אלפי בני אדם הגיעו להיפרד בפעם האחרונה מארי נשר, בנו בן ה-17 של הבמאי אבי נשר אשר נפגע לפני כשבוע וחצי בתאונת דרכים בתל אביב ומת מפצעיו ביום חמישי. נשר נטמן בבית העלמין שבמושב אודים. הוא הותיר אחריו הורים, איריס ואבי נשר, ואת אחותו הבכורה תום. בין המאות שהגיעו ללוות את נשר בדרכו האחרונה: חבריו לספסל הלימודים, חבריו למד"א שם התנדב ורבים מעולם התרבות הישראלי. גם חברו של ארי נשר, שנפצע עמו בתאונת הדרכים, הגיע כשהוא על כיסא גלגלים.
אביו, הבמאי אבי נשר, ספד לו בדמעות: "הייתי משלם כל מחיר להיטמן במקומו. אני חייב למצוא בסיוט הזה איזשהו אבל, אחרת העצב משתק, אני לא עושה סרטים עם סוף טוב, אבל לא אוהב סוף רע מדי. בטרגדיה הנוראה שפקדה אותנו קרן האור זה אתם. התעקשתם ובאתם לבית חולים, כל כך הרבה. עטפתם אותנו במעטפת חמה ומגוננת. הימים האחרונים הוכיחו לנו עד כמה חום ואחווה עוד קיימים במקום הזה. אני בוחר לאתר נקודת אור ולהצהיר שהשמועות על מותו של ה'ביחד' הישראלי מוקדמות מדי, ובסוף הסרט הזה זה משהו שכולנו יכולים להיאחז בו".
טקס האשכבה נפתח בביצוע א-קפלה של מקהלת תלמה ילין לשיר "התרגעות" שכתב יהודה קרני, הכולל את המילים "כי אז אעוף לשם, באחד הערבים, ושוב נמנה יחדיו, מספר הכוכבים". בהמשך עלה דודו של ארי נשר וספד לו: "בהיכרות עמו זכינו בעולם ומלואו. ארי גדל בבית חם, ערכי ורווי כישרונות שמתורגמים לעשייה אמנותית ולתרומה חברתית. הרגשנו שהוא הילד של כולנו במשפחה. הוא היה ילד שובה-לב, עם כישרון נדיר להלך קסם על כולם. ארי שימש גשר בין הדורות במשפחה והיה מקור השראה לכולנו - כשהשרה אהבה על כל סביבתו. הוא מותיר אחריו חלל עצום".
אחותו של ארי, תום, ספדה לו בדמעות: "תמיד דאגת להגיד שאתה אוהב. היינו חברים כל כך טובים, שיתפת אותי בכל דבר, כולל בדברים שגרמו לי להסמיק. אני לא מפסיקה להתגעגע אליך. תמיד אהבתי את העובדה שאנחנו דומים. במובנים אחרים היית שונה ממני והשלמת בי משהו. מאד קשה להיפרד מהגוף שלך. היית סמל של אור ושמחת חיים. אנחנו שמחים שמישהו יקבל חיים בזכותך. בבית החולים אמרתי לך באוזן את כל מה שאני אומרת עכשיו. מבחינתי אתה חלק ממני. כל דבר שאעשה בחיים - זה יהיה אתה. השבוע מלאו לך 17 שנים, וכבר שנים אני אומרת לך שזה הגיל הכי יפה. עכשיו תהיה בן 17 לנצח".
אמו איריס ספדה לו: "לפני כמה שנים התחלתי לכנות את ארי קסם נעורים. שאלתי את שם הסרט האיטלקי כי ארי היה כל מה שקסום בנעורים. במהלך הזמן השם קסם נעורים קוצר לקסם, כי זה מה שהוא היה - קסם. כשהגענו לבית חולים והבנו את גודל האסון, הבנו שכל מה שנותר לקוות לו זה לקסם, לנס. אבל קסם אי אפשר להזמין. ילד שלי, היית כל כך יפה. בעודי שוכבת לידו במיטה בפעם האחרונה, אמרתי לו בוא נשחק את המשחק שלנו, נעצום עיניים ומי שפותח מפסיד. אבל ארי לא פתח עיניים".
איריס עוזר, אחת ממורותיו של ארי במגמת קולנוע בתלמה ילין, סיפרה כי לארי היו "עיניים סקרניות, שואל שאלות. אהבתי מאוד ללמד אותו ואהבתי את האנרגיה שלו בכיתה. בפגישת ייעוץ בסרט שארי ערך, ארי קיבל אותי כרגיל בחיוך. הפתיע אותי איך תמך בבמאי שלו ברוך, בעדינות ובתשומת לב אדירה. הוא דיבר כל הזמן ב'אנחנו'. הילד היה מנהיג בדרך הכי טובה שיש".
ציפי, המורה לביולוגיה של ארי, ספדה: "ארי בולט בטוב לבו, כולם היו חבריו, אהוב כל כך. איך אמשיך ללמד מדעי החיים כשארי נשר אינו בין החיים? נזכור אותך לעד ארי יקר שלנו, כמה תחסר לנו, לעולם לא אשכח אותך". חבריו של ארי ללימודים התייחסו בהספדם לכך שאיבריו של ארי נתרמו. "מי שזכה בלב שלך, זכה בלב הטהור ביותר שאפשר לקבל", אמרה אחת מחברותיו.
למרות גילו הצעיר, הספיק נשר הצעיר לרשום כבר כמה הופעות על המסכים בשנים האחרונות. הוא השתתף בתפקידים קטנים בסרטים "פעם הייתי" וב"זוהי סדום" - את הראשון אביו ביים, ובשני שימש כעורך תסריט. נוסף לכך הופיע בתפקיד גדול יותר ב"ילד טוב ירושלים", הקומדיה הרומנטית של רועי פלורנטין, בה שיחק לצד עמוס תמם. כמו כן השתתף גם בפרקים של "ארץ נהדרת" ו"הפיג'מות".
נשר גם למד במגמת קולנוע, תחילה בחטיבת הביניים בבית הספר לאמנויות ואז בתיכון, בבית הספר תלמה ילין. במסגרות אלה, ביים סרטים קצרים. הוא התלווה לאביו רבות בפסטיבלים שונים ודמותו הייתה מוכרת מאוד בתעשייה המקומית. נשר הותיר אחריו את אביו, את אמו איריס ואת אחותו הבכורה תום. רק ביום שבת האחרון חגג ארי עם הוריו את בכורת סרטו החדש של אביו, "סיפור אחר", שפתח את פסטיבל הסרטים בחיפה. הסרט הזה נחשב לאישי ביותר של אבי נשר, ועוסק במידה מסוימת גם ביחסים בינו לבין בתו.
אבי נשר, אביו של ארי, הוא אחד הבמאים הישראלים המצליחים, המוכרים והחשובים בכל הזמנים. הוא ביים סרטי פולחן כמו "הלהקה" ו"דיזנגוף 99", ובשנים האחרונות היה חתום על רצף של להיטים מקומיים שזכו גם לחשיפה בינלאומית, ובהם "סוף העולם שמאלה", "הסודות" ו"החטאים".
גילה אלמגור אמרה לוואלה! תרבות: "לבי לבי עם אבי, עם איריס, עם תום ועם המשפחה. שלא ידעו עוד צער, רק חיבוק ואהבה גדולה. מה יש להגיד? באיזה מילים לנחם? אין מילות נחמה. ילד בן 17, פרח הפרחים שבחממה, הולך ככה. על מה הוא צריך לתת את החיים? המדינה הזאת צריכה להתעורר, ולחוקק חוק בעניין הרוצח הזה על הכביש - האופניים החשמליים והקורקינטים החשמליים, חוק שיקבע מאיזה גיל מותר, ושאסור לעלות בלי קסדה. אם אנחנו מפוכחים מספיק אנחנו יודעים שזה לבטח לא האסון האחרון. אז שיתעורר מי שצריך להתעורר, נצא לקמפיין לרחובות על מכשיר שהוא רוצח ביודעין".
"איך אפשר בכלל להתגבר על מוות של נער כל כך צעיר, כל כך יפה ומוכשר", אמר השחקן והזמר ששי קשת. "איך אפשר להסתכל להורים בעיניים, לאבא, לאמא ולאחות. קורע את הלב". אשתו, יונה אליאן, הוסיפה: "כמו שאבי אמר, לאף ילד בן 17 לא מגיע למות. מעבר לזה, בימים כאלה כששר התחבורה לוקח פסק זמן בנסיעת מרכבת אחת לשניה, שלא נוסעת לשום מקום, מוטב שיטפל סופסוף בנושא הזה שמעסיק את כולנו, בבקשה, שיטפל בזה, זה נורא".
"אני המום, כמו הרבה אנשים אחרים", אמר מאיר פניגשטיין, לשעבר מתופף להקת כוורת ומפיק פסטיבלי סרטים ישראליים בארצות הברית, שפגש את ארי בבוקר היום שבו נדרס. "ראיתי את ארי ביום ראשון, במלון, בארוחת בוקר, יום אחרי הקרנת סרטו. ארי היה חייכן ויפה. אין עצב יותר גדול מזה. אין לי מילים. לאבד בן זה מאוד קשה. המחשבה על זה כל כך קשה. אני מאחל להם שלא ידעו עוד צער. אני רואה שכל עם ישראל בוכה. רק שיורידו את האופניים האלה מהכביש. הסתדרנו בלעדיהם הרבה מאוד שנים, לא צריך אותם. במקרה היום ראיתי על הכביש תאונה אחרת של מכונית שנכנסה במישהי עם אופניים חשמליים. לא האמנתי, אני הולך להלוויה, ובדרך אליה רואה תאונה עם אופניים חשמליים. זה בלתי אפשרי. זה לא יכול להמשך כך".