פסטיבלי מדע בדיוני, פנטזיה וכדומה מתקיימים בסינמטקים כבר הרבה שנים, אבל היחס כלפיהם כאן השתנה לחלוטין. פעם, היו כותבים עליהם בזלזול, עם לא מעט הקטנה והקנטה. הכותרות דיברו על "גיקיאדה" ותוכן הכתבות כלל בעיקר תמונות של צעירים משחקים בחרבות לייזר וכל מיני תיאורים קריקטוריים, פטרוניים ועתירי בורות תרבותית על המתרחש.
כיום, אנחנו כבר בכוכב אחר: במציאות שבה "משחקי הכס" היא הסדרה הפופולרית במדינה, הכוכבת המקומית הכי מצליחה בהוליווד עשתה זאת דרך להיט גיבורי-על וזוועתונים ממלאים אולמות, אף אחד כבר לא מזלזל בעולם המד"ב והפנטזיה שעבר כאן למרכז הבמה, כך שפסטיבל אוטופיה המסורתי שייפתח היום (שני) הוא ללא ספק השחור החדש.
בשורה טובה נוספת היא שהפסטיבל בניהולו הסמכותי של אורי אביב מציג השנה תפריט מרשים, בטח מבחינה קולנועית. הוא כולל שלל הקרנות, בהן-טרום בכורות של סרטים מדוברים שיעלו לאחר מכן ומקבץ של קלאסיקות, אבל בעיקר הזדמנויות חד פעמיות לראות כאן על מסך גדול כמה מן התוצרים המסקרנים של השנה, שייגנזו בארץ בשל היותם מאתגרים או אמנותיים מדי בתוך גבולות הז'אנר. מפאת קוצר היריעה, וגם מפני שפשוט לא הספקנו או שלא היתה לנו אפשרות לראות כבר את כל אלה בעצמנו, הנה דגש על כמה מהם.
קודם כל, הפסטיבל יסיים מסע שהתחיל כבר לפני שלושים שנה, עת יצא טרי גיליאם לביים את "האיש שהרג את דון קישוט", שהפך לאחד הסרטים המקוללים בתולדות הקולנוע ורק עכשיו יוצא לאוויר העולם, אחרי רצף בלתי נגמר של מרעין בישין. מפחי הנפש המשיכו גם לאחר השלמתו, ובין השאר הוא נגנז בישראל, אך אוטופיה יאפשר לנו סוף כל סוף להתרשם ממנו, ולמרות הביקורות הקטלניות שקיבל לאחר בכורתו בפסטיבל קאן, קשה להימנע מן הפיתוי לעשות כן.
למרות הדיבור סביב "האיש שהרג את דון קישוט", מבחינתי הסרט המלהיב ביותר בפסטיבל, לפחות מבין אלה שראיתי, הוא "קורבן אופנה" ("In Fabric") של פיטר סטריקלנד. הבריטי פרץ לפני כעשור עם "קטלין וראגה" המופתי ואז מיצב את מעמדו כאחד היוצרים המקוריים והמוכשרים שפועלים כיום, המתקין סרטים קולנועיים להפליא, המנותקים לחלוטין מן המקום והזמן העכשוויים, שואבים מפנינים קלאסיות ונראים כמוהן.
היצירה החדשה של סטריקלנד עוסקת בסיפורה של שמלה מקוללת כמעט כמו "האיש שהרג את דון קישוט", העוברת מיד ליד וזורעת הרס. הבמאי הבריטי משתמש בסיפורה כדי למתוח ביקורת על תעשיית האופנה ועל דימויי הגוף והשפעתם ההרסנית על החברה שלנו, וכהרגלו עושה זאת בצורה וירטואוזית, מהפנטת ומשונה. הסרט מגיע אלינו היישר מתוך מכונת התפירה, והוקרן עד כה רק ברשימה מצומצמת ביותר של פסטיבלים בינלאומיים. נוסף לכך, לא ברור מתי אם בכלל תהיה הזדמנות לראותו שוב. בדיוק בשביל דברים כאלה צריך מוסדות כמו אוטופיה.
הפסטיבל התלאביבי יעניק גם הזדמנות נוספת לראות סרטים שהוקרנו פעם או פעמיים באירועים קודמים בחולון ובחיפה, והם מן המוערכים של השנה בארצות הברית, אך נגנזו בישראל ולא תהיה להם הפצה מסחרית. מדובר ב"סליחה על ההפרעה" של בוטס ריילי, שמצליח באופן פלאי לשלב עיסוק בשאלות מעמדיות, כלכליות ומגדריות ובין דרמת אינדי חברתית לפנטזיה סוריאליסטית; ו"תורשתי" של ארי לסטר בכיכובה של טוני קולט, שהוכתר רשמית כסרט האימה המוערך של השנה, ואף אם ההערכה כלפיו קצת-קצת מוגזמת, הוא בהחלט ייחודי ומצמרר, עם כמה רגעים בלתי נשכחים ומשמעויות אלגוריות שמרתק להתחבט בהן.
נזכיר גם את "גבול" השוודי, שכולל תפנית עלילתית גדולה כבר בשלב מוקדם שלו, ולכן אי אפשר לספר עליו יותר מדי. נאמר רק כי מאז הוקרן בפסטיבלים של קאן ושל ירושלים, הוא רק צובר עוד ועוד תאוצה בינלאומית ויש אפילו כאלה הסבורים כי יש לו סיכוי להתגלות כמועמד מפתיע לאוסקר, בקטגוריית השפה הזרה - וזו תהיה מועמדות מרעננת ומוצדקת בהחלט.
את הפסטיבל ינעל תוצר חם נוסף, "אנה והאפוקליפסה", וכמו שמות אחרים שהוזכרו כאן, גם הוא שילוב בלתי סביר של שלל ז'אנרים - מיוזיקל, דרמת התבגרות וסרט זומבים. גם אותו לא תהיה ככל הנראה הזדמנות אחרת לראות כאן על מסך גדול.
בגזרת טרום הבכורות, נציין בעיקר את "ערי טרף" בהפקתו של פיטר ג'קסון, שמיד לאחר ההקרנה בפסטיבל דווקא כן יעלה בהפצה מסחרית ברחבי הארץ, ואת "זואי" עם ליהוק אטרקטיבי במיוחד שכולל את יואן מקגרגור, ליה סיידו וכריסטינה אגילרה. כמו כן, תהיה באוטופיה הזדמנות ראשונית להתרשם מן הסרט הישראלי החדש "הגולם", עיבוד לאגדה היהודית בכיכובם של חני פירסטנברג וישי גולן.
הגזרה המקומית תכלול עוד כמה סרטים תוצרת הארץ, בהם "מקוללים" הצבאי שזה עתה לאקרנים, ו"אבוללה, שהוכיח לפני כמה שנים כי גם בישראל אפשר לעשות סרטי ילדים מקסימים ומצליחים.
נסיים עם משהו מתוק, והוא רשימת האורחים המכובדת של הפסטיבל - בראשם קולין טרבארו, מי שחתום על אחד הלהיטים הקופתיים הגדולים של השנים האחרונות, "עולם היורה", שיזכה להקרנה נוספת במסגרת האירוע; ואלכס דה לה איגלסיה, ככל הנראה הבמאי הספרדי הפרוע בדורנו, שהחגיגה הקולנועית תאפשר להתענג על כמה מסרטיו - "הקרקס האחרון", "המכשפות מהיער" ו"הון משותף". בקיצור, אכן אוטופיה.
להזמנת כרטיסים, מועדי הקרנות ופרטים נוספים ראו האתר הרשמי.
