עשור וחצי לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ושנה לפני פרסום הכרך הראשון של "מיין קאמפף", כשסימנים מדאיגים ריחפו באופק אבל אפוקליפסה אמיתית עדיין נתפסה כאפשרות לא סבירה, עלה לאקרנים סרט בשם "העיר ללא יהודים", ובמידה מסוימת חזה את האסון המתקרב. הוא נעלם בתהום הנשייה ורק כעת, שמונים שנה לאחר שהעותק השלם האחרון שלו נעלם במסתוריות, צצה מחדש הנבואה הקולנועית הזו בגרסתה השלמה ובאיכות ראויה לצפייה. שבשבוע הבא תתקיים בפסטיבל הקולנוע היהודי הקרנה ראשונה שלה לקהל הרחב בישראל, וזו כמובן הזדמנות טובה לדון בה ובסיפור המורכב שלה.
נתחיל בעובדות היבשות: הסרט מבוסס על ספר בשם זהה של הוגו בטאואר, סופר אוסטרי בעל שם ויהודי מומר. עלילתו מתרחשת בווינה, שבגרסה הקולנועית שמה שונה ל"אוטופיה". היא מתארת כיצד עולה לשלטון קנצלר אנטישמי, המעביר חוק לפיו כל היהודים בעיר נדרשים לעזוב אותה עד תום השנה. וכך, אנו חוזים במראות שנראו אז דמיוניים אך כיום כבר מוכרים היטב, של משפחות יהודיות הנוהרות בהמוניהן לרכבות שמגרשות אותן מביתן.
