"תעשו לי טובה": הסופרת האהובה חוזרת עם ספר חדש. קראו את הפרק הראשון

שנה לאחר שראה אור התרגום החדש ל"שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק" והוביל את רשימות רבי המכר בישראל, רואה אור תרגום ראשון לספר קלאסי של גייל פארנט, "תעשו לי טובה", שראה אור לראשונה בארצות הברית בתחילת שנות השמונים, ומגולל את סיפורה של אישה שרוצה ילד לבד

  • גייל פארנט
וואלה! תרבות
כריכת "תעשו לי טובה" מאת גייל פארנט (יח"צ)

גינקולוגים משקרים. אם תשאלי אותם למה הם בחרו להעביר חיים שלמים עם ידיים בתוך כפפות גומי ובביצוע בדיקות וגינליות, רובם יגידו שהם עושים את זה כדי לרפא את החולות ולוודא שהבריאות נשארות בריאות. זה לא נכון. מתישהו במהלך הילדוּת הם פיתחו פֶטיש לבדיקות וגינליות. או לכפפות גומי. (ההנאה שבעשיית הון תועפות הגיעה מאוחר יותר.)

אני מניחה שאני עוינת במיוחד את שבט הגינקולוגים משום שהייתי אחת מחסרות המזל שיצא להן להיות מטופלות של הגינקולוגים התאומים.

בכלל, תאומים זו תופעה שלא צריכה לשרוד מעבר לגיל ההתבגרות, הגיל שבו תאומים מפסיקים להיות חמודים. הדבר הכי עצוב בעולם, מיד אחרי מוות וכישלון בתעשיית הבידור, הוא צמד תאומות מבוגרות שגרות יחד ומתעקשות להמשיך להתלבש אותו הדבר. הגינקולוגים התאומים היו התופעה הכי מוזרה בעולם. השניים מתו יחד, לצערן של חלק מהמטופלות שלהם שעדיין נשבעות בשמם. ההנחה היתה שסיבת המוות היא סמים, אבל איש לא יודע בוודאות מה הביא למותם או למה הם הורשו להמשיך לעבוד בזמן שהיה ידוע לכול שהם מתעללים במטופלות שלהם. *

כשהשניים עלו בדהרה השמימה, נשבעתי שאני עם גינקולוגים מרושעים גמרתי, אבל די מהר אחרי השבועה הזאת מצאתי את עצמי אצל ד"ר מרטין מאנזר, רופא רשע עם תעודות. מי שהמליצה לי עליו היתה חברתי הטובה, דוריס.

"מי הגינקולוג שלך, דוריס? אני צריכה רופא חדש כי שני הרופאים שלי התאבדו."
"סטיבן כל כך טוב אלי," אמרה חברתי, שהיא גם אחת הפסיכולוגיות הידועות בניו יורק. דוריס היא חברה טובה, והיא תספק לך את שתי הכתפיים שלה כדי שתוכלי לבכות עליהן. הבעיה היחידה: היא מתקשה לדבר על כל נושא שהוא לא היא עצמה או הבחור שהיא יוצאת איתו באותו רגע. אם תספרי לה שאולי תזדקקי לעקירת עין, דוריס תספר לך כמה יפות עיניו של הבחור הנוכחי שלה.
"אז אולי את, או סטיבן שכל כך טוב אלייך, מכירים גינקולוג טוב?"
"אני הולכת לרופא הכי טוב בעולם. אני לא יכולה לחכות שתפגשי את סטיב, המלאך שלי. אני לא יודעת אם הוא יוכל לקבל אותך, הוא לא מקבל מטופלות חדשות, אבל אני יכולה לשאול." דוריס, חברתי הטובה, היתה גם מי שהשיגה לי את רופא השיניים הכי טוב בעולם. זוכרים את הימים שבהם כל מי שהרגיש לא טוב היה יכול פשוט ללכת לרופא, בלי שאף אחד יצטרך להפעיל את קשריו לצורך העניין? הימים התמימים שבהם האמנו שיש חיים על המאדים ושיגיע יום שבו מישהו ימציא גרביונים שלא נקרעים.
"הוא נחמד?" אלה השאלות שאת שואלת אחרי שהיית אצל הגינקולוגים התאומים.
"הוא גינקולוג." כן. הוא בטוח שהוא יותר טוב ממך רק כי הוא יכול להגיד לך לשכב בתנוחה שאמא שלך הזהירה אותך שלא תמצאי בה את עצמך לעולם.

ד"ר מאנזר היה אדם בוטה, לא חיבבתי אותו, אבל הוא הפך להיות הרופא שלי. הייתי עצלנית מכדי לחפש רופא אחר והיתה לי הרגשה שגם אם אמצא רופא שלא סובל מבוטות, תהיה לו בעיה אחרת, נגיד, בעיית דגדוג. הלכתי לד"ר מאנזר כל תשעה חודשים, או בכל פעם שנתקפתי פחד, מה שהגיע קודם.

"הרופא מיד יתפנה אלייך," אמרה האחות, שהיתה עדיין בעניין של מדי אחות קצרצרים, כנראה כי האמינה שיש לה רגליים נהדרות. "הרופא מיד יתפנה אלייך" הוא אחד השקרים הגדולים של כל הזמנים. באותה קטגוריה כמו "יש הרבה תיאטראות טובים בלוס אנג'לס".

עוד בוואלה! NEWS

לא כל מה שמתאים לאינסטגרם מתאים גם לעבודה

בשיתוף ManpowerGroup
לכתבה המלאה

דוקטור מאנזר הגיח עשרים דקות מאוחר יותר, חלוקו הלבן מתנפנף, נע במהירות כדי שיוכל לפגוש את כל המטופלות שלו ועדיין להספיק להגיע הביתה בזמן למשחק של יום שני. על הדלת שלו היה כתוב "שירותי רפואה". האיש הזה ראה נשים עירומות כל היום ושילמו לו על זה.

"מה שלומך..." (הוא מציץ בתיקייה שלי כדי להיזכר בשמי, למרות שיחסינו עברו מזמן את שלב ההיכרות הראשונית). "רוברטה, יש בעיות?" הוא מפזר סביבו קסם של בחורים שנראים טוב. האיש ניחן במראה ובכריזמה שמאפשרים החזקת קליניקה בפארק אווניו. כדי להצליח בשכונות הטובות, רופא צריך להיראות ממש טוב או להיות גמד. רופאים גמדים יכולים להצליח בגדול אפילו אם הם סובלים מקשקשים. (זה עצוב כשלגמדים יש קשקשים. כל מי שעבר את גיל תשע זוכה לראות את זה.)

"לא, אין בעיות, דוק." גם אם היו לי בעיות לא הייתי מספרת לו עליהן. זה יהיה לא הולם להגיע חולה אל רופא נקי ונחמד כל כך. (לרופאים גמדים אפשר לספר הכול. זו עוד סיבה לפופולריות שלהם.)

כפפת הגומי היתה במקום והמלחציים הקרים ליחצצו עוד בטרם היה אפשרי טכנית שאלחצץ. הרגשתי שאני לוקחת חלק במופע קסמים מרהיב שכולל בדיקת פאפ.

"בת כמה את, רוברטה?", הוא שאל, עיניו נעוצות בחלק שעליו גינקולוגים מסתכלים רוב הזמן. תהיתי למה הוא שואל בת כמה אני דווקא ברגע הזה. יכול להיות שמדובר באיזור שלא מתבגר?
"בדיוק מלאו לי שלושים וחמש." את התשובה הזאת אני מתכוונת לתת עד יום לפני יום הולדתי השלושים ושישה.
"את עדיין שוקלת היריון?" הוא שאל ברצינות מעוררת חלחלה. מצחיק, הוא לא זכר איך קוראים לי בלי סיוע מהתיקייה, אבל הוא זכר שאמרתי לו שהייתי רוצה ילד ביום מן הימים. אני מהמרת שלגינקולוגים יש נטייה לזכור מידע משונה. או שבעלי הנטייה לזכור מידע משונה הופכים לגינקולוגים.
"כן, אני ללא ספק רוצה ילד." מעולם לא שקלתי לא לעשות ילדים. הגעתי לשלב בחיי שבו יכולתי להסתדר בלי דייט בשבת בערב, בלי בעל, בלי דירה גדולה או בלי הרבה בגדים בדירתי הקטנה. אבל לא יכולתי לוותר על ילד.

"כדאי שתשקלי לעשות את זה בהקדם," אמר ד"ר מאנזר לראשונה מאז נכנס לחדר, כשראשו מציץ מבין רגלי.
"משהו לא בסדר?", שאלתי במהירות, לא בגלל הדאגה לבריאותי כמו בגלל החשש שתוך שניות הוא כבר יצא מהדלת ויתחב את ראשו בין רגליה של מישהי אחרת. התיישבתי במהירות, קורעת מעלי את חלוק הנייר. הרופא ניצל את הפרצה כדי לבצע בדיקת שד זריזה.
"הכול בסדר," הוא אמר, משתמש בכמה שפחות מילים כנהוג בקרב רופאי פארק אווניו, כולל הגמדים שבהם. "פשוט מסוכן יותר ללדת ילד ראשון אחרי גיל שלושים וחמש. כך שאם את מתכננת לעשות את זה, תעשי את זה עכשיו." והוא המשיך הלאה, עם קריצה. "אף פעם אל תורידי שיער בשעווה בשביל ללבוש ביקיני, זה מסוכן." הוא אמר את זה למסדרון יותר מאשר לי. "לשיער ערווה יש סיבה." לא חשבתי להסיר את השיער. אפילו לא חשבתי ללבוש ביקיני. כשיש לך צלוליט את בקושי לובשת תחתונים בגזרת ביקיני.


"תעשו לי טובה" / גייל פארנט. מאנגלית והערות: שלי גרוס. 302 עמודים. תכלת הוצאה לאור.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully