ואז ב-2 בלילה, יחד עם אמדורסקי וסובול במטבח, קרה הקסם המוזיקלי הגדול

בדיוק לפני עשרים שנה, רגע לפני סיומו של עשור סוער ומטלטל, ראה אור האלבום "מנועים שקטים" של אסף אמדורסקי, שהצליח לנסח כמה אמירות משמעותיות על אותו עשור ועל החברה שבה אנו חיים. לקראת סיבוב ההופעות החגיגי של אמדורסקי לציון 20 שנה לצאת אלבום המופת, כתבו לוואלה! תרבות אמנים ואנשי תעשייה על תהליך יצירת האלבום וכיצד הוא השפיע עליהם. אביתר בנאי, שלומי שבן, סיון שביט, יהלי סובול, חיים שמש ומושיק קופ מספרים את הסיפור מאחורי האלבום, על איך כמעט נמחק השיר "רוך וקושי", חושפים מי נתן לאלבום את שמו, מגלים מה קרה בפגישה הלילית המסתורית ואיך כל זה קשור לחומוס של הסורי. אמדורסקי יופיע ב-26.3 בהיכל התרבות תל אביב (ויארח את אביתר בנאי, שלומי שבן וקרני פוסטל) וב-28 וב-30 במרץ במועדון התיאטרון ביפו.

הזיכרון החזק שלי מ"מנועים שקטים" הוא פרשת "הפגישה הלילית". לילה אחד בשנת 1998 ישבתי בביתי, צופה באיזה משחק כדורגל, כשהטלפון צלצל ואסף אמדורסקי היה על הקו. הוא סיפר לי שהוא נמצא באולפני די.בי בסשן הקלטות אחרון שבעצם היה כבר התחלה של מיקס, והוא עדיין לא סגור לגמרי על טקסט של שיר, ושאל אם אני יכול לקפוץ לאולפן ולנסות להשתתף בכתיבת המילים החסרות בשיר. לא לקח לי יותר משניה לומר לו שאני בדרך. הפניה הזו שימחה אותי גם מכיוון שאסף הוא אחד המוזיקאים שאני הכי מעריך בארץ - שילוב נדיר ביותר בעיני של של נגן שמפליא לנגן על כל כלי שנופל לידיו, מפיק ששולט בכל רזי עבודת האולפן, וכותב ומלחין בחסד - וגם מכיוון שהאתגר הזה של לכתוב טקסט על הרגע - ובדקה ה-90, אם לחזור לכדורגל - היה חדש ומרתק בשבילי.

כשהגעתי לאולפן מצאתי אותו עובד עם חבורה מפוארת של מוזיקאים על השיר "15 דקות". כבר בהאזנה ראשונה היה ברור לי שמדובר בשיר יוצא דופן באיכותו, שיר שכל מילה בו חייבת להיות מדויקת בדיוק כמו כל כלי אחר שניגן בו, ושכל צרימה או מריחה תבלוט בו למרחקים. כדי לתפוס קצת שקט לכתיבה יצאנו למטבח של האולפן, ביחד עם סיוון שביט שהוזמנה בדיוק לאותה מטרה. זה היה אחד הסשנים המעניינים. ישבנו מסביב לשולחן האוכל שלושתנו וניסינו לזרוק רעיונות. הרגשתי שהקסם של הטקסט היה טמון במתח שהתקיים בו בין נראטיב ברור לבין רגעים מופשטים. זה עבד טוב וזה היה הדבר שצריך היה לשמור עליו ולפתח אותו בשורות המעטות שחסרו. נקודת המבט של המספר על הגיבורה בבתים נתנה לי תחושה שהוא נוקם בה על איזו אכזבה, ומשם בא לי הרעיון להציע את השורה "בין רקה לרקה נקמה מתוקה, מנועים שקטים" שהצליחה להשתחל לתוך הפזמון. כמה שבועות אחר כך אסף סיפר לי ש"מנועים שקטים" הולך להיות שם האלבום, וכך גם אני, כמו יעלי, קיבלתי את 15 דקות התהילה שלי באלבום היפהפה הזה.

אסף ואני גדלים זה לצד זה כבר למעלה מעשרים שנה. כשהוא הקליט את "מנועים שקטים" אני הקלטתי באותו אולפן את האלבום השני שלי, "שיר טיול". טיולים מוזיקליים משותפים. הליכות ליליות על החוף. חלומות של תחילת שנות האלפים. הוא עם שיער צבוע לבן. דיי ג'יי במסיבות. ואני רוקד. אסף פותח לי שער של מוזיקה חדשה. שער ליופי חדש, אחר. ביט סוער ורך. מנועים שקטים. כשהוא איתי אני מרגיש שיוצא ממנו משהו אחר. אנחנו חברים. והוא מוזיקאי כביר. זז. תמיד נופל וקם. איש חזק. מנועים שקטים זה אלבום גדול. אבל גם אלה שלפניו וגם אלה שאחריו. והכי נפלא זה שהוא עוד יעשה. חכו.

כש"מנועים שקטים" יצא הוא הרגיש כמו הדבר הכי נכון בסביבה. המעטפת האלקטרונית, העטיפה, מראה הנסיך הלבן שאסף אימץ לעצמו, ההופעות המושקעות והסטנדרטים החדשים שהן הציבו בשוק המוזיקה המקומי - הכל הריח כמו הווה. מעניין להאזין לאלבום ממרחק 20 השנים שחלפו ולהיווכח שכוחו אמנם ניזון מכל התכונות והמאפיינים הללו, אבל ההישג האמיתי שלו הוא ביכולת להיות מאוד אישי ומאוד קבוצתי בו זמנית. שירים כמו "חלום כהה" "15 דקות" "שיטפון נקי" ועוד, הם שירים פרטיים המצליחים לדבר ב"אני רבים" באופן טבעי לחלוטין. לא מפתיע שאופן העשייה של האלבום ניחן גם הוא במאפיין הזה - הרבה מוזיקאים וכותבים, כמה וכמה אולפני הקלטה שונים ועדיין חתימה ברורה של אמן עם חזון עשיר וברור. אסף הוא מוזיקאי חסר מנוח. הוא בחיפוש מתמיד. לפעמים הוא מביט אחורה ולפעמים קדימה, אבל הוא תמיד בתנועה, והוא אף פעם לא היה ולא יהיה שקט.

שתיים בלילה, הפלייבק היפהפה של "חמש עשרה דקות" גולש מהאולפן דרך הדלת הפתוחה, לאורך המסדרון ועד למטבח שבו התכנסנו אסף, יהלי סובול ואני. למרות שההקלטות נגמרו ו"חמש עשרה דקות" נמצא בשלבים האחרונים של המיקס, עדיין אין מילים לפזמון. הוזעקנו לסיעור מוחות. אסף צועד הלוך ושוב בין המקרר לפתח המטבח, יהלי יושב מולי מהצד השני של שולחן האוכל, ואני כותבת על הנייר את השורות והרעיונות שאנחנו זורקים וקולטים מהאוויר. אני אוהבת להיקלע ליצירתיות קמיקזית של הדקה התשעים, כשמשהו חדש נוצר על קו הגמר, ומהלילה ההוא, הספציפי, אני אוהבת במיוחד את צירוף המילים "מנועים שקטים" שיהלי שלף לפנות בוקר, והפך לשם של האלבום, שמסכם אותו באופן מושלם.

חורף 98, בערך שנה לאחר שעזבתי את הד ארצי, התהלכתי ברחוב הרב קוק בתל אביב ופגשתי את אסף. החיבור שלנו החל עוד מימיי בהד ארצי כאשר הייתי מעורב בהוצאתם לאור של אלבום הבכורה של תערובת אסקוט ושני אלבומי הסולו. ככה באמצע היום בפגישה מקרית החל למעשה המסע הכי קסום, מאתגר ומרגש אל עולם שלם של מילים, צלילים, סאונדים ואנרגיה שלא מהעולם הזה אשר בסופם נוצר האלבום הקאנוני "מנועים שקטים". תהליך הקלטת האלבום היה פתלתל, עמוס במחשבה והתלבטויות, כולל מעבר מאולפן לאולפן, גניזה, הקלטות שירה חוזרות ונשנות, השלמות של טקסטים תוך כדי התהליך, בלגן שלם אשר הוביל תחושה של אינסוף אבל עם משמעות עמוקה. יחד עם זאת, העבודה המשותפת סביב האלבום הוכיחה לי שוב ושוב עד כמה אמדורסקי הוא אמן ענק.

קיץ 99, רגע לפני שאני עולה לרכב בדרך לפסטיבל ערד, אני מצליח לחלץ מאסף דיסק עם כל שירי האלבום בתהליך המיקסים. ביקשתי לשמוע את האלבום, ברצף, מחוץ לאולפן ולכור ההיתוך, על מנת לנסות ולהבין כמה אנחנו רחוקים או קרובים לסיומו. יוצא לדרום, מניח את הדיסק ברכב ומאזין לאלבום מהתחלתו ועד סופו. את הנסיעה הזו ארשום אצלי בתיבת הזיכרונות כאחד האירועים המכוננים שחוויתי : התעוזה, הזרימה האנרגטית, הסאונד המשובח ומעל הכל השירים והביצועים של אסף. חייגתי אליו בהתרגשות עצומה ואמרתי בביטחון מלא "האלבום שלך מוכן".

עשרים שנה אחרי - והתחושה הכל כך מספקת הזו של אותה האזנה לא חולפת. חוק ההתיישנות לא חל על האלבום הזה. ההפך הוא הנכון: היצירה הזו גדלה עם הזמן ומשתבחת עם הזמן ולי לא נותר אלא לשמוח עד השמיים שנפל בחלקי הכבוד הגדול הזה, להיות שם כשכל זה קרה.

את "מנועים שקטים" התחלנו להקליט באולפני די.בי. בדרום תל אביב אחרי חודשיים של חזרות. למרות נסיוני המועט בהקלטה עד עשיית האלבום הזה, אסף דחף אותי לכסא הטכנאי גם כאן, החלטה שבטח התחרט עליה ברגעים בהם מחקתי לו בטעות כמה מילים פה ושם. מכיוון שאז הקלטנו על טייפ סלילים, אין דרך חזור מטעויות כאלה. בשלב מסוים כמעט מחקתי את כל "רוך וקושי" אך למזלי הייתה לי השגחה עליונה מיעל טכנאית הבית שהצילה לי את התחת והרבה שעות אולפן. השיר הכי מאתגר לעבודה באלבום הזה היה "חלום כהה", שיר שעבר הסבה משלושה רבעים לארבעה רבעים. השיר הוקלט חמש פעמים מחדש, ובאיזשהו שלב על פי דעות שונות באולפן כמעט נותר מחוץ לאלבום. בסוף חזרנו לסקיצה המקורית ואחרי ניתוח מקיף הוא חצה את קו הגמר. את ימי ההקלטה הראשונים היינו מתחילים בשעות הצהריים ומסיימים אחרי חצות, אבל כל יום התחלנו קצת יותר מאוחר כך שבאיזשהו שלב היינו מגיעים לאולפן בשעות אחר הצהריים המאוחרות, מסיימים בשש בבוקר למחרת, משם מונית לכרם התימנים, חומוס אצל הסורי ולמיטה. הטקס הזה נמשך עד סיום העבודה והיה כנראה מקור השראה סמוי לכל האלבום.