הזמר והמוזיקאי יגאל בשן שם קץ לחייו אתמול, לאחר דיכאון שנמשך שנים, כך גילתה אלמנתו מיקה בשן בראיון לוואלה! תרבות. "עצוב לי שהוא לקח את גורלו בידו", אמרה. "אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לפרטים, אבל זה כאבים בגב, כאבים ברגליים שלא היו פתירים וכאבי בטן. וגם דיכאון שהגיע כתוצאה מכאבים מתמשכים של שנים. קשה לטפל בנפש ובכאבים ביחד. לפעמים זה מתגבר עליך". מחר ב-15:00 תיערך הלוויתו של יגאל בשן בבית העלמין בקרית שאול. מוקדם יותר, בין 12:00-13:00 יוצב ארונו בתיאטרון הבימה, ומשעה 13:00-13:45 קרוביו יישאו הספדים.
"ההופעה האחרונה שלו היתה בזאפה לפני עשרה ימים, והוא היה מאושר. ההופעות האלה ממש החזיקו אותו. נתנו לו כוח. המפגש עם הקהל, החיבוק, זה פשוט היה סם החיים בשבילו. אבל הכאבים גברו על הכוח לחיות", הוסיפה בשן ואמרה לוואלה! תרבות. "היו לנו כל כך הרבה רגעים קסומים. הנכד הראשון והיחיד שנולד לנו ועוד הרבה רגעים. חייתי 46 שנה לצד בעל, אבא טוטאלי, איש חכם, מצחיק, מרתק, שהבין באקטואליה, גם גלובלית וגם מקומית. היה לי מעניין. היה לי איש מקסים. חבל שהוא ויתר".
מוקדם יותר אמרה בשן ליעל דן בגלי צה"ל: "זה אובדן של כולנו, ולכל אחד יש את יגאל שלו, אם זה הופה היי או אם זה השירים של המבוגרים. הוא באמת היה יוצר ואדם מדהים, נטול אגו, חבר, אבא טוטאלי, אין על יגאל. אני רוצה לכבד את הפרטיות שלו ולא להיכנס יותר מדי לפרטים. הוא סרב לכדורים חזקים. יש מצב שזה לא עוזר. אין מה לעשות כשבן-אדם בוחר את הסוף שלו, זה לא יעזור, כמה שאני שמרתי עליו, כשלתי".
בתשובה לשאלת יעל דן, האם בשן בחר את סופו, ענתה מיקה בשן: "כן, הוא בחר. הוא פשוט גאל את עצמו מייסורים". דן שאלה האם הוא נטל את חייו במו ידיו, ואלמנתו אמרה: "כן. ואל תשאלי אותי לפרטים".
"היו שני מקרים בעבר לפני שלוש שנים", הוסיפה מיקה, "זה היה באוויר. אבל הוא היה לגמרי אופטימי כבר, וחוץ מהכאבים המתמשכים הוא ראה את ההופעות שלו, ומחודש לחודש תכננו את ההופעות, הוא היה מוקף בחברים ובלהקת הלייב שלו שהוא כל כך אהב אותה. בחירת העיתוי היתה הפתעה לגמרי בשבילי".
דן שאלה איך חיים ליד אדם שלא מוצא יותר טעם לחייו. "זה לא קל. אני ממש נתתי את כולי. אני ויתרתי על הרבה דברים בחיי. על בילויים, על יציאות, פשוט רק לעודד אותו ורק להוליך אותו, רק לצעוד איתו כל יום, לבדר אותו, למצוא תוכניות טלוויזיה ולדאוג שהחברים יבואו אליו הביתה. עשיתי הכל, כל מה שיכולתי".
בתשובה לשאלה אם היה ניסיון לעזור לבשן למצוא עוד טעם לחייו, אמרה אלמנתו: "היה טעם, יש לו נכד שהוא כל כך אהב אותו. יש לו משפחה. היה טעם. אבל כשבן אדם בדיכאון, והכאבים גוברים, אז אין היגיון. אי אפשר לחפש היגיון". מיקה בשן הוסיפה כי החלטתו של בעלה לשים קץ לחייו הובילה ל"עצב ואכזבה איומה. למה עשית לי את זה? למה? למה להשאיר אותי? אני, שכל כך נתתי את כל כולי (...) יגאל היה חלק ממני, חלק מגופי, חלק מנשמתי".