פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מהלהקה שכמעט נקברה ועד התינוק שמת באמת: הסיפור מאחורי "האלבום הלבן" של הביטלס

      המוות של "הביטל החמישי", הריבים הבלתי פוסקים בין חברי הלהקה, המיתוס הגזעני והמיזוגני בנוגע ליוקו אונו והאכזבה מהגורו: האלבום "The Beatles" אצר בו כל כך הרבה ממה שהביטלס היו ב-1968 וממה שהיו מאז ומעולם. במלאת לו חמישים שנה, הסיפור המדהים מאחוריו

      הביטלס (AP)
      כמעט נגמר אבל אז שב לחיים. הביטלס, 1968 (צילום: AP)

      חנות הספרים "אינדיקה" שכנה באזור היוקרתי של סנט ג'יימס במרכז לונדון, אלא שבדיוק כמו שהשם שלה רמז - זו לא הייתה חנות ספרים רגילה. החנות, שנחנכה בסוף שנת 1965, נקראה על שם זן של צמח הקנאביס, ובמרתף שלה נפתחה גלריית אמנות שהוקדשה לתערוכות שונות של אמני אוונגארד מחאתיים. האורחים של מלון "הריץ" הסמוך שנכנסו לחנות יצאו ממנה לרוב בידיים ריקות, אבל בעלי החנות לא דאגו יותר מדי - מכיוון שהיה להם לקוח קבוע מהיום הראשון שמימן כמעט את כל הפעילות המחתרתית של החנות. יום אחד אותו לקוח הגיע יחד עם חבר שמעולם לא ביקר בחנות. החבר שאל אם יש להם ספרים של "ניצקה". בעל החנות טען שהוא לא מכיר את הסופר הזה, ורק לאחר דקה של בלבול הוא אמר בשמחה שניתן היה לזהות בה התנשאות: "אה, אתה בטח מתכוון לפילוסוף ניטשה". זו לא הייתה הפעם הראשונה שג'ון לנון הרגיש מושפל על ידי איש מלומד, והוא לא הסתיר את הכעס שלו. לנון כבר היה מוזיקאי מפורסם ומצליח, אבל בנפשו עדיין היה אותו ילד עני ממעמד הפועלים הנחות של ליברפול שנאלץ להתמודד מול האריסטוקרטיה הלונדונית המזלזלת. פול מקרטני נחלץ לעזרתו של בעל החנות, שהיה במקרה גם אחיה של זוגתו, והסביר לג'ון שהוא לא התכוון להתנשא מעליו, אלא רק ניסה לעזור לו.

      שנה מאוחר יותר ג'ון לנון הגיע עם המטען הרגשי הזה לאותה גלריה. במרתף החנוק הוא גילה סולם לבן וגבוה שעמד באמצע החדר, ומעליו זכוכית מגדלת שמחוברת עם חוט אל התקרה. ג'ון טיפס במדרגות הצרות של הסולם הגבוה, עד שהגיע אל התקרה ושם ראה כיתוב מיניאטורי - הוא קירב אליו את זכוכית המגדלת, וגילה שם מילה אחת: "כן". ג'ון חש הקלה. המסר החיובי של המילה "כן" הפתיע אותו. הוא ציפה לאיזה טוויסט ציני, או איזו הברקה היפית שהתאימה לרוח התקופה. כולם היו אנטי. אנטי-ממשל, אנטי-משטרה, אנטי-מלחמה, ג'ון חשב לעצמו שאם הוא יגלה מסר נגטיבי - הוא יקום ויעזוב את הגלריה לתמיד, אבל במקום זה הוא נפגש במילה שהוא כל כך חיפש. הוא חשב שמדובר ביצירת מופת, לא פחות, והלך לחפש את בעלי הגלריה כדי לפגוש את האמן שאחראי על המיצג, וזה הכיר לו את האמנית האמריקנית-יפנית המבטיחה, יוקו אונו. הם לא ידעו את זה באותו רגע, אבל המפגש ביניהם עתיד לשנות את החיים שלהם, ויש שיאמרו את העולם כולו. היום (22 בנובמבר), 50 שנה בדיוק לצאתו לאור של האלבום "הביטלס" - המוכר יותר בכינוי "האלבום הלבן" - זו הזדמנות לעשות תיקון לדרך בה אנחנו זוכרים את נוכחותה של יוקו אונו בהיסטוריה של הביטלס, דווקא באמצעות האלבום שבו נוכחותה של יוקו, לטוב או לרע, הורגשה יותר מכל.