פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      בעידן של שעמום ממוחזר, "אבודים" היא סיבה טובה לצפות בטלוויזיה

      צופית גרנט מצליחה להיות מקצועית כמי שמראיינת, מתעמתת, מנהלת את החקירה ומדובבת את הדמויות, גם בנושאים לא קלים ותמיד באנושיות ובאמפתיה. היא מובילה את הסיפור מבלי לגנוב פוקוס מהגיבורה שלה, ובכל זאת הנוכחות שלה מורגשת היטב. "אבודים" לא מאבדת מתח ולו לרגע

      בעידן של שעמום ממוחזר, "אבודים" היא סיבה טובה לצפות בטלוויזיה
      מתוך "אבודים"

      הכל היה בפרק פתיחת העונה של "אבודים" (רשת 13): סיפור מטלטל, תעלומה בלשית, עריכה מהודקת, מנחה כריזמטית, מתח שהולך ונבנה, שיאים רגשיים ואפילו סוף טוב. בעידן של נוסחאות טלוויזיוניות משעממות וממוחזרות, "אבודים" היא סיבה טובה להישאר ערים מול המסך הקטן.

      בעונה הזאת מלווה צופית גרנט את ליבי, לשעבר לובה, נערה ישראלית שאומצה בגיל חמש מבית יתומים ברוסיה על ידי ישראלית שאיבדה את בנה. עברה של ליבי-לובה ושנות ילדותה נמחקו מזכרונה: היא אינה זוכרת את אביה ואמה, ואף לא את שפת אמה: היא אינה מבינה היום רוסית, אף שדיברה בשפה זו עד שהגיעה לישראל. מה שנותר הם שברי זכרונות עמומים ומודחקים, שאף היא אינה בטוחה אם קרו במציאות, וחלקם סופרו לה על ידי אחותה הגדולה שהיום נמצאת בארצות הברית - הורים אלכוהוליסטיים, אם שעסקה בזנות, ואלימות קשה בבית, לרבות התעללות מינית.

      גרנט חוברת אליה למסע ברוסיה. בעיקרון זה מסע לאיתור הוריה ולהתמודדות עם הטראומה, אבל זה גם מסע כללי אל מחוזות ילדותה שנעלמו מהזיכרון, ואל המקומות שבהם הייתה עשויה לחיות לו הייתה גדלה בתנאים אחרים ולא מאומצת. לצד האם המאמצת - אף היא גיבורה מעניינת שאולי יורחב עליה יותר בפרקים הבאים - ובסיוע משרד חקירות ועיתונאית מקומית הן עוברות תחנה-תחנה.

      צופית גרנט אבודים (צילום מסך)
      צופית גרנט (צילום מסך)

      וכצופה, אי אפשר שלא להרגיש את המסע הזה יחד איתן: את הכעס, הבלבול, השאלות הקשות, התסכול מגורמים ששמים מכשולים וההתרגשות מפריצת דרך. על אף אורכם של הפרקים (כשעה נטו כל אחד), מהרגע שתחילת החקירה יצאה לדרכה - התכנית לא איבדה מתח אפילו לא לרגע אחד.

      בפרק הבכורה של "אבודים" ניכרו היטב מיומנויות של אנשי טלוויזיה מצוינים - מהעריכה והתסריט ועד העיצוב המוזיקלי, בראשותה של גרנט כמובן. לאורך השנים שגרנט עושה את "אבודים" היא התמקצעה היטב: היא מראיינת, מתעמתת, מנהלת את החקירה ומדובבת את הדמויות, גם בנושאים לא קלים ותמיד באנושיות ובאמפתיה. היא מובילה את הסיפור מבלי לגנוב פוקוס מהגיבורה שלה, ובכל זאת הנוכחות שלה מורגשת היטב.

      החשש היחיד שמעלה "אבודים" היא כיצד היא תתמודד עם גילויים קשים נוספים, שצפויים כנראה בהמשך לפי הקדימונים. הפרומו הקצר שהוקרן בסוף הפרק הדגיש במהירות את הסנסציה, הבכי והטראומות שצפות וריכז אותן יחד - לעומת הענייניות שאפיינה את שאר הפרק. "אבודים" תיאלץ לאזן בהמשך בין הלחץ הכבד המלאכותי על בלוטות הרגש, שדווקא מקהה את האפקטיביות של התוכנית, לבין הציר העלילתי ופתרון התעלומה, שמכילים ממילא את הדרמות גם בלי שיודגשו.

      צופית גרנט אבודים (צילום מסך)
      אבודים (צילום מסך)