זאת אחת ממערכות הבחירות המפתיעות של השנים האחרונות, וחובבי הפוליטיקה בישראל - בואו נודה, כולנו הרי מכורים - מלקקים את האצבעות בשבועות האחרונים ולא יודעים שובע מרוב דרמות פוליטיות שמתרחשות מדי יום ביומו, מדי שעה בשעתה. סוף השבוע האחרון נתן עבור אותם מכורים מענה ראוי בדמות התעסקות בלתי פוסקת במפלגה החדשה "כחול לבן", פרי האיחוד של בני גנץ ויאיר לפיד, ובהשלכות שלה על מערכת הבחירות הנוכחית, על נתניהו ועל הגושים.
באולפן שישי (ערוץ 12) עסקו בכך, כצפוי, בהרחבה יתרה - וטוב שכך. הפאנל לצד המגיש דני קושמרו הורכב בעיקר מנשים - אלוהים, כמה שזה היה מרענן! - רינה מצליח, דפנה ליאל, אמנון אברמוביץ' ודנה וייס. כל אחת מחברות הפאנל היא כתבת או פרשנית פוליטית או מדינית, כך שהעיסוק בנושא המפץ הפוליטי היה מגוון, מרתק ומעשיר. רינה מצליח סיפרה את הסיפורים מאחורי הקלעים סביב הקמת המפלגה, תוך שהיא מתבלת אותם באנקדוטות פיקנטיות (גנץ ולפיד אכלו מלבי בשלוש לפנות בוקר) ובפרטים צבעוניים שלא חזרו על מה שנכתב בעיתוני יום שישי. יתר הפאנל תרם אף הוא בפרשנות, בהערכות ובמידע נוסף.
כתבתו של עמרי ברק מאחורי הקלעים של אירוע השקת "כחול לבן" בגני התערוכה הייתה מעט דלה וחזרה על מה שכבר ראינו ושמענו יממה לפני כן. הגם שאפשר להבין זאת לאור הזמן הקצר שעמד לרשות הכתב לערוך את הכתבה, לא קיבלנו צבע או ערך מוסף מלבד ציטוטים קטנים וחביבים של יעלון ועל עוד כמה כמה מועמדים נרגשים מהמפלגה המאוחדת. היה אפשר להפוך את הכתבה הזו לטובה יותר. למי שעדיין נותר מעט רעב מהסעודה הפוליטית שהגישו לו אנשי אולפן שישי, ציפו לו עוד שתי (!) כתבות: כתבת צבע יפה וקצרה על הגשת הרשימות לוועדת הבחירות לכנסת וכתבה מרושלת למדי ולא כל כך מעניינת של קושמרו ואברמוביץ', אחת מתוך סדרת כתבות לקראת הבחירות, שיצאו לבדוק האם גם הפעם בשדרות יצביעו לנתניהו. כמעט מחצית מהדורה עסקה בפוליטיקה ישראלית, בחירה נכונה ומדויקת בשבוע פוליטי סוער מאין כמותו.
החדשות של יום שבת סיפקו עניין מסוג אחר. פוליטיקאים בכירים כמו אביגדור ליברמן, אבי גבאי ויאיר לפיד הגיעו, מותשים משבוע של חוסר שינה מן הסתם, לאולפנים של רינה מצליח ודנה וייס לענות על שאלות נוקבות על עמדותיהם ועל האג'נדה שהם מציגם לבוחר. "פגוש את העיתונות" היא מראש זירה של התקוטטות, ואפילו שאנחנו עוד שבועות ארוכים לפני הפריימריז, קשה היה לפספס לאורך המשדר את שלל גלגולי העיניים, התשובות חסרות הסבלנות, אמירות סמי-טובקיסטיות של עמית סגל ("בל"ד הוא ארגון טרור בכסות של מפלגה") שהאפילו על תוכנם של הדברים המעניינים יותר שאמר, וחוסר ריכוז כללי בחלק מהפאנלים - אולי גם כן נפילת מתח מסיומו של שבוע מפרך.
לצד שורת שיחות, טובות ברובם, התייצב לראיון ב"פגוש את העיתונות" גם ח"כ איימן עודה, יו"ר חד"ש-תע"ל. את הפאנל לא עניין במיוחד לשמוע מה סדר היום של המפלגה החדשה שהוקמה, או מה עמדתו של עודה לגבי ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות. אחרי שאלה קצרצרה על ההבדל בין חד"ש-תע"ל לבל"ד-רע"ם, מצליח עברה לנושא הכמעט היחיד שסביבו נסבה השיחה הקצרה - האם חד"ש-תע"ל תצטרף לגוש חוסם נגד נתניהו.
מילא שגילה גמליאל לא נתנה לו לדבר - שרת השוויון החברתי, שכבודם של אחרים אמור, בתיאוריה, להיות נר לרגליה - אלא שמראש עודה אמור היה לספק למראיינים שלו באמת רק תשובה אחת - אם הוא יגבה את גנץ או לא, ושום דבר אחר לא עניין אותם (אגב, זאת הייתה שאלת המפתח גם בראיון עם לפיד. את הנראטיב קבע הליכוד, ועכשיו כל השאר צריכים להכחיש שיש להם אחות). ניסיונותיו לענות אבדו בתוהו ובוהו של האולפן. בכך הדגימה התכנית כי כמו פוליטיקאים מהמרכז ומהשמאל שלא מעיזים לדבר בגלוי על שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, ונזכרים בהן לכל היותר כשצריך "גוש חוסם" - גם עיתונאים לא תמיד מעוניינים לשמוע מהן מעבר לכך.
הראיון עם יאיר לפיד, שסגר את התכנית, החמיא לו למדי. הוא הגיע מוכן עם תשובות טובות למרבית השאלות על האין-מצע של "כחול לבן", וזה בקלות היה החלק הכי מעניין בתכנית. כמה פשוט: בסופו של דבר, אין תחליף לראיון אחד על אחד - לא עבור המרואיין ולא עבור המראיין, והרבה יותר מעניין לשמוע שני אנשים מתווכחים זה עם זה, מאשר חמישה שנכנסים אחד לדברי השני. עדיף לפגוש את העיתונות ככה.