שמות המשפחה אמנם לא מסגירים זאת, אבל גלן קלוז ואנני סטארק הן אם ובת במציאות. בסרט "האישה", שעולה כאן לאקרנים בסוף השבוע, הן הולכות בדרכן של משפחות אצולה הוליוודיות רבות בעבר, ומאחדות כוחות גם על המסך.
הסרט עוסק ברעייתו הנאמנה של סופר מהולל, המתבשר על זכייתו בפרס נובל. הבשורה המשמחת מובילה אותה דווקא לזיכרונות עגומים, על המפגש שלה עם מי שיהפוך לבעלה ולמרכז חייה, על כל מה שנאלצה להקריב למענו, ועל הרגע בו הבינה כי עולם הספרות האמריקאי מעניק הזדמנויות לגברים אך סוגר את הדלת בפני נשים כמוה. הדרמה מתרחשת בשני קווי עלילה, בהווה ובעבר. גלן קלוז משחקת את הגיבורה בבגרותה, ובתה מגלמת את הגרסה הצעירה שלה. היא עושה זאת בצורה מרשימה ביותר, הממחישה כי יש לה פוטנציאל לגדול להיות שחקנית מהוללת כמו אמא שלה.
קלוז וסטארק הגיעו בסתיו האחרון לפסטיבל ציריך כדי להציג את הסרט, שביורן רונגה ביים על פי ספר של מג ווליצר. בהזדמנות זו, פגשתי אותן יחד עם קבוצה של עיתונאים מרחבי אירופה.
את קלוז אין צורך להציג - השחקנית זכתה בשלושה פרסי אמי, שניים מהם על "נזקים" ושלושה פרסי טוני, וגם הייתה מועמדת לאוסקר שש פעמים - בין השאר, על "חיזור גורלי" ו"יחסים מסוכנים", ולאחרונה על "אלברט נובס" בתחילת העשור. בסרט ההוא, גם סטארק השתתפה, אך בתפקיד קטנטן. כאן, שיתוף הפעולה כבר רציני יותר והשתיים אומרות כי מבחינתן זה הפרויקט המשותף האמיתי הראשון שלהן.
השחקנית הצעירה, ילידת 1988, היא בתם של קלוז ושל המפיק ג'ון סטארק. עד כה לא היה לה תפקיד קולנועי משמעותי כך ש"האישה" הוא דריסת הרגל המשמעותית הראשונה שלה. היא רגילה, כמובן, לשאלות על הוריה, ועונה עליהן בקור רוח.
"אני יכולה לומר בכנות מוחלטת, שכבר בגיל צעיר ידעתי מה אני רוצה לעשות", היא אומרת. "אני מרגישה שזה טבעי לגמרי, כי המשחק תמיד היה חלק ממני, והדרך בה הלכתי ממש לא הפתיעה את הוריי. הם מכירים אותי היטב והריחו את זה במרחק של קילומטרים. ברור שקשה למצוא מקום משל עצמך - זה מאבק, אבל זה מאבק יפהפה, ובכל תחום שלא תהיה, תמיד חשוב לעשות לעצמך שם בזכות ולא בחסד. אתה חייב להישאר מלא תשוקה ורעב ואתה חייב שיהיה לך מה להציע, למרות כל מה שרע ומכוער בעסק, והנה אני פה".
את זוכרת מתי הבנת שאמא שלך היא כוכבת הוליוודית?
"לדעתי, בגיל שבו אתה מתחיל להבין את כל הדברים האחרים, כשהייתי בת ארבע וחמש. לא היה איזה רגע של הארה. זה פשוט היה מה שאמא שלי עושה, והאופי הלא נורמלי של הילדות שלי, כבת לכוכבת הוליוודית, נראה לי נורמלי לגמרי".
גלן, הסרט עוסק באשה שהקריבה את הקריירה למען המשפחה. את יכולה להתחבר לסוגיה הזאת, של הקרבה של דבר אחד למען האחר?
"אני יכולה להתחבר לזה, ולא בנועם, כי זו לא סיטואציה נעימה. אידיאלית, אתה צריך שיהיה לך את שניהם - שתהיה לך אהבה ושתהיה לך עבודה. אמא שלי הקריבה את הכל כדי להיות עם אבא שלי. הם התחתנו בגיל צעיר והיא לא סיימה תיכון. בשנותיה האחרונות, היא אמרה לי 'לא השגתי כלום בחיים האלה', וזה עצוב נורא".
איך אבא שלך הגיב לכך שרצית להיות שחקנית?
"הוא היה רופא, ואף אחת מהבנות שלו לא הלכה בעקבותיו. לא אני ולא שתי אחיותיי. לדעתי זה מאוד אכזב אותו".
היית בעבר מועמדת לשישה אוסקרים. היה דיבור שעל הסרט הזה תקבלי את המועמדות השביעית. עד כמה כל זה חשוב לך?
"אף פעם לא האמנתי שמשהו יקרה עד שהוא לא קורה. עולם הקולנוע כל כך מלא באכזבות, שאסור לך להיות מושקע רגשית במחשבות על מה תקבל ומה לא תקבל. אני מעדיפה לא לעסוק בזה".
אז מה מבחינתך החלק הכי כיפי במקצוע הזה?
"התהליך, ללא ספק. אתה בוחר את חומר הגלם ואז אתה נהיה שותף של קבוצה מאוד יצירתית שעובדת עליו. אני אוהבת את שיתוף הפעולה הזה. מה שמזין את הנשמה שלי, ולדעתי את זו של כל אמן ואמנית, זה תהליך היצירה. אחר כך, כשמסיימים עם הפרויקט, מעבירים אותו הלאה לידי הקהל והוא כבר לא בידיים שלנו".
יש איזו דמות שהיית רוצה לגלם ועדיין לא יצא לך לעשות זאת?
"אין לי איזו רשימה של שאיפות, אבל אנחנו עובדים כעת על עיבוד קולנועי ל'שדרות סנסט', המיוזיקל שהשתתפתי בגרסה הבימתית שלו, וזה מבחינתי חלום גדול. הדמות שאני מגלמת, נורמה דזמונד, היא לדעתי אחת הדמויות הנשיות הכי גדולות שנכתבו, ויהיה אתגר גדול לעבד את ההפקה הזו ולהעביר אותה מהבמה לבד, אז אני סקרנית לקראת הפרויקט".
הפינג-פונג בין סטארק וקלוז מתחיל כשעולה השאלה הקלאסית, על כך שהסרט מסמן מגמה הוליוודית: יותר ויותר סרטים מעמידים נשים במרכזם. "אני חושבת שפעם, האולפנים האמינו כי קהל היעד שלהם הוא גברים שמחפשים סרטים על גברים, אבל לאחרונה הם מבינים שזה לא כך", היא אומרת. "תראה את 'וונדר וומן', סרט על דמות חזקה שעשה המון כסף".
קלוז - "לסרט הזה היה תסריט טוב מאוד".
סטארק - "עצוב להגיד, אבל הכסף קובע, ובזכות ההצלחה של 'וונדר וומן' אני בטוחה שיהיו עוד סרטים שכמותו. בסופו של דבר, מה שהוליווד רוצה זה להרוויח ואם היא יכולה לעשות זאת באמצעות דמויות נשיות חזקות, כך יהיה".
גלן, "חיזור גורלי" בכיכובך הוא אחד הסרטים השנויים במחלוקת בכל הקשור לייצוג נשי על המסך. מה דעתך על הטענות שמדובר ביצירה שוביניסטית, מיזוגניה ומבזה נשים?
"אני לא ראיתי את זה ככה. מי שאומר זאת, חושב בצורה מכלילה, כאילו הדמות שלי מייצגת את כל הנשים בעולם, אבל היא לא. חוץ מזה, פגשתי נשים שהיו מצטטות בפני את המשפט הכי מפורסם של הדמות שלי, 'I Won't be ignored', כסמל של כוח והעצמה דווקא".
זה נכון שלמורת רוחך, שינו את הסוף המקורי של הסרט?
"זה נכון. בהתחלה צילמנו סוף לפיו היא מתאבדת ומפלילה את הדמות בגילומו של מייקל דאגלס, שהולך לכלא. הציגו את הסיומת הזו לקהל בהקרנות הניסיון והצופים מחו בתוקף, אז שינו את זה לסצנה בה רעייתו הורגת אותי ואני מתה בצורה משפילה.
"לא אהבתי את זה כמובן, אבל אני יכולה להבין את הדרישה של הקהל, כי העלילה של הסרט ערערה מבחינתו את הסדר ואת השלווה בעולמו המהוגן, והסיומת החדשה פתרה את זה. עם זאת, הפתרון החדש הפך את הדמות שלי לפסיכופתית, ואני לא חושבת שהיא כזו. אני תמיד מנסה להבין את המוטיבציה של הדמויות שלי, וזו ב'חיזור גורלי' לא הייתה מטורפת וגם לא רעה. הרעה האמיתית היחידה שגילמתי זו קרואלה דה ויל ב'101 כלבים וגנבים'".
