השיעור משעמם, המרצה משעמם, הספרנית - אחלה

ביקורי החטופים באוניברסיטה אימתו את השמועה שהגיעה לאוזני בדבר השעמום הבלתי נסבל של השיעורים. גם מצב הבחורות לא שכנע אותי שכדאי להישאר, אלא רק העלה במוחי את הקושיה "האם משיכתה של אשה מתבטלת באופן מוחלט מעצם היותה סטודנטית?".

לו הייתי קורא את "אקדמיה" מאת יקי מנשנפרוינד טרם בואי לבדוק את מצב החתיכות על הדשא, הייתי יודע שהלימודים נמצאים בתחתית רשימת האטרקציות כבר שנים ארוכות, שרק פתאים ממלאים את הכיתות למטרות צבירת ידע, ושאת הסקס הכי טוב עושים במילא עם ספרניות.

ספר הביכורים המרשים של מנשנפרוינד מציין כל זאת תוך כדי תיאור מעלליו של אחד, יו?ב?יס פ?ר?ט?ר?יו?ס (משמעות השם שמורה במערכת), מרגע כניסתו לעולם האקדמי ועד להתמוטטות עולם זה סביבו. יוביס לוקה בשחצנות והתנשאות מהסוג הצודק ומשוכנע שהוא הרוזן ממונטה כריסטו בתרגומו של יוסף כרוסט. שגיון זה מוביל אותו למסע נקמה במהלכו הוא משתמש בחוקי המשחק של האקדמיה כנגדה.

נראה כי מנשנפרויד (שמאיית את שמו בלועזית על פי הכתיב הגרמני - Menschenfreuind), אינו זר לקווי האופי של גיבורו, והוא מתבל את ספרו בציטטות ורפרנטים למכביר, מתכתב עם עצמו ועם דמויותיו דרך הערות שוליים ומשחיל בהן רשימת קריאה ענפה.

לעתים קרובות, אך לעולם לא במקרה, מופיעה בספרו המילה "אקדמיה" בהטייה קלה ימינה: "אקדמיה". סאב טקסט ערמומי-נכלולי, כסכין המסתלסל אל תוך עיני הקורא, מושחל כך בגוף הספר ומרמז על הנפילה הצפויה בגופן עצמו. זוהי צורת הדגשה חביבה ונדירה מדי בטקסטים עבריים, שכן הגופנים העתיקים שהשתלטו על השוק אינם נוטים ימינה בשמחה. ואולי זה המקום לקרוא לגרפיקאי חרוץ שישנה את מפת הגופנים בארצנו.

עד שזה יקרה נאמר רק שהספר נותן הוכחה ניצחת לכל האגדות האקדמיות שמסתובבות מחוצה לה. האורגיות ההמוניות של צוות המרצים אכן קיימות, וכמוהן גם דלתות המסתורין שפותחות בפני העובר בהן עולם ביזארי של אינטריגות ויחסי אונס-נאנס בין מורים לתלמידיהם. אך מיטב הספר אינו בקטעי העלילה אלא דווקא בהגות החתרנית המופיעה ביניהם. רעיונותיו של המחבר בדבר התנהלותה של האקדמיה והתנהלותנו אנו בעולמה נראו להדיוט המצוי (אני) כמקוריים ביותר, וגרמו לכך שעד שלא סיימתי את העמוד האחרון לא שקלתי כלל לחזור לקריאתי ב"נתניהו - הדרך אל הכוח".