דמותו של הגרינץ' התפרסמה לראשונה בספרו של ד"ר סוס מאמצע שנות החמישים. הוא הציג בפנינו את היצור הירקרק, שמתעב את חג המולד ולכן גומר אומר בלבו להרוס אותו לכולם. רב-המכר היה בסיס לסרט טלוויזיה קצר, שהוצג לראשונה ב-1966 והפך מאז לפולחן, המוקרן בארצות הברית מדי חג מולד.
הקלאסיקה הטלוויזיונית הזו זכתה גם להמשכונים לא מוצלחים, ובתחילת העשור הקודם הגיע עיבוד נוסף לספרו של ד"ר סוס, והפעם היה מדובר בסרט באורך מלא, עם שחקנים בשר ודם ובראשם ג'ים קארי. הגרסה הזו אמנם התגלתה כשובר קופות מפלצתי, אך קיבלה ביקורות איומות.
עכשיו מגיע גלגול קולנועי נוסף של "הגרינץ'", שכבר עלה בארצות הברית ובכמה מדינות אחרות לפני כמה שבועות, ואצלנו עולה כעת לרגל חנוכה. הפעם, זהו סרט אנימציה, ויש גם הבדל נוסף לעומת העיבוד הקודם: הגרסה הנוכחית לא רק שוברת קופות, אלא גם קיבלה ביקורות טובות.
הפעם, העיבוד הקולנועי לד"ר סוס מגיע מבית היוצר של אולפני אילומיניישן, חברה חדשה יחסית שבזמן קיומה הקצר הספיקה לאגור בקטלוג שלה להיטים כמו "גנוב על הירח", "לשיר", "החיים הסודיים של חיות המחמד" וכמובן "המיניונים", שסרט קצר בכיכובם קודם להקרנת "הגרינץ'", ובעיני מעריצים רבים הוא אטרקטיבי לא פחות.
בנוף יצרני האנימציה, אילומיניישן מתאפיינים בדרך כלל בעשיית סרטים סולידיים, הפונים לכל המשפחה, כולל הרכים בגיל. הם לא מתיימרים לזכות באוסקר, לא עמוסים בציטוטים תרבותיים, לא גולשים למחוזות אפלים ובאופן כללי, לא מתחכמים יתר על המידה. כך גם בעיבוד זה, הנאמן למקור של ד"ר סוס ופשוט מביא אותו אל הבד בצורה קורקטית, אך עשויה לעילא בידי הבמאים יארו צ'ייני וסקוט מוזיר ובידי אנשי צוותם.
כרגיל אצל אילומיניישן, האנימציה מרהיבה ומענגת. בעיקר היא מצטיינת בעיצוב עולמו של הגרינץ' ושל כלבו, המתפקד גם כשולייתו. היצור הירקרק מתבודד עמו באחוזה מרוחקת ומטפח בה את תיעובו לעולם שבחוץ, לתרבות הצריכה ולדיקטטורת השמחה שלו, שעלולות להגיע לשיאן בכריסמס, אלא אם יצליח במזימתו לסכל את חג המולד.
כמו בסרטי אנימציה רבים בשנים האחרונות, מ"מגה-מוח" ועד אותו "גנוב על הירח", גם כאן הנבל הוא למעשה גיבור שקל לאהוב. קשה שלא לחוש הזדהות עם יצור שכמותו, המתגלה כמי שסובל מאכילה רגשית ומאלרגיה לצביעות, ומתקומם נגד החומריות והזיוף של העולם המערבי. בזכות האנימציה כאן יש לו גם פנים מלאות הבעה ושפת גוף עתירת משמעות, מה שהופך אותו לאנושי ומעורר הזדהות עוד יותר.
עם הזמן, הגרינץ' גם הולך ומתרכך בעקבות מפגש עם ילדה בשם סינדי, המוכיחה לו כי בכל זאת יש אנשים טהורים וזכים, שמתעניינים ברוח ולא בחומר, וכי גם חג המולד כולו יכול להיות כזה. ככל שהחברות ביניהם הולכת ומתפתחת, כך גם הסרט גולש לעבר הקיטש והסנטימנטליות. אך ייאמר לזכותו שהוא לא לוחץ על הכפתורים הללו חזק מדי, וגם כי לא ניתן לצפות למשהו אחר מתוצר הוליוודי המבקש להיות להיט לכל המשפחה בימי החג.
מה שכן, חבל כי שוב ושוב בוחר הסרט להישען על סלפסטיק. במקום למצות את הפוטנציאל הקומי של הדמויות שלו, הוא פשוט מסתמך על הומור פיזי פעם אחר פעם, באופן מונוטוני וקצת בנאלי.
כמו רוב סרטי האנימציה של אילומיניישן, גם "הגרינץ'" לא מתוחכם, מורכב או מפחיד מדי לשום גיל. הוא מופץ כאן בגרסה מקורית, עם בנדיקט קמברבאץ' כגיבור ופארל וויליאמס כמספר, ובעותקים מדובבים, בהם השירים המקוריים שכתב הראפר טיילר דה קריאייטור עומדים בעינם, אך היצור שעוין את חג המולד מדבר בקולו של אוהד שחר, וטל מוסרי מדבב את דמותו של המספר.
בדרך כלל, אנחנו מתייחסים כאן לגרסאות המקוריות ולא המדובבות, אך רצה הגורל ובמקרה דנן צפינו דווקא בזו העברית, ולא סבלנו בכלל. הנוסח העברי, המתבסס כמובן על התרגום של לאה נאור לספר, שומר על השנינות ועל הברק של ד"ר סוס, וכל המדבבים והמדבבות עושים עבודה טובה, מתוקה וראויה.
בהקשר זה, מעניין לציין כי בניגוד לספרים אחרים של ד"ר סוס, "הגרינץ'" לא תורגם כאן עד לאחרונה, מן הסתם בגלל המרכזיות שתופס בו החג הנוצרי. העובדה שהשנה בכל זאת הוא יצא לראשונה בעברית, כמו גם שהעיבוד הקולנועי הזה צפוי לזכות כאן להצלחה כלכלית, מלמדת על השינוי שחל בתרבות המקומית.
זה לא שהמדינה נהיתה פחות יהודית - להפך. אך לדורות שגדלו על סדרות טלוויזיה אמריקאיות כבר לא צריך להסביר מה זה כריסמס ומהי חשיבותו התרבותית, ואין חשש ש"הגרינץ'" יילך לאיבוד בתרגום. לפיכך, מעבר להיותו סרט מהנה וחביב, הוא גם מלמד אותנו כיצד בדיוק כמו גיבורו, גם התרבות המקומית הפסיקה לפחד מחג המולד.
