אוסקר שלמר (1888 - 1943), היה אמן רב תחומי. איש הבאוהאוס, צייר, פסל, מעצב וכוריאוגרף, שהיה ידוע בעיקר כיוצר הבלט הטריאדי (1922) - המשלבת בובות, צבעים עזים ותנועה על הבמה. התיאטרון והתלבושות האיקוניים שיצר שילבו תפיסות של חלל, גוף, תנועה וצבע, ומהווים גם היום מקור השראה. היום היה אמור להיות יוך הולדתו ה-130 ובגוגל הקדישו לו את הדודל היומי.
שלמר עמד בראש מחלקת התיאטרון המיתולוגית של הבאוהאוס ובספר"חפץ לב, יסודות תיאטרון הבובות האמנותי" מאת מרית בן ישראל ורוני מוסנזון נלקן נכתב עליו: "ש?למר חשב שהתיאטרון צריך לבטא את רוח הזמן, כלומר - את ההפשטה, המיכון, והטכנולוגיה של זמנו. הוא שאב השראה מסיפורים על המצאת האדם המכני, (לו חי היום, הוא היה מן הסתם חובב של מדע בדיוני) והתפעל מיופיים של מכשירים מדעיים מזכוכית וממתכת, מאיברים תותבים משוכללים ומן התלבושות הפנטסטיות של אנשי צפרדע וחיילי העתיד. שלמר חקר גם את הצורות הסמליות של הגוף: צורת הכוכב של כף היד הפתוחה, צורת האינסוף של הזרועות השלובות, הראש הכפול (כך הוא קורא לשני הפרופילים הקיימים בכל פרצוף) ועוד. הוא נהג לקונן על אובדן החוש למשחק ולפלא. הדור שלו היה פרקטי מדי לטעמו. אנשים שכחו שהטכנולוגיה אינה מטרה, היא בסך הכל אמצעי. ש??ל?מ?ר קרא לשחרר את הדמיון, לעבור מהעל-טבעי לשטותי, מהנעל?ה למצחיק, להשליך עוגן בים הפנטזיה, לחדש את משחקי הג?ד?לים של אמנות ימי-הביניים, כשדמויות חשובות הוצגו כגדולות ודמויות שוליות כזעירות.
המופעים שיצר היו שילוב מרתק של פיסול, תיאטרון בובות ומחול. "מסיכות הגוף" שעיצב לרקדנים היו יותר מסתם תלבושות. כמו שמסיכה מעצבת פנים חדשים לשחקן, כך פיסלה התלבושת של ש??ל?מ?ר את גוף הרקדן מחדש. היא לא היתה סתם קישוט אלא נקודת מוצא לכוריאוגרפיה. הריקודים נולדו מתוך הצורות הגיאומטריות של התלבושות. הם המשיכו אותן בחלל ובזמן.
"קלידוסקופ מאורגן של צורות וצבעים", ככה תיאר שלמר את התיאטרון שלו. המחול המפורסם ביותר שיצר היה הבלט הטריאדי. שלמר התחיל לעבוד עליו כבר ב-1912, וב-1922 העלה אותו בפעם הראשונה בשלמות. כל פרק בבלט נקרא על שם צבע: הפרק הראשון, צהוב - הוא עליז, השני, ורוד - הוא חגיגי, והשלישי, שחור - מוגדר כ"פנטזיה מיסטית".
שלושת הרקדנים - שני גברים ואישה - החליפו במהלך המופע שמונה-עשרה תחפושות פיסוליות שנעשו משילוב של בדים מרופדים, צורות קשיחות מעיסת-נייר בצבעים עליזים או מתכתיים, וחוטי מתכת נוצצים; דמות אחת היתה נטולת זרועות, לאחרת היו כדורי ענק במקום זרועות, לשלישית - ראש מתכתי מוארך, או רגליים חרוטיות, או חצאית נוקשה בצורת צלחת, אקורדיון, ספירלה
הן נראו (ונעו) כמו הכלאה בין צעצועי ענק לרובוטים משוכללים או חייזרים.
הבלט הטריאדי של שלמר
בשנת 1919 החל שלמר לפסל והציג תערוכה בגלריה בברלין. בשנת 1920 נישא ל-Helena Tutein. הוא נקרא באותה שנה על ידי ולטר גרופיוס, מייסד בית ספר הבאוהאוס, לעמוד בראש המחלקה לציורי קיר במוסד, ואחר כך בשנת 1923 החל להעביר את הסדנאות לתיאטרון. גרופיוס העיד עליו בהתפעלות כי הייתה לו הבנה אינטואיטיבית של חלל ארכיטקטוני, דבר שהתבטא בכישרונו הנדיר לציורי קיר: "בהזדהות רגשית הוא היה יכול לחוש את ה'כיוון' והדינאמיות של חלל נתון ולהפוך אותו לחלק אינטגראלי בתוך הקומפוזיציה של ציור הקיר". על ציורי הקיר שלו בבניין הבאוהאוס בוויימאר אמר גרופיוס כי הם יחידים במינם וכי הם מציעים מיזוג ואיחוד מושלם עם הארכיטקטורה.
אמנים רבים הושפעו ממנו, הבולט בהם היה דיוויד בואי, שבמופע של "זיגי סטארדאסט" השתמש בצורות מתמטיות בכל התחפושות שלבש. שלמר הלך לעולמו בשנת 1948 ו-50 שנה לאחר מכן הציור שלו "פגישה אידיאליסטית" שצייר ב-1928 נמכר במכירה פומבית ב-1.487 מיליון דולרים.