גל גדות היתה בת ארבע כש"משפחת סימפסון" עלתה לאוויר. בלילה בין ראשון לשני שעון ישראל, חגגה הסדרה הישג יוצא מן הכלל: פתיחת עונתה השלושים. היא עשתה זאת בעזרתה של הישראלית, שכבר אינה ילדה בגן חובה, אלא אחת הנשים המרשימות והאהובות בהוליווד כרגע. כך מעידה גם העובדה שהצטרפה לרשימה המכובדת הכוללת את גדולי האושיות בתרבות האמריקאית, וגילמה את עצמה בפרק הפתיחה החגיגי.
פרק זה, "Bart's Not Dead", הצטרף לרשימה מכובדת של הזדמנויות בהן עסקה הסדרה באלוהים, ישו, רוח הקודש, חיים ומוות: למשל הפרקים הקלאסיים מן העונות הראשונות בהן הומור מפסיק ללכת לכנסייה, או חושב שהוא הולך למות בעקבות אכילת דג יפני רעיל ומתכונן לפרידה מן החיים. הפעם, הגיבור הוא בארט, שבמהלך ניסיון להגן על אחותו ליסה נאלץ להיענות לאתגר אקסטרים של הבריונים מבית ספרו, מה שגורם לפגיעה בראשו.
אמו מארג' זועמת עליו שמלכתחילה נענה למשימה המסוכנת. בניסיון לפייס את האם, אשה יראת שמים, בארט משקר לה כי מת לכמה רגעים לפני שחזר לחיים בנס, ובזמן הזה הספיק לעלות לגן העדן ולפגוש את ישו, וגם את אביה המנוח. השקר הלבן הופך לכדור שלג, כשלתמונה נכנסים מפיקים של סרטים הפונים לקהל הנוצרי: תעשייה שמן הסתם אנחנו לא כל כך מכירים בישראל, אבל בארצות הברית הניבה בשנים האחרונות שלל שוברי קופות.
המפיקים מבקשים לעשות סרט על פי הנס המופלא של בארט, מבלי לדעת כמובן שהוא שקרי, ואז גם גל גדות נכנסת לתמונה: בגרסה מאוירת וצהבהבה, שלמען האמת לא כך דומה לה, אך עם המבטא הישראלי שהפך לסימן ההיכר שלה, כך שאין בעיה לזהותה.
מכאן והלאה, ספוילרים, אז דלגו אם טרם צפיתם בפרק ואתם מתכוונים לעשות זאת (עונה זו של הסדרה תשודר בקרוב בyes COMEDY וב-STINGTV). גדות מופיעה בשלוש סצינות, ותמיד עם הרבה קסם אישי והומור עצמי, אלא מה. הראשונה שבהן כבר יצאה לרשת בשבוע שעבר. אנו רואים אותה מגיעה לעשות אודישן לתפקיד של ליסה בסרט העתידי על חייו של בארט. במעמד זה, עולב בה הומר - "מה בעצם עשית, חוץ מ'מהיר ועצבני'?" והיא שואלת אותו בנימוס - "'וונדר וומן', ראית?. על כך, עונה האב הנבער - "אני נרדם רק מלראות את הלוגו של DC", ובכך עוקץ את האולפן הידוע לשמצה, שכל תוצריו האחרונים חוץ מזה בכיכובה של הישראלית אכן היו משמימים ומרדימים.
למרות הספקנות של הומר, גדות מקבלת את התפקיד, כך שאנו פוגשים בה שוב על המסך הגדול בהקרנת הבכורה של הסרט הנוצרי, ומקבלים את התשובה לשאלה שמעולם לא חשבנו לשאול - איך ליסה סימפסון היתה נראית לו הכוכבת הישראלית היתה מגלמת אותה?
הפרק עמוס בדיחות טובות, ואחת המוצלחות שבהן מגיעה באפילוג שלו, עת בארט הבוגר עולה לשמים, מגלה שיש גן עדן מיוחד ליהודים ויהודיות, ומופתע לגלות שגדות כבר נמצאת בו. "הם כל כך אוהבים אותי, שהביאו אותי לביקור", היא מסבירה, כשבצידה עומדים כמה מן האושיות היהודיות המפורסמות בארצות הברית - גולדה מאיר ומשה דיין, דוד המלך, אלברט איינשטיין, ג'ואן ריברס, ובצדם האבא הרבי של קראסטי הליצן.
אגב, מעניין לציין כי עד כה, התקשורת האמריקאית התעסקה בעיקר בישראליות של גל גדות, ולא ביהדותה. הפרק אתמול היה אחת הפעמים הראשונות בהן נגעו בה בקורטוב של ידיישקייט ודיברו עליה בהקשר של המורשת היהודית. לא מפתיע כשזה בא מ"משפחת סימפסון", סדרה נוצרית למדי אך כזו שלא פעם שילבה בה אלמנטים יהודיים.
ומעבר לגדות, איך היה הפרק עצמו? ובכן, קחו בחשבון שדברים אלה מגיעים מפיו של מעריץ עיוור, שהקפיד לשמור לסדרה נאמנות בשלושת העשורים האחרונים, ומשוכנע כי אף אם עונותיה האחרונות לא היו טובות כמו הראשונות, הן עדיין מצחיקות וראויות, ועדיפות על הרבה דברים אחרים שיש בטלוויזיה. הספתח של העונה השלושים הוכיח שוב למה אני חושב כך, והיה משעשע, שנון ומענג.
נוסף לזאת, לא שורדים שלושים שנה סתם כך, והפרק המחיש שוב את סוד ההצלחה של "משפחת סימפסון". הוא הציג את המשפחה כלא מתפקדת, אך גם כחמה ואוהבת; שלח עקיצות ביקורתיות לכל עבר, ובעיקר כלפי התרבות הנוצרית, ובכל זאת שמר על מוסר השכל שמרני ומלא אמונה, כזה שגם הקהל הרחב בארצות הברית יכול להזדהות עמו; וכרגיל גם היה עם האצבע על הדופק, עם אזכורים אקטואליים לסוגיות כמו רפורמת הבריאות של אובמה, לשובר הקופות "עשיר בהפתעה" וכמובן גם לאחת הכוכבות החמות של הרגע, גל גדות - מי שרגע לפני השידור נודע כי תצטרף גם לנבחרת החלומות של "מוות על הנילוס", מה שסיפק עוד הוכחה לכך שמפיקי הסדרה ידעו מה הם עושים כשבחרו לפתוח דווקא איתה.
גדות כבר היתה שותפה להיסטוריה קולנועית, עם "וונדר וומן", סרט גיבורות-העל המצליח בתולדות הוליווד. עכשיו זכתה להשתתף גם בהיסטוריה טלוויזיונית, ומי יודע - אם היא והמשפחה הצהובה ימשיכו בקצב הזה, עוד נראה אותן חוגגות יחד את העונה החמישים.
