כדי כך שכהן עצמה הודתה כי העונה החמישית הרגישה כמו פאן פיקשן (עלילות חובבניות שנכתבות לרוב על ידי מעריצים) וכי נטישה של חלק גדול מהתסריטאים המקוריים הובילה לעונה משתרכת, מאולצת ולא אמינה שהכריעה צופים רבים. וג'יזס, זה היה מייגע. בתגובה, רק שני תסריטאים קיימים נשכרו מחדש לעבוד על העונה השישית, והמטרה הייתה ברורה: להוכיח שהיצירתיות לא נחנקה בין כותלי הכלא. בכל זאת, יש לפחות עוד עונה אחת בחוזה.
העונה השישית הזו עלתה במלואה בסוף השבוע (גם כאן ב-HOT), ובואו נראה אם הצליח לה. קודם כל, בניגוד לחמישית שעלילתה נפרשה בצורה גימיקית על פני שלושה ימים בלבד כדי לתאר בפרוטרוט את מרד האסירות הגדול בכלא ליצ'פילד, השישית חוזרת לנרטיב נורמלי שלא תלוי בזמן כדי להתמודד עם תוצאות המרד הזה, אז כבר וי גדול. כמו כן, ומבחינה הגיונית, אף אחת מהאסירות שהשתתפו במרד לא חוזרת לכלא הישן, שהוא כלא ברמת אבטחה נמוכה עם חצר וגינה ותרנגולות וחדר יוגה, והן מפוזרות בבתי כלא שונים, מה שהבטיח גם שינוי לוקיישן וגם ריענונים בקאסט, אז עוד וי.
אלא ש"כתום" בחרה בדרך הקלה והכניסה 90 אחוז מהדמויות המוכרות בדיוק לאותו כלא ליצ'פילד - פשוט לאגף הסגור, שמתברר שהיה שם ליד לאורך כל הזמן הזה. במשך חמש עונות, שש מאות ומשהו אסירות נוספות חיו במבנה אחר סמוך, תחת אותה הנהלה ואותם סוהרים, ואנחנו רק שמענו וראינו מדי פעם את הצינוק. בסדר. שאר הדמויות אגב נעלמו לחלוטין, אבל בסדרה שתמיד היו בה יותר מדי מהן, אפשר לחיות בשקט בלי שומן עודף, ואת רובן כבר ממילא שכחתם.
הנה מה שעובד בעונה החדשה: כבר בהתחלה האסירות נחקרות בנוגע לאירועי המרד ומוכרחות להלשין אחת על השנייה ולדחוף זו את זו אל תוך פסי הרכבת כדי לא לקבל החמרה בעונש. בניגוד לגישה הצדקנית שאפשר למצוא בתסריטים אמריקאים, רובן אשכרה עושות את זה, מה שפותח מאוחר יותר פתח לעלילות של נקיפות מצפון ויריבויות חדשות. כמו כן, החלוקה מחדש לאגפים מבטלת (לפחות בהתחלה) את הקבוצות האתניות הישנות ויוצרת דינמיקות חדשות בין דמויות שמעולם לא היה ביניהן קשר עד כה - "כמו ב'מועדון ארוחת הבוקר', ילד אחד מכל קבוצה בבית הספר" - וזה נחמד. מי חשב שפלאקה וסידני יכולות לייצר באנטר טל-ואביעדי, או שפרידה, קרייזי אייז ודוגט יובילו פארודיה על עלילה בלשית נוסחתית.
כמו כן בגזרה הטובה: הפלשבקים הפרקיים צומצמו למינימום ההכרחי, ורובם באופן מפתיע דווקא מצליחים למסור מידע חדש ורלוונטי שכדאי, ולא ממש הייתה דרך אחרת, לדעת. למעט בדיסון החד ממדית, האסירות החדשות לא מעיקות (ואלוהים יודע שהסדרה זו יכולה להתקיף בנחיל שלם של דמויות משנה מטופשות), ו"כתום" ממשיכה לשלב באופן אורגני ונכון את אלדיה, ששוחררה מהכלא כבר לפני שתי עונות אבל עדיין מתערבבת בו ומצליחה להכניס בצורה אגבית אך הגיונית את העולם החיצון. זה בהחלט מבשר טובות לאור סוף העונה.
הבעיה היא שיש הרבה יותר דברים שלא עובדים, ובראשם חוט השדרה של העונה, קרול ובארב שאמורות להיות צמד הנבליות החדשות. מדובר באחיות שנכנסו לפני כ-50 שנה לכלא כי רצחו את אחותן הקטנה, רק משום שהיא מתעמלת אמנותית שגרמה למשפחתה לעבור מקום מגורים שוב ושוב עקב תחרויות בהן השתתפה, ובעולם של "כתום" זה נחשב הגיוני אמין.
יותר חמור מזה הוא שהאחיות הללו מציתות עלילה אנטיקלימקטית ולא מקורית בעליל של מלחמת כנופיות בין אגפי הכלא, במסגרתה דמויות מוכרות משתכנעות תוך סצנה להצטרף לכנופיה ולרצוח זו את זו כלאחר יד, למרות העובדה שלפני עשרה ימים הן ישבו ביחד לצהריים. בכלל, הקלות שבה רצח והיחס אליו מוצגים בעונה הזו היא אבסורדית ושרירותית, וזה צורם. כי למרות ש"כתום" מוגדרת כקומדיה, היא מעולם לא הייתה קריקטורה. נדמה כאילו המעבר ללוקיישן של בית סוהר סגור "כמו בסרטים" גרם לתסריטאים לשלוף כל קלישאת כלא שעד כה לא היו יכולים להשתמש בה, להעביר אותה בפילטר של הומור יבש, לזרוק על המסך ולהוסיף מוזיקת רקע קלילה.
יש עוד: בתחילת העונה נעשה ניסיון מוזר לייצר מתח בנוגע לגורל דמותה של אלכס, למרות שלורה פריפון מופיעה בקרדיטים ואף פרסמה אינסטגרמים מהסט, אז למה? כמו כן, פייפר ואלכס - יש מישהו שעוד מתעניין בהן וברומן שלהן? למה אי אפשר היה להקדים את מה שקורה איתן בפרק האחרון ולשחרר אותנו מזה? אפרופו דמויות שמיצו את עצמן, ועם כל הכבוד לפסלונים של אוזו אדובה, התפרצויות הזעם והחרפון הכללי של קרייזי אייז מצדיקים צינוק למשך כל שאר הסדרה, והעובדה שהשטות האנקדוטית שבין פיגרואה לקפוטו נמשכת ואף מתעצמת היא רק הוכחה לכך שאין מה לעשות איתם. אם כבר תלונות, יש עניין לא ברור עם הטיימליין - אם לפייפר נותרו עוד 9 חודשים בכלא (מתוך עונש מאסר של שנה וחצי שהחל ב-2013), איך זה הגיוני שיש פתאום רפרנסים לטראמפ, MeToo ו-Black Lives Matter? אמנם כהן הקדימה ואמרה שלא אכפת לה מזמנים, אבל בכל זאת - זה רק מחריק יותר את כל הספינה.
"כתום זה השחור החדש" ניסתה להמציא את עצמה מחדש ולהצדיק את זה שהיא עדיין עמנו, ואולי אם היו לה עשרה פרקים במקום 13, ואם האורך היה מתקזז לחצי שעה, זה היה עובד טוב יותר. העונה השישית היא שילוב לא אחיד של מרץ מחודש עם עייפות החומר, ולמרות שיש בה רגעים מצדיקי צפייה, די ברור שהברק המקורי כבר השתחרר על התנהגות טובה. לומר שהסדרה הזו צריכה להסתיים זה מיותר כי כאמור, העונה השביעית היא כבר עובדה מוגמרת לפחות שנתיים וידענו למה אנחנו נכנסים, אבל ג'נג'י, נטפליקס, בואו נסיים אחריה?
