עברו בדיוק חמישים שנים מאז שיצאה להקת הנח"ל בתכנית ה-21 שלה, שזכתה לכינוי העממי "קרנבל בנח"ל" על שם הלהיט הגדול שלה. על עטיפת התקליט המקורי נראו חברי הלהקה מחוייכים בשלל פוזות משעשעות ושטותיות כשהם מטפסים על קומביין חקלאי ענק. רק חייל אחד בעל בלורית ג'ינג'ית רועמת (ובלתי תקנית בעליל) בחר לשמור על ארשת רצינית דווקא - לג'ינג'י הזה קראו דני סנדרסון, גיטריסט הלהקה שחזר לישראל אחרי שבע שנים בארה"ב, חמוש בהשכלה מוזיקלית נדירה וכישרון נדיר אף יותר. אל תתנו למבט המובך של החייל הקטן להטעות אתכם - הוא הולך לעשות מהפכה במוזיקה העברית.
בלהקה פגש דני את המתופף מאיר פניגשטיין, ואליהם הצטרפו בתכנית הבאה גידי גוב, אלון אולארצ'יק ואפרים שמיר. קשה להפריז במידה ההשפעה של שיתוף הפעולה בין חמשת החיילים האלה (שיהפכו, בתוספת יוני רכטר ויצחק קלפטר ל"כוורת" לאחר השחרור) על המוזיקה הישראלית. דני סנדרסון היה בסך הכל בן 19 כשהקליט את הפתיח החשמלי הדרמטי ל"שיר לשלום". השילוב בין הגיטרה של סנדרסון לבס של אולארצ'יק נשמע כמו חיזיון מוקדם של שיתוף הפעולה בין דיוויד גילמור ורוג'ר ווטרס באלבום "החומה" של פינק פלויד, שיצא עשור מאוחר יותר. "שיר לשלום" עורר סערה בצמרת צה"ל ובחברה הישראלית כולה בגלל המסר האנטי-מלחמתי של המילים של יענקל'ה רוטבליט. ואולם, המילים שהוכתמו בדמו של רה"מ רבין עשרות שנים אחר כך הן רק צד אחד בסיפור, הצד השני הוא הגעתו של הרוק החשמלי אל תוך שורותיה של הלהקה המשפיעה ביותר על המוזיקה העברית באותם שנים. במקום אקורדיון נוגה או אורגן שמח המציא סנדרסון צליל חדש ללהקה, שיסלול את הדרך של הרוק העברי אל מרכז הבמה. שנה מאוחר יותר, שני חברי להקת נח"ל אחרים בשם שלום חנוך ואריק איינשטיין יוציאו לאור את "שבלול" ויכריזו סופית על מהפכת הרוק העברי.