וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

המפסיד חייב ליפול: הסוף היפהפה גאל את העונה הרביעית של "סמוך על סול"

10.10.2018 / 22:50

כמו ג'ימי מקגיל, גם "סמוך על סול" חוותה אובדן עצום ולא היטיבה להתמודד עמו. אף שנותרה אחת הסדרות הטובות בטלוויזיה, משהו באיזון ובמצפן שלה השתבש ועיקר מהסדרה רגש ומומנטום. למרבה המזל, הפינאלה היפהפיה מרוממת אותה. ספוילרים לכל העונה וגם ל"שובר שורות"

סמוך על סול, עונה 4 פרק 10. AMC,
הכל טוב, בן אדם. "סמוך על סול". צילום: יח"צ/AMC

גיירמו דל טורו, זוכה האוסקר האחרון על "צורת המים", ודארן ארונופסקי, המועמד לאוסקר על "ברבור שחור", הביעו בטוויטר את אהבתם ל"סמוך על סול" לפני מספר שבועות. הראשון הסביר מדוע היא עדיפה לדעתו על פני "שובר שורות", האחרון הסכים איתו והוסיף שהעשייה הקולנועית בה יוצאת מן הכלל. גם אנחנו הקטנים בוואלה! תרבות היללנו את "סמוך על סול" פעמים רבות בעבר, ואף בחרנו בה לסדרת השנה שלנו ב-2016 וב-2017. ועם תום העונה הרביעית שלה, "סמוך על סול" היא עדיין אחת הסדרות הטובות בטלוויזיה. מחושבת, מדוקדקת, מעמיקה, בעלת תשומת לב פנומנלית לפרטים, משוחקת מעולה, ערוכה להפליא ומצולמת מדהים. כנראה הסדרה המוקפדת ביותר על המסך. חשוב לציין את כל זה כדי להוסיף ולומר שלמרות הדברים האלה, וחרף הפרק היפהפה במיוחד שסוגר את העונה (על כך בהמשך) ושודר השבוע, העונה הרביעית של "סמוך על סול" פחות טובה מקודמותיה.

אחרי השיא העצום של העונה השלישית, שנסגרה עם התאבדותו של צ'אק, היוצרים וינס גיליגן ופיטר גולד בחרו ללכת לכיוונים שעיקרו מהסדרה גם אמוציות וגם מומנטום. מאז ומתמיד הסדרה רוותה סצנות מפורטות מאוד, אבל הפעם הנטייה שלה לתיאור תהליכים עמדה בצל של היעדר סיכונים ותגמולים, מה שהוביל לתחושה שלמה של פרקים שלא באמת קרה בהם משהו. למה בעצם כל כך הרבה זמן הוקדש למונטאז'ים של ג'ימי כותב באותיות זרחניות על חלון ראווה ואז מוחק? למה לראות דקות כה רבות שלו מוכר טלפונים בחליפת טריינינג? מדוע סצנות כמו ההתגייסות לטובת היול, או מבצע העוקץ של קים וג'ימי כדי להגדיל את שטח סניף הבנק החדש של "מסה ורדה", קיבלו זמן מסך כה רב? וכן, כריית הבור היא מטאפורה קולעת במיוחד למעשיהן של דמויות הסדרה, אבל האם באמת אי אפשר היה לקצץ דראסטית מתכנוני החפירה, שכירת הקבלן, שלבי הבנייה וניסיונות ההטעיה באמצעות הפועל הסורר קאי?

צ'אק איננו, זה אובדן עצום ל"סמוך על סול" מכל היבט. לא זאת בלבד שהאח הגדול היווה את האנטגוניסט לגיבור הסדרה, מישהו שהניע תהליכים טכניים ופסיכולוגיים, אלא שהמתח המתמיד ביניהם היה אינטימי בבסיסו. הרבה יותר אינטימי ועמוק מאשר אצל ג'ימי וקים, עם כל האהבה אליה. בלעדי צ'אק, חלק גדול כל כך מהזהות של "סמוך על סול" לאורך העונה הרביעית, כמו גם מהפגיעות של ג'ימי, אבד.

זה כמובן לגמרי בסדר ללכת לכיוונים של הכחשה, לג'ימי יש תהליך שעליו לעבור, אבל הסדרה עצמה לא הייתה חייבת ליישר איתו קו. בזמן שהוא עושה את שלו, אפשר ורצוי היה לפתוח חזית שמוקדשת להווארד. לנסות למלא את החלל. ראינו אותו מספר פעמים לאורך העונה, תמיד ברגשות חשופים. מוכה ייסורי מצפון ממותו של צ'אק, סופג את זעמה של קים, נפגש עם ג'ימי בשירותים הציבוריים, מקבל אותו במשרדו ומגלה לו שהמצב לא טוב ב"המלין המלין מקגיל". כל אחת מהפעמים האלה סיפקה נשמה חיונית שבמובנים רבים הייתה תמונת מראה לתהליכים הפנימיים של ג'ימי, אלה שהאח השכול סירב בכל תוקף להכיר בהם. מאבקו של הווארד יכול היה לאזן, לשקף ולגעת ללב.

במקום זה קיבלנו את האחים סלמנקה. כבר בסדרה האם התאומים השתקנים היו דמויות כאילו-מיתיות ומטופשות שכמו נשלפו מספר מתח זול ונשכח. אלא שאם אפשר היה לחיות עם זה ב"שובר שורות" בעלת החיבה לאפיות, בעולם של "סמוך על סול", הזהה לכאורה אך בעצם ממש לא, נוכחותם רידדה את הסצנות כל אימת שהם נכחו בהן. השיא האווילי והמייצג הגיע עם קרב היריות שלהם לאור יום ומול המוני החיילים של כנופיית אספינוסה - שניים (וחצי, עם נאצ'ו הפצוע) איש מול עשרות - אבל איך לא, הם ניצחו ומחו את הכנופייה כולה מעל פני האדמה בלי בעיות מיוחדות.

יותר מאי פעם ענייני הקרטל, לפחות בחלקה הראשון של העונה, הפרו את שיווי המשקל של "סמוך על סול". נאצ'ו הוא העדות המוחצת לכך. האדם היחיד המעניין באמת בחלק הזה של הסדרה, המנסה למצוא דרך מילוט מהעולם הזה ושאנחנו לא יודעים מה יעלה בגורלו, נמוג אל הרקע לטובת יותר מדי זמן למלחמות הסמים. בכך נוצר פיצול נוסף, שלוש עלילות נפרדות: האחת היא ג'ימי וקים, השנייה היא מייק והמעבדה, והשלישית והחיוורת מכל היא נאצ'ו כסוכן סמוי של גאס. אז יופי, לאלו המדובר הגיע ומתגלה כדמות מבדרת וחכמה. גילינו שגאס דאג לשקם את הקטור ואז לעצור בנקודה שתהווה עבורו השפלה מספיק גדולה. אפילו גילינו שיש סיפור מאחורי הפעמון האיקוני שיהווה את כלי התקשורת היחידי של הקטור ואת אמצעי המוות שלו ושל גאס. ועדיין, אלה פרפראות. עיבוי היקום המורחב של "שובר שורות", לא סיפור שעומד בפני עצמו, גם אם העונה הבאה תבנה על זה.

ריי סיהורן, בוב אודנקירק, סמוך על סול. AMC,
הלך בדרך שלו - וניצח. "סמוך על סול"/AMC

המנצח מפסיד הכל

"זה יכול לקרות. ברגע שהכוחות שלי ישוחררו במלואם"
(ג'ימי לקים ביום שבו הוסמך כעורך דין)

החוסרים הפנימיים נשמרו לפינאלה של העונה, "המנצח". פרק נפלא מתחילתו עד סופו, עם ההצלחה של ג'ימי מצד אחד ולכידתו של ורנר מצד שני. החל מהעדנה מחניקת הגרון של האחים מקגיל שרים וישנים ביחד, וכלה בקים המבולבלת והמובסת שמביטה בבן זוגה מתרחק במסדרון. ג'ימי ומייק חצו את קווי פרשות המים כמעט במקביל, ולשניהם ההצלחות חוסות בצלן של תבוסות טראגיות, בין אם ערטילאיות ובין אם מפורשות ומדממות. ג'ימי מאבד אחיזה בקים, מייק נאלץ לירות בחברו.

על רקע השמים זרועי הכוכבים של ניו מקסיקו, מותו של ורנר זיגלר היה מרהיב כשם שהיה שובר לב, ונורא מכמה וכמה סיבות: אובדן של איש חביב במיוחד, הדברים האחרונים שאמר לאשתו, ש‍ִברה האלים של ידידותו עם מייק, וכן הידיעה שזו נקודת האל-חזור עבור הקשיש הקירח. לא זאת בלבד שלראשונה מייק רוצח בדם קר איש חף מפשע (פחות או יותר), אלא שהוא עושה זאת לאדם שהתחבר איתו כפי שמעולם לא ראינו קורה.

"אני לא רוצה לראות אותך!", צעק ורנר על אשתו בטלפון בשיחתם האחרונה אי פעם, "חזרי הביתה מיד!". שקר המזכיר מאוד את הדבר האחרון שצ'אק אמר לג'ימי: "האמת היא שאף פעם לא היית חשוב לי יותר מדי". הדקות הראשונות של פרק סיום העונה הרביעית חידדו את דברי הכזב של צ'אק, ועשו זאת באופן כמעט מניפולטיבי. היינו מסתפקים בנוכחות כלשהי של צ'אק, כל דבר שיעזור להמחיש את מה שג'ימי עבר ואת מה שהוא מנסה לזייף, אבל "סמוך על סול" עשתה הרבה מעבר לזה. אף פעם לא נחשפנו לצד הזה של האח הגדול. פורש חסות מקצועית על ג'ימי, שר איתו ביחד, חולץ לו נעליים, שוכב איתו במיטה, שואל מה להכין לו לארוחת בוקר.

היינו חייבים לראות את זה כדי לחדד שוב את מורכבות היחסים ביניהם, כדי להבין עד כמה הרחיק הניתוק של ג'ימי עכשיו, ועד כמה יחסיהם היו משיכת חבל בלתי פוסקת. ג'ימי לבדו המחיש את זה בפרק. בפרהסיה הוא מזייף דמעות וכאב, וכשהוא לבדו במכונית החבוטה שלו בחניון תת קרקעי חשוך ושומם, בלי אף אדם שיראה ויוכל להעיד על אבלו הכן, הוא מתפרק באמת. על הרכב שלא מניע, על "גנבת החנויות" שלא קיבלה מלגה, על אות הקין הנצחי שלו עצמו, על אחיו המת. האיש שהקפיד לסמן אותו. "אבל מה עוד אוכל להגיד?", הם שרו פעם ביחד, "יש לציית לחוקים".

כאשר מעט לפני כן הוא מדבר עם המועמדת קריסטי אספוזיטו מחוץ ל"המלין המלין מקגיל", ג'ימי מגולל את משנתו. את מה שיקרה בסוף הפרק מול הוועדה. "הם לא יתנו לך את זה? אז מה. את תקחי את זה. את תעשי את כל מה שנדרש, שומעת אותי? לא תשחקי לפי הכללים, תלכי בדרך שלך... את תעגלי פינות, אבל את תנצחי. תזכרי - המנצח לוקח הכל". איזו התדרדרות נדרשה כדי שהשיר המשותף עם אחיו והתרוממות הרוח של היום ההוא, יהפכו למושג שיוצא נגד המכשולים שהערים צ'אק על ג'ימי לאורך השנים. ומה הפלא שההתנגשות הבלתי אפשרית הזו בקרבו של ג'ימי - בין התיעוב לבין האהבה, בין הקראת המכתב כלאחר יד בתחילת העונה לבין הגילוי ששמר אותו ככלות הכל - הביאה להתפרצות בחניון דקות אחרי כן.

ג'ימי עבד יחד עם קים על מבצע העוקץ הנוכחי, מסכת מוקפדת ומורכבת כשם שעשו לטובת היול, ונועדה להחזיר לו את רישיון עריכת הדין. לרגע אחד בעומדו מול הוועדה היה נדמה שהוא הולך להקריא את המכתב של צ'אק במלואו, ובטון שונה לגמרי, מלא כנות. אבל כשם שבחדר התסריטאים של הסדרה הבינו שמדובר בתכסיס שקוף מדי, כך קלט גם ג'ימי ועשה את מה שהוא עושה הכי טוב. עשה את מה שנדרש. לא שיחק לפי הכללים, הלך בדרך שלו, וניצח.

באיזה מחיר? "אחד מהפראיירים האלה בכה, היו לו דמעות ממש!", אמר לקים אחרי כן באופוריה, בלי לדעת שהיא עצמה מחתה דמעה. אם אנחנו לפחות יכולנו לראות את ג'ימי נשבר באמת, ולו לדקה, כל מה שקים ראתה מאז מותו של צ'אק היה השריון שג'ימי עטה על עצמו, ומתחתיו לב ערל. כשהוא מתרחק ממנה על גלי העונג, היא נשארת לעמוד במסדרון ותוהה מי הוא לעזאזל באמת. אולי שמו המקצועי החדש יקל עליה להבין.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully