שנתיים וחצי בדיוק חלפו מאז מותו הטראגי של פרינס, והנה יוצא לו אלבום חדש, הראשון לאחר מותו שאיננו אוסף (כאלו יצאו שניים) או "רימאסטר" (יצא אחד, ל"גשם סגול"). "פסנתר ומיקרופון" הוא שם האלבום, אך בטרם נדון אותו לחובה או לזכות, זוהי הזדמנות להוציא את הפנקס הסגול הקטן, ולבדוק - מה מצב המורשת?
ספק אם צריך להזכיר, ובכל זאת מגיע לו שנזכיר: פרינס לא רק נחשב למוזיקאי גאון ופורץ דרך והיה בעיני רבים סוג של "מוצרט בן ימינו". עוד מימי הכוכבות הראשונים שלו הוא גם היה ידוע כסוס עבודה, יוצר סגפני ואובססיבי, שרתם את היכולות יוצאות הדופן שלו לצרכי סשנים אינסופיים של הקלטת עוד ועוד שירים, אלבומים, קליפים, ומה לא. המיתולוגיה הזאת הועשרה במרוצת השנים בסיפורים מעורפלים על הכספת האגדית בפייזלי פארק, שעל פי השמועות נערמו בה הקלטות של אלפי שירים שלא שוחררו. התזה המקובלת הייתה שניתן יהיה לנפק ממנה אלבום אחד חדש כל שנה במאה השנים הקרובות. פרינס עצמו, תמיד טיזר חסר בושה, נהג לעתים קרובות להאדיר את ערך החומרים שבכספת, כאילו מדובר ביצירות שהעולם לא מוכן אליהן. בפועל, הוא נהג לשלוף לעתים קרובות שירים מהכספת לצורך סגירת פינות באלבומים חדשים.