מתי מעט צפו בזמן אמת בסדרה שכיום רבים - בכללם כותב שורות אלה - מכתירים כטובה ביותר בתולדות הטלוויזיה. "הסמויה" של דיוויד סיימון ב-HBO הפכה את ז'אנר סדרות המשטרה, אלה שבהן פותרים פשעים ועוברים אל התיק הבא, ליצירת רחבת יריעה שמתמקדת בשוטרים מכל הדרגים, בסוחרי הסמים מכל הדרגים, במכורים, בפוליטיקאים. זו המתכונת של סיימון, שהיצירות שלו מתבססות תמיד על סיפורים ואנשים אמיתיים, ומתארות באמצעותם משהו גדול בהרבה. אפילו אפי. הוא עשה זאת שוב ב"טרמיי" האנדרייטד, ויחד עם ג'ורג' פלקנוס, ששיתף איתו פעולה בשתי הסדרות הקודמות, עושה זאת ממש בימים אלה עם "הצמד". הסדרה הכי טובה שמתי מעט צופים בה. גם זה, אפשר לומר, חלק מהמתכונת של האיש.
ההצהרות הגדולות האלה עלולות לטפח ציפיות גבוהות מדי, אבל האמת היא שכל סדרה של סיימון (כולן ב-HBO, כולל המיני-סדרות "הפינה", "דור מזוין" ו"דרוש גיבור") מגיעה גם ככה עם מטען אימתני של ציפיות על גבה. "הצמד" פשוט דוחקת אותן הצדה, כי איזו ברירה כבר יש לה. כמו קודמותיה, גם היא מתנהלת באורך רוח ודורשת אותו מהצופים. משקה בהדרגה ערוגה ענקית של זרעים הצומחים זה לצד זה באיטיות עד שהם יוצרים גינה פורחת.