לצנן את אוגוסט: השירים שאתם צריכים לשמוע עכשיו

בשבוע הבא יחגוג "Nothing's Shocking", אלבום הבכורה של ג'יינז אדיקשן, 30 שנים להולדתו. הוא כמעט לא קרה: פרי פארל, מייסד הלהקה והסולן ואדם לא בלתי קשה, רב עם חבריו על תמלוגים וזכויות - הוא דרש נתח גדול בהרבה משלהם, ורק התערבות של חברת התקליטים שפישרה בין הניצים איפשרה את המשך העבודה המשותפת. הצלקת הזאת מעולם לא לגמרי החלימה, אבל האלבום הצליח בענק גם מבחינת ביקורות וגם מבחינת מכירות, פארל ודייב נבארו הפכו לאייקונים, והלהקה נכנסה להיסטוריה כמי שסייעה לעצור בגופה את הרוק המפונפן, זה עם הטייטץ והספריי בשיער, שנולד באל.איי ושלט בעולם באייטיז, והיתה ממבשרות מהפכת האלטרנטיב של תחילת שנות ה-90, כשבמקביל פארל מייסד את פסטיבל המוזיקה הענק לולהפלוזה. ריחות האוקיינוס והגלים נשבו מ-"Nothing's Shocking", שאמנם לא כלל להיטים כמו "Been Caught Stealing" ו-"Stop!", שהופיעו באלבום השני של הלהקה, "Ritual de lo habitual", אבל כן כיכבו בו שני השירים של ג'יינז שאני הכי אוהב: "Jane Says" ו-"Mountain Song". הלהקה התפרקה (לראשונה) ב-1991 והתאחדה לרגע ב-1997 לטובת סיבוב הופעות קצר ואלבום לייב, כשעל הבס פלי מהצ'ילי פפרז במקום אריק אייברי. התמזל מזלי ובדרך לא דרך מצאתי את עצמי באזור הוי.איי.פי באחת משתי ההופעות של הלהקה בניו יורק, בסוף אוקטובר של אותה שנה. הייתי צריך לבקש מגווינת' פאלטרו לעמוד בשביל להגיע לכיסא שלי. הייתה הופעה מדהימה. הנה שני השירים האלה, עם "Jane Says" באותה הופעה בניו יורק.