החיילת רבקה זוהר מעכו, נצר למשפחת זינתי הענפה מפקיעין, עשרות דורות בארץ, הצליחה להתמודד עם יופיין המתחנחן של בנות להקת חיל הים של שנות השישים ואפילו עם פרסונה מפעימה בשם רבקה נחום, לימים ריקי גל. בלי נתונים חיצוניים מעוררי השתאות הצליחה רבקה זוהר לשדוד מבנות להקת חיל הים של השנים שופעות הלהיטים האלה את רוב הסולואים, בזכות קולה הנפלא, כישוריה הדרמטיים והפרשנויות המרשימות שמיתרי מפץ-הזכוכית שלה העניקו לשירים. מעניין שדווקא עלמה כמותה, מלח הארץ, רגב מרגבי האדמה, בחרה בחיל הים. אבל להזכירכם, גם הים היה לגמרי שלנו: "ואוי ואבוי לו למי שייגע במים הטריטוריאלים שלי", שר שלמה ארצי בן ה-19 באמבטיה, בבגד ים שעד היום הוא מבקש לשווא לשכוח. ניכר שהאפיל של שלמה ארצי דרש כנראה גם כוכבת נשית כדי לאזן את תמונת החיילים במדים לבנים וצחים.
רבקה זוהר המשיכה לדהור על הכוכב שלה גם באזרחות, פסטיבלי זמר ("זמר שלוש התשובות" הידוע גם כ" אם צריך אקרצף רצפות"), הפקות יוקרה במונחי התקופה (דיר חומעש, שירי החומעש המפורסמים של איציק מענגר, "אירמה לה דוס", ו"צץ וצצה", המוקדשת לשירת החולין הצבעונית של אלתרמן), וכמובן השיר הכי יפה בכל העולם כולו, "על כפיו יביא", 1969. בין 69' ל-74' הוציאה שני אלבומים שמופיעים עכשיו לראשונה על גבי דיסק, עם בונוסים שמכהנים דווקא בתפקיד מהופך והופכים לעיקר, ובלעדיהם התקליטים ישמעו מעט תפלים וילדותיים.
בהאזנה ראשונה נשמע אלבום הסולו הראשון של זוהר כמו אלבום של שירי ילדים מתוקים. יש בו גם שירי אהבת מולדת נסערים ושירים שמגובים בסיפורים תנ"כיים מרגשים. ההיצמדות של זוהר לדמויות תנ"כיות אינה רק תוצאה של השתתפותה ב"שירי החומעש" של איציק מענגר, אותה הפקה מצמררת שהעבירה את כל גיבורי התנ"ך לשטעטעל של המאה ה-19. זוהר משתמשת בדמויות מיתיות, אולי כיוון שמשפחת זינתי מפקיעין הפכה גם היא למיתוס וזוהר מרגישה צורך להצדיק אותו ואת היותה לחמניה טריה וממולחת הראויה לתואר "מלח הארץ" ו"יהלום בשושלת". אפילו בהפקה החו"לית הנוצצת למחזמר "אירמה לה דוס" מאמצת רבקה זוהר סגנון של פיתוי תנכ"י, ונשמעת סקסית יותר מכל אירמה לה דוס אפשרית שתתעקש על צרפתיות מתקתקה. אפשר רק לקנא ביכולות הפיתוי שלה, שנשענות על שיר השירים ולא על מורשת של בורדלים צרפתיים וניחוח צפרדעים באושות.
ב"סבתא רבקה", שאמור לסמן איזו בגרות והבשלה אחרי האקלקטיות של האלבום הראשון, אבל נשאר אקלקטי להפליא כמו קודמו, מצאתי להפתעתי את הגירסה המוקדמת של "בטי בם", השיר האהוב והעצוב של אריאל זילבר. גירסת הבתולין שלו היא שיר ערש תמוה, שרק מצדיק את מה שתמיד נהגתי לומר: אריאל זילבר כותב את אותו שיר ילדים יפהפה כבר 30 שנה. מצחיק לשמוע את "בטי בם" הופך לשיר על זאבים וכיפות אדומות ("אמר לה הזאב, אותך אני אוהב/ היא אמרה לו טפוי, הרי אתה נשוי". נו, תשתלו את זה באדמה המוכרת של "בטי בטי בם, אוהבת את כולם").
אתם מצפים לשמוע מבחורה בת עשרים וחצי שירים על החיים שלה? על החלומות והתקוות והציפיות שלה? תשכחו מזה. תשמעו ארבעה שירים על הגר, ואף לא שיר אחד על לבטי הגלות הממשמשת ובאה של רבקה זוהר, שום שיר שיש בו התבוננות פנימית מסוימת, גם לא שימוש בקול הסירנה המפתה שלה, שיכול לייצר רגעים גדולים של רוקנרול מיני, עז וסוער, שיכול להכריע גם את זה של גברת רותי נבון או ריקי גל. רבקה זוהר בחרה להישאר אדונית השכול ("בן יפה נולד" של אהוד מנור), להיצמד לחיינדלעך של סיפורי התנ"ך ולשירי אהבה איומים ומביכים לארץ ("ריח תפוז וריח ים/ איזה מקום נחמד וחם/ ארץ ישראל אוי תודה לאל שאנחנו כאן").
נהניתי להתמודד עם הטקסטים של אלתרמן, שיש בהם מיזוגניה ("זמר שלוש התשובות"), אקזוטיקה של הגזע (יש שיר על חמוריקו, ואחריו על אחד, תימניקו), ורגעים של יופי שלא פוגם בפוליטיקלי קורקט ("אוריאנה" הנפלא) ובדיסקורס של המאה החדשה. השיר היחיד שיכול ללמד משהו על רבקה זוהר העלמה הצעירה הוא "בת הרב", שעשתה עיניים למלצר והפכה לקוץ בלב הכפר. יש בו נבואה, והוא היחיד בשני האלבומים שאפשר לספר מתוכו את סיפורה של רבקה זוהר עצמה. העיסוק בדמותה של הגר גם הוא מאפשר בדיעבד התבוננות בדמות תלושה שנגזרה עליה גלות, דמות שזוהר עצמה תגלם בימיה הקשים בארצות הברית.
רבקה זוהר מתגוררת היום בארץ עם המורה הרוחני שלמה קאלו, נמנעת מלהופיע, ויש לי תחושה מרה שהיא כבר אינה שרה בפומבי. זוהי החמצה איומה של פרפורמרית גדולה, סקסית, בעלת קול חד פעמי ומנעד של אלף פעמונים מסחררים. כמה זמן מונח המרצע בשק? מוכרחים להוציא אותו, רבקה, ולו במחיר השלווה הנפשית הגלילית שלך. קומי צאי, שירי לנו, אל תפקירי אותנו להוצאות מחודשות של דיסקים, עם כל הכבוד לפרויקט המבורך של הד ארצי, "מבראשית". הראשית שלך מכובדת, אבל את צעירה מדי מכדי לתקוע יתד של אחרית באמצע החיים. אהבת הקהל מובטחת לך, וכל סוגי הדה ז'ה וו שבעולם ישחקו בשיערך הקצר כמו באורגן אורות מרהיב.
"רבקה זוהר", "סבתא רבקה" - הד ארצי, סדרת בראשית
ותצא הפרשדונה
4.12.2002 / 12:54