בתריסר השנים בהן הוא כותב לקולנוע ולטלוויזיה, דן פוגלמן בדרך כלל ליקק דבש. היו לו כמה כישלונות, אבל הם היו מינוריים למדי, ובצדם הצלחות גדולות. בראש ובראשונה, הסדרה הפופולרית ועטורת הפרסים והמועמדויות "החיים עצמם". נוסף לכך, כתב כמה להיטים קולנועיים, ובהם "טיפש, מטורף, מאוהב", "בולט", סדרת סרטי "מכוניות" ועוד, וגם כתב וביים את "דני קולינס" עם אל פצ'ינו, שבסך הכל זכה לקבלת פנים יפה.
שום דבר, אם כך, לא הכין את פוגלמן לזפטה שקיבל השנה. "החיים האלה" ("Life Itself"), סרטו העלילתי השני כתסריטאי ובמאי, קיבל ביקורות חריפות כשהגיע בתחילת הסתיו למסכים בארצות הברית. היוצר עשה שגיאה טקטית כשהגיב לכך, והצהיר שהמבקרים הם כולם גברים לבנים שלא אוהבים שום דבר בו קצת רגש - טענה בעייתית לאור העובדה שגם נשים לא לבנות קטלו אותו, ובעיקר לנוכח היותו גבר לבנבן בעצמו, מה שהקים נגדו לעג גדול יותר.
בסוף השבוע האחרון עלה הסרט גם בישראל. כך, הקהל המקומי יכול להכריע בוויכוח ולהתרשם בעצמו מן הדרמה הזו, העוקבת אחר גורלותיהם המצטלבים של כמה דמויות, הפרושים על פני מדינות שונות ולאורך זמנים שונים. ביחד לחוד, הן חוות טרגדיות איומות אבל גם רגעים מופלאים של התאהבות, אחווה, התעלות והשלמה: סיפור מריר-מתוק שהושפע מן התקופה הסוערת בחייו של היוצר, לפני כעשור, במהלכה אמו מתה במפתיע ואז פגש את אהבת חייו.
