קונצנזוס

ב-5 במרץ 2002, במרכז ענב, במסגרת פסטיבל הפסנתר האחרון, הופיע רמי פורטיס כשהוא מלווה בשלומי שבן על הפסנתר. כעת יוצא הדי.וי.די של ההופעה. לא דבר רגיל. כמה הופעות רוק ישראליות בדי.וי.די יש בזיכרון הקולקטיבי? איכשהו נראה לי כמו פחות ממאה. הנושא נמצא עדיין בחיתוליו.

ודומה שאכן אין דרך טובה יותר לספתח את הפורמט מאשר לנצור שעה ושתי דקות של פורטיס עושה פרצופים מוזרים על הבמה, מלווה בעיבודים מפוצצים של שבן על הפסנתר. בראיון שמח ומעניין של 20 דקות שמצורף לדיסק הזה, מספר שבן, פסנתרן במשחק הקלאסי רוב חייו, איך היה לו חיזיון שבו הוא ופורטיס עולים יחד על במה ועושים את ההופעה הזאת. גם לי היה חיזיון עם פורטיס פעם. האמת היא שזה היה יותר כמו חלום, וזה היה לפני שכתבתי על האלבום האחרון והמעולה שלו. שם בחלום פורטיס גילה לי שלוש דרכים להצלת העולם, או שלוש סיבות להריסתו, אני כבר לא זוכר. התפללתי כל הלילה שיהיה עוד חלום כזה דומה, שיהיה מה לספר, אבל לא יצא.

פורטיס מצדו מגלה בראיון כי בהתחלה הוא ממש לא היה בעניין הזה ששבן יזם. לא היה הכי בראש שלו להפשיט את השירים מהגיטרות והתופים ולהתייצב מול הקהל חשוף ועם בעיית טיימינג קשה. הוא בעיקר פחד. בסופו של דבר, התברר לכולם, הדברים שהביא עמו שבן לשירים של פורטיס הצעידו אותם למקומות שלא היו בהם קודם. ניתנה האפשרות להתחרע לחלוטין ולהפגין את הטירוף והפסיכוטיות התיאטרלית (בין השאר, בביצועים החזקים ל"איפה הסוסים" ו"נעליים"), כמו גם להציג כמה נגיעות במיקוד שלא נודע קודם (הביצוע המדויק ל"חצי אוטומטי" הכן). היה זה ערב מטלטל, לא יציב ברובו. בפסגות הכי מושלגות שלו, העוצמה נשפכה באופן שאי אפשר שלא להרגיש.

פורטיס הוא מהאנשים שחיים על במה, ושלומי שבן חי ומת ועושה עוד הרבה דברים על הפסנתר, והחיבור ביניהם הוא רגע יפה של סיפוק עצמי הדדי. הצוות שצילם את ההופעה הזאת לא פספס את הנקודה הזאת, ובכלל הוציא את המיטב מהאובייקט. שבן יושב, מטלטל את ראשו בגבו לפורטיס, שמתנועע מצד לצד, מנסר גיטרה, משחק בצעצועים, מתיישב ליד הפסנתר, צווח, חופר בתוך הכנף שלו. אחלה הופעה.